מעבר לתוכן
  • הכרזות מערכת

    • Romo

      הצטרפו לסיגי - קבוצה חברתית וירטואלית!   15/07/18

      רוצות.ים להיות חלק מקבוצה באיגי ואין באזור שלכן?  עוד לא מרגישים מוכנים להגיע פיזית למועדון נוער?  רוצות להיות חלק מפעילות איגי בלי לצאת מהחדר שלכן\ם? הצטרפו לסיגי - קבוצת הוידאו צ'ט של איגי !מה זה אומר? מפגש שבועי אינטימי עם קבוצת בני ובנות נוער ומדריך, והכל דרך וידיאו צ'ט מהטלפון או המחשב שלכן\ם   מעוניינות\ים? פנו לעמית המהמם ביוזר @AmitSo
אירית מור

מכתב היציאה שלי

Recommended Posts

ילדי הפורום היקרים :Hi:

היציאה שלי... יצאתי מהארון בשיטת המכתב :exclamation:

ישנן המון שיטות לצאת מהארון בפני אמא, אבא, ההורים, אחים, משפחה וחברים ואחת מהן היא שיטת המכתב.

לכל אחד מתאימה שיטה אחרת :exclamation:

אם יצאתם מהארון בשיטת המכתב, נשמח אם תשימו בשרשור הזה את המכתב כדי שיעזור לחבריכם בעת הצורך לכתוב את המכתב.

ישנם ילדים רבים הפונים אלינו לעזרה בכתיבת המכתב להורים ופרסום מכתביכם עם הלקחים יכול לסייע.

אז יופי (: פרסמו את מכתבכם שיהיה לעזר לחברים (:

וכעת אני פונה אליכם מבקשי הסיוע:

הנה, הגיע היום ואתם מרגישים שזהו אי אפשר יותר לחיות בשקר :חושב:

אני לא יכול/ה יותר, אני רוצה לחיות את חיי האמיתיים את האמת שלי. נמאס מהשקר, נמאס מההתחמקויות, נמאס מזה שכל הזמן צריך לתכנן. נמאס לי מפיצול האישיות...

אם אתם בטוחים בעצמכם ומרגישים שהגיע הרגע בו אתם רוצים לצאת מהארון מול אמא, אבא, ההורים, אחים, חברים וכד'. אז זהו זה הרגע שלכם.

ישנן המון שיטות לצאת מהארון. ישנה שיטת המכתב שמתאימה לחלקכם.

בשרשור זה נמצאים מכתבים שכתבו חבריכם לפורום לאמא, אבא, הורים, אחים, משפחה חברים ועוד.

אלו הן רק דוגמאות. כל הזכויות שמורות לכותב :עיניים:

אתם יכולים להעזר במכתבים לקחת דוגמאות וליצור את המכתב שמתאים לכם.

זכרו – אתם ילדים, כל אחד הוא יחיד ומיוחד וכך גם משפחותיכם והוריכם. לא לכל אחד מתאים מה שהאחר כתב. השתמשו רק במה שמתאים לכם.

ילדינו המקסימים - אנחנו פה בשבילכם ובשביל לסייע לכם בשעתכם הקשה.

אז אם זה הרגע שלכם, נשמח לסייע. תנשמו עמוק ובלי לחץ... :אוקיי:

בשבילכם ואתכם תמיד :אחלה: :חיבוק:

אירית (:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אורח

אמא,

במהלך חיי יצא לי פעמים רבות לחשוב מה לא בסדר בי. להרגיש שאני שונה, לא שייך , לא כמו כולם.

לאורך השנים זה בא לידי ביטוי בדברים רבים.. תחילה, עוד בימי הגן והיסודי בקשיים חברתיים, במהלך התיכון בקשיים לימודיים שבהם טיפלנו, ולפעמים גם בכישורים יוצאי דופן כמו צילום או עריכה שבהם ניחנתי. (ואולי גם כתיבה..)

אבל תמיד תמיד, היית שם איתי. כבר אז בכתה ג', שלא ידעתי למה כולם כ"כ שונאים אותי עשית בשבילי את הבחירה והחלטת להעביר אותי בית ספר, מה שהשפיע לטובה על מסלול חיי והעלה אותי על הדרך הנכונה.

בכתה ח', הצטרפתי לתנועה וחיי השתנו, נפתחתי, השתנתי התבגרתי ואספתי לי המון חברים חדשים, התחזקתי וקיבלתי ביטחון עצמי. אבל עדיין תמיד הרגשתי שיש שם משהו אחר . שאני שונה.

במהלך השלוש השנים האחרונות חקרתי וחקרתי וחיפשתי את השוני שלי. ההבנה הגיעה עליי לפני שנתיים כבר.. באמצע כתה י"א. הבנתי את השוני שלי. כשהחברים שלי היו מדברים על ההיא, על הכוסית הזאת מהשכבה, אני הסתכלתי עליהם.

כשהם נמשכו אליה, אני נמשכתי אליו.

לאט לאט, ובתהליך ארוך מאוד, ארוך עד כאב, הבנתי מי אני, הבנתי שאני הומו.

יותר משנתיים לקח לי עד שהצלחית להגיד את זה.

באמצע י"ב סיפרתי לראשונה לתמר, ואלונה לא הצגתי את עצמי כהומו. אמרתי שאני חושב שאני נמשך גם לבנים. התקבלתי בחיבוק ואהבה ותמיכה אין סופית.

לאט לאט, עם הזמן, ההבנה, ההתבגרות והקבלה הבנתי שזה לא גם. שאני הומו. ושאני נמשך לבנים. ושזה בסדר. ושזה לא משנה אותי, ואת כל מה שאני. ושאני אותו הבן אדם. רק קצת שונה.

אמא, אלו היו השנתיים הקשות בחיי. סבלתי סבל שאני לא מאחל לאף אחד לחוות. אהבות כוזבות, ובדידות אין סופית, ובלבול שאין כמותו.

אני הכי ליברלי, והכי מקבל והכי שוויוני. אבל כשזה הגיע אליי, לא קיבלתי. והתכחשתי. ואמרתי שזה יעבור , ושזה זמני בדיוק כמו שאת אומרת לי עכשיו.

אבל הזמן עשה את שלו והבנתי שזה לא זמני. ושאני ככה. וששום דבר שבעולם לא ישנה את זה.

את חייבת להבין שלא בחרתי. לא בחרתי להיות ככה. אבל זה קרה. ואני בוחר לחיות ככה. אני בוחר להיות אני, על כל מה שזה אומר, גם אם זה אומר להיות הומו. וכן, אני הומו. ככה יצא.

אז נכון, לא כתוב לי המצח בענק, ואני לא הטייפקאסט שתמיד ראיתם בטלוויזיה. אבל הנה, יש גם דברים שונים.

הבקשות שלך כלפיי אינן הוגנות, לבקש ממני לחיות בדרך הישר, היא גם לחיות בדרך השקר. אני לא מוכן לשקר את עצמי. לא בשביל זה.

אמא, בן אדם נמצא בארון רק בשני מצבים, או כשהוא מת, או כשהוא הומו לא מוצהר.

וכהומו לא מוצהר, זה המקום הכי חשוך שיש. והכי בודד.

אז יצאתי משם. ועכשיו אני צריך אותך, ואת התמיכה שלך, אחרי שנתיים של משבר וקושי, ובלבול וכל כך הרבה דברים שלא היית שותפה אליהם.

תמיד הייתי מסוגר ומופנם (לפחות כלפייך) וזה הכל בגלל זה. כי כשאת לא יודעת את זה, אז מה משנה כל השאר? ומה משנה איך היה לי בקן היום? או עם החבר'ה בערב?

כי שאת לא יודעת מי אני באמת, אז שום דבר לא חשוב.

אבל עכשיו את יודעת. וכל מה שנותר לך לעשות זה לקבל את זה. ולתמוך בי.

כי אני לא שונה. אולי רק קצת.

ומגיע לי לאהוב כמו כולם. וזה לא משנה אם זה גבר או אישה, כי אדם הוא אדם. ומגיע לי ככל האדם הזכות הבסיסית הזאת.

אמא, תנסי להסתכל על הצד שלי, ועל מה שאני חווה כאן.

את חושבת שזה משחק. ושזה שטות של הרגע, אפילו שאני ככר בן 18, ויותר בוגר מרוב האנשים שאני מכיר, תני לי קצת קרדיט ותסמכי עליי. אני מכיר אותי. יותר טוב משאת חושבת.

לך זה נראה כאילו קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי את זה כי רציתי תשומת לב, או כי שיעמם לי או כי אני בתקופה קשה. אבל לא.

זה לא ברגע

וזה לא בחודש ולא בשנה.

וזה שלא היית שותפה לתהליך לא אומר שהוא לא קרה. לרוב התהליכים בחיי לא היית שותפה.

אבל עכשיו יש לך הזדמנות לתקן, ולהפוך להיות האמא שהייתי צריך, האמא שלא חוותה איתי את גיל הנעורים שלי על כל משבריו ושמחותיו.

אני מבין שקשה לך. ושהתמונה שהייתה לך תמיד בראש התנפצה לך לרסיסים, אבל התמונה הזאת לא תואמת אותי. כי היא לא אני.

אני מי שאני. ואני גאה בעצמי. ואת האמת? אני חושב שגם את יכולה להתגאות בי.

מבלי להשתחצן, יש לך בן נהדר. מוקף חברים, חכם, אחראי, אידאליסט מחונך ובעל ערכים. והומו. וזו לא בושה.

אמא, תתגאי בי, זה כל מי שביקשתי. וזה כל מה שאני צריך.

בשלוש שנים האלה, כשחיפשתי את השוני שלי ומצאתיו, הבנתי שזה לא שוני. וזה לא מבדיל אותי מהחברה. ולא הופך אותי לשום דבר אחר ממה שאני, זה רק תוספת, לפעמים נעימה ולפעמים לא.

כמו שאמרת, זה מקשה על החיים, ואני לא משלה את עצמי. להיות הומו זה לא דבר פשוט ואני יודע את זה כי חוויתי את זה כבר במשך שנתיים ויותר.

אני יודע שאת רוצה רק טוב בשבילי, אבל הטוב כבר נבחר לי. והטוב שלי הוא ככה.

והאמת שלי היא כזאת.

עכשיו הבחירה שלך, אם להצטרף אליי, או לעזוב אותי לבדי.

אוהב אותך...

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אורח

אמא,

אני כותב את זה עם דמעות בעיניים. לאחר חודשים רבים על התלבטויות,התחבטות וקבלה עצמית,החלטתי שהגיע הזמן לספר לך את זה. אני עושה זאת בצורה של מכתב,מכיוון ששנינו יודעים שאני לא טוב בדברים האלה פנים מול פנים.

קשה לי,קשה לי להמשיך ככה, לשקר לך מידי יום,לשקר לעצמי. אני מרגיש שאני בוגד בדרך בה חינכת אותי.

למרות שבמשך הזמן הזה התרחקנו,בעיקר בגללי,אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך,לא משנה מה.

אמא,צמד המילים שהתקשתי לומר חודשים,שנים עומד לי על קצה הגרון. לא אשקר ואגיד שכעת קל לי לומר אותן,ולכן אני כותב אותן. אמא, אני הומו. לאחר תהליך ארוך הבנתי שזה מי שאני,ושאני גאה בעצמי,למדתי לקבל את עצמי. אז עכשיו תורך לקבל אותי כמי שאני.

חשוב לי לציין ולומר, שלמרות הכל אני עדיין אשאר הילד שלך, ועכשיו יותר מכל אני זקוק לך,זקוק לחיבוק,זקוק לאמא שלי,שאותה אני מעריך ומעריץ על כל מה שעברה,עוברת ותעבור בשבילנו,למעננו.

אני זקוק לכך שתגידי לי שהכל יהיה בסדר,ושאת מקבלת אותי כמו שאני. אני אותו ילד שאת מכירה,רק עם תוספת שעושה אותי אפילו יותר מיוחד.

אני זקוק לכך שתדעי, שכמו שעד עכשיו סמכת עליי בעיניים עצומות בהכל,ולמרות שגם אם טעיתי בחלק מן ההחלטות שלי תמכת בי והמשכת לסמוך עליי,אני זקוק לכך שתסמכי עליי גם בהחלטה הזו.

אני יודע שקשה לך,אפילו יותר משהיה לי,ואני מבין ומקבל את זה. חשוב לי לציין שאת הראשונה שאני אומר לה,ורוצה שתדעי שאת זו שתכתיבי את הקצב,לא נספר לאף אחד כל עוד שנינו לא נהיה מוכנים.

מידי יום, המחשבה איך יגיבו המשפחה והחברים עוברת בראשי,האם כל הסביבה האוהבת המקיפה אותי תעלם בשניה ברגע שיגלו עליי? האם כל התכונות שלי יתגמדו לעומת הפרט השולי הזה,האם תפסיקו להתגאות בי ברגע שתדעו? האם כל מה שעברנו ביחד,כל מה שעשיתי כדי לשמח אתכם יעלם בשבריר שניה?

הרי אמא, את תמיד ידעת שלא הייתי ילד טיפוסי.עד עכשיו הייתי להתפשר על הכל,אבל אני לא יכול להמשיך יותר,מגיע לי להיות מאושר כמו כולם,ולהפסיק להתכחש ולהדחיק את מי שאני באמת. מגיע לי שיקבלו אותי, את כולי.

אני באמת מקווה שלא פגעתי באדם שאני אוהב יותר מכל,בך. אני מקווה שתביני שלקח לי חודשים להגיע להחלטה הזו.

הפעם אני לא יכול להתמודד עם זה לבד, אני צריך את תמיכתך. אני לא חושב שמגיע לי להתפשר באושר שלי, שכן הנטייה המינית של אדם היא דבר מולד, שנקבעת מרגע הוולדו.

אז זהו, אמרתי את זה סוף סוף,עכשיו אני רק צריך לאזור את האומץ לתת לך לקרוא את זה.

בנוסף,אני רוצה להגיד לך תודה על הכל, על האהבה ללא תנאים שהענקת לנו לאורך השנים,ועל החוזק שלך בתקופות הקשות,החוזק ממנו תמיד שאבתי כוח להמשיך. אני אני לא יכול להמשיך להיות חזק לבד,אני צריך אותך,אמא.

שוב,אני יודע שזה הרבה לעכל,ואני לא מצפה ממך שתקבלי את זה מיד,וזה בסדר,אני רוצה שתדעי שאני כאן לצידך,ומקווה שתמשיכי להיות גאה בי,כי זה מי שאני.

אוהב ♥

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

טוב אז הנה המכתב שאני כתבתי להורים שלי, נתתי אותו רק לאימא שלי בהתחלה ובהמשך אביא אותי לאבא.

מקווה שיעזור למי שחושב איך לנסח את המכתב :גאווה:

לאבא ואמא היקרים,

מכיוון שאני מאוד אוהב אתכם, אני רוצה לספר לכם משהו חשוב מאוד על עצמי.

הייתי מאוד רוצה לספר לכם את זה פנים מול פנים, אבל אין לי את האומץ הדרוש לכך.

כבר מאז שאני ילד קטן, אני יודע שאני שונה. יכול להיות שגם אתם שמתם לב לכך באיזשהו שלב. מאז שאני זוכר את עצמי אני יודע שאני הומו – אני נמשך לגברים ולא לנשים. זה התבטא כבר שהייתי ילד קטן, אהבתי לשחק בבובות ולא במשחקים ''גבריים'' כמו מכוניות. בבית הספר היסודי תמיד הרגשתי מחובר יותר לבנות ולא לבנים. לאט לאט הבנתי בעצמי את הנטייה המינית שלי. הנטייה המינית שלי וההתעסקות בה, גרמו לי להתבגר יותר מהר מכרגיל, כמו שבטח שמתם לב. אני מקווה שתוכלו לקבל את נטייתי המינית בצורה טובה, גם אם יהיה לכם קשה בהתחלה, אני מקווה שנוכל לצלוח זאת ולהתגבר על זה ביחד.

אמא, אני זוכר שכשהיינו פעם אצל סבתא ועלה נושא ההומוסקסואליות אמרת שלא היית עושה עניין אם היה לך בן הומו. אני מקווה שבאמת התכוונת לכך. אבא, במשך כל השנים שמתי לב שקשה לך לקבל את הנטייה ההומוסקסואלית. אני יודע שזה קשה, אבל אני אשמח אם תוכל לנסות להבין אותי – הנטייה המינית שלי, היותי הומו, זהו דבר שנולדתי איתו וכלל לא בחרתי בו, זו עובדה. אני יודע שקשה לקבל את הדבר הזה, אבל אני מעדיף שתדעו את האמת. עברתי תהליך ארוך ומסובך של קבלה עצמית עד שהחלטתי לפתוח את ליבי ולספר לכם על נטייתי המינית, תאמינו לי שזה לא דבר קל בשבילי לספר לכם זאת כלל וכלל. כבר זמן מה אני חושב על ''היציאה מהארון'', כי נמאס לי להסתתר, אני רוצה שתדעו מי אני באמת. אני מקווה שתוכלו להבין שהעובדה שאני הומו, כלל לא משנה אותי – את אותו אסף, הבן שלכם, שהכרתם עד כה – אני אותו אסף, רק שעכשיו אתם יודעים שאני נמשך לגברים.

אני רוצה שתדעו שלמרות שאני מספר לכם את זה בגיל מוקדם יחסית (כמעט 18) אני בטוח במאת האחוזים בנטייה המינית שלי, לא הייתי פונה אליכם ומספר לכם זאת אם לא הייתי בטוח בכך. בזמן האחרון אני חושב על כך הרבה, כבר לפני כ-שישה חודשים, בחודש אוגוסט, ב2010, סיפרתי לאחיות שלי שקיבלו זאת בצורה טובה. אני לא יודע בבירור מה אתם חושבים על הומואים, אבל חשוב לי להסביר שזה שאני הומו לא אומר שאני הומו לפי כל הסטיגמות והדעות הקדומות שאתם מכירים, אני אותו אסף של פעם, רק שעכשיו אתם יודעים עליי את כל האמת. שוב אנסה להסביר, אני לא בחרתי להיות הומו, נטייה מינית היא דבר מולד ועובדה גמורה. ידוע שכאשר ילד יוצא מול הוריו ''מהארון'', הם נכנסים לארון. אני אשמח לעזור לכם כמה שאני אוכל, לענות לכם על כל שאלה שאוכל לענות עליה בקשר לנטייתי המינית. אני מאוד מקווה שתוכלו להבין אותי ושתיקחו את העניין בפרופורציות הנכונות. חשוב לי להדגיש שאתם אינכם קשורים לנטייה המינית שלי, ידוע לי שרוב הסיכויים שתשאלו את עצמם ''איך יצא לנו ילד כזה?'' או ''מה עשינו לא בסדר?'', וזה לגיטימי אבל חשוב לי שתבינו שהשאלות האלה לא במקום, לא אתם אחראיים לנטייה המינית שלי. אני מקווה שתוכלו להעריך את העובדה שהחלטתי לשתף אתכם בעניין כבר עכשיו ושלא המשכתי להסתיר זאת. התהליך שעברתי מאז שהייתי סגור על הנטייה המינית שלי ועד עכשיו הוא ארוך וסיומו הוא בגילו לכם שאני הומו. אבא, אני יודע שלך יהיה קשה במיוחד לעכל את הבשורה הזאת, וחשוב לי שתנסה להבין גם אותי. אני יודע שאני הבן היחיד שלך, ושאולי חלמת על ילד אחר, ילד שאוהב כדורסל וכדורגל, על ילד שיביא לך בלונדיניות הביתה כמו שרצית וכו', אבל עם כל הרצון שלי לעשות את זה, אין לי אפשרות לגרום לך להיות גאה בי בפאן הזה כי אני זה מי שאני ולא ניתן לשנות את זה. חשוב לי שתבינו שהעובדה שאני הומו, אינו דבר חולף, שזה לא איזו חשיבה מוטעית שלי כתוצאה מגיל ההתבגרות, זו עובדה שלא ניתנת לשינוי. זה שאני מספר לכם שאני הומו, לא אומר שאני משתנה, אני אותו בן אדם, האופי שלי כלל לא משתנה. אחרי תהליך ארוך ומייגע של השלמה שלי עם עצמי (שלא היה קל בכלל), החלטתי לחשוף בפניכם את נטייתי המינית. אני יודע שמגיע לכם שאספר לכם זאת פנים מול פנים, אבל אני כרגע לא מסוגל. אני מקווה שהמכתב שאני כותב לכם כעת, מעומק ליבי, יאפשר לכם להבין את תחושותיי ואת הדבר שנטייתי המינית לא משנה את הבן שלכם, כמו שהכרתם אותו עד כה. אני יודע שזאת לא בשורה משמחת שהבן שלכם שונה מהנורמה המקובלת, אבל אני מאמין שנעבור את תהליך זה בהצלחה. רציתי גם לספר לכם, שאם יהיה קשה לכם להתמודד לבד עם הנטייה המינית שלי, תוכלו ללכת פעמיים בחודש לקבוצת תמיכה שנקראת תהל''ה – תמיכה להורים של הומואים ולסביות, לדעתי ההליכה לשם תוכל לעזור לכם לעבור את התהליך של הקבלה אותי עם נטייתי המינית, ביתר קלות. אני אוהב אתכם מאוד, ואני לא רוצה חלילה לאכזב אתכם או לפגוע בכם, אבל זו המציאות ויש לקבלה, גם אם היא לא הכי משמחת. אני לא בטוח שתוכלו להבין ולקבל אותי ישר, זה תהליך שיכול להימשך הרבה זמן, אבל שנעבור אותו הכול יהיה בסדר. חשוב לי שתבינו שנטייתי המינית, היותי הומו, אומנם דבר ששונה מהנורמה המקובלת, אך זה דבר נורמאלי לחלוטין.

אני מקווה שהמכתב הצליח להעביר לכם את רגשותיי ומחשבותיי בנושא.

שוב, אשמח להסביר לכם כל דבר שתרצו בעניין.

אוהב אתכם תמיד, מכל ה - לב,

בנכם האוהב, אסף.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

הי אסף :Hi:

ריגשת אותי מאד :בוכה:

אין לי מילים לאמר לך כמה המכתב שלך מושלם וכמה היקפת את רו הנושאים.

עשית את זה בגדול ולפי כל כללי הספר (שאינם חחחחההה).

כשקראתי את המכתב זה מרגשי כאילו דיברנו ועברנו על הנושאים.

רק הערה קטנה אחת קבצת תהל"ה נפגש אחת לחודש.

הקל עליך ואתן לך את מספרי הטלפון של המנחה בראשון: איידה -052-7252048.

ום תרצה אני גם יכולה לדבר עם אמא.

אז עדכן איך הענינים לאחר כמה ימים.

ותודה על ששמת את המכתב (:

חיבוקים עם המון גאוה :חיבוק: :גאווה:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

הנה המכתב שלי...מקווה שיעזור לאחרים בכתיבת מכתב היציאה שלהם...בהצלחה :גאווה:

טוב...כמו שראיתם גם תורי לצאת מהארון הגיע ולאחר שבוע של עיכול שזה קרה החלטתי לשתף אתכם מהנעשה בשבוע האחרון שלי...

סורי שהשרשור הזה הולך להיות קצת חופר כי יש לי המון מה לכתוב ולספר...

אז נתחיל...

קודם כל הכל קרה עם הדחיפה של המלאך שלי-דוד!

בסופ"ש שעבר ההורים נסעו לנופש ורציתי לשים להם בתיק את המכתב(שתוכלו לקרוא אותו בהמשך) ולא הייתה לי הזדמנות....

אז שבוע שעבר כבר החלטתי שאני שולח את המכתב לאחותי בהודעה פרטית בפייסבוק ואז למחרת היא הגיבה לי...(גם מצורפת התגובה בהמשך)...

מכייוון שפספסתי את ההזדמנות בסופ"ש הקודם החבר המקסים שלי הציע לי לשים אותו בתיק של אמא לפני שאני יוצא לבסיס...

וככה עשיתי...

יום ראשון בבוקר שמתי לה את המכתב בתיק וכשחזרתי מהבסיס והתחלתי להתארגן אמא עלתה אליי לחדר ונתנה לי חיבוק (בד"כ אני לא מחבק את ההורים) ואמרה לי שלא משנה מה אני אשאר הילד שלה ושהיא תאהב אותי וכל זה ושבערב היא תביא לאבא שלי את המכתב לקרוא...

יום שני בבוקר היא שוב עלתה ואמרה לי שאהיה סבלני עם אבא כי גם ככה קשה לו ואז הוא לקח אותי לעפולה כדי לנסוע לבסיס...זאת הייתה הנסיעה הכי ארוכה שהייתה לי בחיים (חוץ מהנסיעה לבקו"ם שהתגייסתי..חח)....

בינתיים אבא לא מדבר על זה....מקווה שהוא ישלים עם זה בקרוב שהנסיך שלי יבוא אלי הביתה...

המכתב:

אמא ואבא,

חשבתי איך אוכל לספר לכם את מה שעל ליבי ולא פנים מול פנים כי אין בי את האומץ הדרוש לכך והגעתי למסקנה שאעשה זאת באמצעות מכתב.

את המכתב הזה הייתי צריך לכתוב לכם מזמן והחלטתי שהרגע הזה הוא הכי נכון...

בזמן האחרון עברו לי כל מיני מחשבות וחששות איך תקבלו את מה שאני הולך לספר לכם והאם זה נכון…

כבר מכיתה ז' התחלתי להתלבט בנושא הנטייה המינית שלי ובכיתה י' כבר הייתי בטוח בעצמי, במי שאני,בזה שאני הומו.

אתם חושבים שלא שמתי לב שדברים "נעלמים" לי מהחדר כל כמה זמן (כולל בלילות שחשבתם שאני ישן שאני לא אשים לב לרעש שאתם עושים כדי לחפש עוד דברים…) ושאני לא יודע איפה הם?אז זהו,שידעתי שאתם לקחתם אותם במטרה שאני לא אחשוב על הדברים האלה ושאולי ככה זה יעבור לי אחרי שאחפש ולא אמצא את מה שלקחתם…אבל שירים,שירים שאני כותב?באיזו זכות אתם לקחתם משהו שאני יצרתי מתחושות והרגשות שלי?בגלל שלא אהבתם את מה שכתבתי וזה עשה לכם משהו?!

בכל שיחה שהייתה איתך,אבא, וששאלת אותי דברים ואני לא עניתי לך…הייתי מת לענות ולהגיד לך שזה מה שאני ואתה תצטרך להשלים עם זה מתישהו…במקום זה-שתיקה,כרגיל!

כל פעם שאתם אומרים "מה עם חברה?"/"אין בנות בבסיס?"-אני שותק!אני מת לענות לכם שלא תהיה…שאתם יודעים את זה טוב מאוד….שמקסימום יהיה חבר.

זהו,הגיע הרגע להסיר מעלי את האבן הזאת מהלב,להפסיק לחיות בשקר, להוציא את זה החוצה ולחיות עם האמת שלי…

אולי מבחינתכם אלה לא חיים נורמלים,אך בשבילי הם כן נורמלים.

אחרי תהליך ארוך ומייגע של השלמה שלי עם עצמי (שלא היה קל בכלל), החלטתי לחשוף בפניכם את נטייתי המינית.

אני מקווה שהמכתב שאני כותב לכם כעת, מעומק ליבי, יאפשר לכם להבין את תחושותיי ואת הדבר שנטייתי המינית לא משנה את הבן שלכם, כמו שהכרתם אותו עד כה. אני יודע שזאת לא בשורה משמחת שהבן שלכם שונה מהנורמה המקובלת, אבל אני מאמין שנעבור את תהליך זה בהצלחה.

אני מבין את הקושי שלכם ואני יודע שלא יהיה לכם קל לקבל ולעכל את הבשורה.

אני יודע שהולכת להיות תקופה לא קלה, אבל אני בטוח שנעבור את זה.

בטח אתם שואלים שאלות רבות כמו:

*מה יגידו - אז אמא ואבא זה ממש לא משנה

*איך נספר למשפחה חברים - אז אמא ואבא יקרים - אין שום לחץ לספר כעת. קודם תעכלו את העניין ואז אפשר יהיה לספר למי שנחליט ומתי.

*עם מי נתייעץ - יש את תהל"ה שזהו ארגון תמיכה להורים של לסביות והומואים שמתקיים מפגש פעם בחודש.

* איך יראו חיי-בדיוק כמו שהיו עד עכשיו רק שאתם יודעים את האמת.

* האם תהיה לי משפחה-בדיוק כמו כל אחד…בטוח שתהיה לי משפחה משלי אבל רק עם גבר…אל תדאגו גם נכדים יהיו..

מקווה שתבינו אותי ותקבלו את מה שנאמר במכתב הזה,

שלכם, דביר.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

מצאתי את המכתב הראשוני שכתבתי, את הערוך לא מצאתי :(

בנוסף למה שנאי מפרסם פה, כתבתי לאמא מה זה הומו מי אנחנו ומה אנחנו עושים, סיפרתי לה על איגי ועל האנשים שתומכים בי, כמה סבלתי עם השקר הזה. ובנוסף הוספתי שני עמודים של איזה כתבה שמצאתי בתה"לה ושתי עמודים של סוג "שאלות נפוצות"

"אמא שם שומרת גם כשאתה גדול

מחליפה לך בגדים

אומרת שאתה: מלך הגברים

בשבילה אתה יכול להיות

מה שבא לך לראש,

למשל, מלך החיות או מלך ההרים, אם תטפס אי שם,

קום תהיה כל מה שבא לך

כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם."

אמא,

לפני שאתחיל, אבקש ממך לקרוא את המכתב עד הסוף, גם עם הוא ממש קשה.

הרבה לילות העברתי במחשבה על המכתב הזה, מתי אני אכתוב אותו, מתי אני אתן לך אותו, ומה אני אכתוב בו.

עכשיו, בזמן שאני כותב את המכתב הזה, אני רועד, כמו שלא רעדתי בחיים. אני מפחד שלא תקבלי אותי, שלא תאהבי אותי, שהכל ישתנה, שהיחס שלך אלי לא יהיה אותו יחס, שהשיחות לא יהיו אותם שיחות. יש לי הרבה סרטים בראש.

אני אגיד את זה כך- אני הומו. מאז שאני צעיר, אף פעם לא התענינתי בבנות, תמיד נמשכתי לבנים, תמיד זה מה שאהבתי.

אני לא רוצה שתחשבי שאני הולך עכשיו לספר את זה לכל העולם, אני מספר את זה רק לך, לאמא שלי- הבן אדם הכי חשוב וקרוב אלי בעולם, שעכשיו במיוחד בתקופה הקשה הזו, אני חייב אותך לצידי. אבקש גם שלא תספרי לאבא, אני לא רוצה שהוא ידע כרגע.

הפחד הכי גדול שלי, זה שלא תאמיני לי- שתחשבי שאני ילד קטן בגיל ההתבגרות שלא מבין כלום. חשוב שתדעי אמא, שהנטיה המינית שלך לא נקבעת מגיל מסויים, היא שם מהרגע הראשון, והיא לא תשתנה, אני יודע מי אני, ואני יודע שזה לא השתנה, מגיל צעיר אני נמשך לבנים, אך פעם לא נמשכתי לבנות, וכך זה ישאר. שנינו יודעים שאני לא ילד קטן, כל זה זה לא "שטויות של גיל ההתבגרות", אני שלם,בטוח ויותר מכל גאה בעצמי...

להרבה הורים, שאומרים להם שהבן שלהם הוא הומו, הם רואים בראש שלהם איזה גבר שוכב במועדון עם עוד גברים, וזה לא נכון. חשוב שתדעי שהכל ישאר כמו שהוא, כל מה שהיה לפני המכתב הזה יהיה גם אחרי, ההבדל היחיד הוא שאני יוכל לדבר איתך, לשתף אותך ולקבל ממך תמיכה- דבר שהיה לי כל כך חסר. היה לי חשש גדול, שאת לא תסמכי עלי אחרי המכתב הזה, שתחשבי ששאני אומר לך שאני הולך לאחת הידידות שלי, אני אלך להסתובב ברחוב עם בנים, ולעשות דברים שעדיף שאני לא אפרט פה. אז עם ואת חושבת כך, זה לא נכון! עם אני ילך לידידה אני אספר לך, ועם אני ארצה ללכת לידיד, אני גם אספר לך. אין לך מה לדאוג, אני לא מסתובב עם הנסים או פדופילים. שוב, אני נשאר בדיוק אותו ערן!!!

אמא, אני מקווה שתקבלי אותי, ותאהבי אותי, ותתמכי בי, כי עכשיו אני צריך אותך הכי שבעולם. כי עם לא תקבלי אותי, אני באמת אשבר.

תזכרי שהומו זה לא איזה יצור, הומו זה בן אדם, בדיוק כמו כל אחד אחר, רק עם נטיה מינית שונה, אנחנו לא הנסים, אנחנו לא משוגעים, אנחנו לא מסוממים, אנחנו בני אדם!!!

אני בטוח שיש לך עוד המון שאלות, וזה בסדר, אני אענה על כולן. אני רק מבקש ממך שלא תשאלי אותי על כל הקטע של הגיל, ושלא תגידי לי שאני צעיר מידי, ושכמובן- תקבלי אותי כמו שאני!!!

אוהב תמיד, ערן.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אני יודעת שזה קצת שירשור ישן...אבל ראיתם שהרוב כותבים לאמא, ואז אבא.

כאילו, או שכותבים רק לאמא.

או שכותבים אמא,אבא.

ומביאים לאמא והיא תביא לאבא מתישהו XD

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אני יצאתי בעזרת מכתב לפני כארבעה חודשים ונעזרתי ממכתבים שפורסמו כאן

הוא 2 וחצי עמודים, כן זה די ארוך, אבל אני חושב שכמה שיותר מכתבים שיפורסמו כאן יעזרו לאחרים.

אני אנצל את המעמד גם כדי להודות לגולשים מפה שנעזרתי במכתבים שלהם.

אמא,

אם את קוראת את זה עכשיו סימן שכבר נמאס לי לשקר, נמאס לי להסתיר ואני רוצה לספר לך הכול.

במהלך חיי יצא לי פעמים רבות לחשוב מה לא בסדר בי. להרגיש שאני שונה, לא שייך , לא כמו כולם.

לאורך השנים זה התבטא בכל מיני דברים. אני זוכר עוד בבי"ס היסודי שלא התחברתי לבנים ולתחומי עניין שלהם כמו לשחק כדורגל וללכת מכות. הרגשתי מנותק, לא הבנתי מה רוצים ממני.

ידעתי רק דבר אחד, שמבחינה חברתית אני צריך להיות 'נורמאלי'..כל הבנות עם הבנות וכל הבנים עם הבנים.

תמיד ידעתי אבל לא באמת ידעתי איך לפרש את זה. מאז שאני זוכר את עצמי אני הרגשתי אחרת מכולם. כשהחברים שלי היו מדברים על ההיא, על הילדה היפה הזאת מהשכבה, אני הסתכלתי עליהם. כשהם נמשכו אליה, אני נמשכתי אליו. בערך בכיתה ד' הבנתי שיש לזה מילה: הומו.

כן אמא, אני הומו.

כשהבנתי שאני כזה כל כך פחדתי שיעלו עליי ויגלו את זה, ניסיתי להדחיק ולהתכחש לזה.

לאט לאט, עברתי תהליך של קבלה עצמית, תהליך ארוך וקשה.

גיל ההתבגרות שבכלל הוא גיל מסובך, קשה ומבלבל. אז תארי לך מה זה לעבור גם את זה בנוסף לכל. זה לא קל, אף פעם לא אמרתי ולעולם לא אגיד. אבל זה אני.

היו לי לא מעט תקופות של בלבול, תמיד ראיתי את זה כמחלה נוראית שאני פשוט מוכרח להיפטר ממנה, תמיד ראיתי את זה כדבר שלילי, היום אני רואה את זה רק כדבר חיובי.

מעולם לא נמשכתי לנשים, לא משנה כמה טוב הן נראו - פשוט לא נמשכתי אליהן, תמיד חשבתי שאני לא בסדר, היום אני יודע שאני בסדר, אפילו בסדר גמור.

לקראת כיתה ו' כבר התחלתי להשלים עם זה. לאהוב את עצמי כמו שאני. להפסיק להתבייש כי פשוט הבנתי שאין בכלל במה להתבייש.

אולי כשאת קוראת את המילים האלה את אומרת לעצמך "הוא בגיל ההתבגרות, זה שיגעון חולף, הוא מבולבל וזה נורמאלי", אבל לא, התקופה הזאת נגמרה אצלי - אני יודע את זה בוודאות, זה לא זמני, זה אני. אם לא הייתי יודע אז בחיים לא הייתי מעיז לכתוב לך מכתב.

אני מכיר את עצמי ואני יודע מה אני ומי אני. זה לא שקמתי בבוקר והחלטתי להיות כזה.

לעבור תהליך קבלה של עצמך זה לא ברגע, זה לא בחודש ולא בשנה. זה תהליך שליווה אותי במשך שנים. וכמו שאמרתי כבר, לקח לי כמה שנים להשלים עם עצמי ועכשיו אני הכי שלם עם עצמי והכי שמח עם איך שאני ואיך שנולדתי.

לאחר שקיבלתי את עצמי כמו שאני הביטחון העצמי שלי עלה, נפתחתי יותר והתחזקתי.

בכיתה י' הכרתי את "איגי- ארגון נוער גאה". זה ארגון שנותן מענה לבני נוער הומו-לסבי. הוא עוזר, מייעץ בכל מה שקשור לזהות מינית. גלשתי באתר די הרבה זמן וקראתי על ילדים שעברו ועוברים בדיוק את מה שאני עובר. את הבלבול שחווים בהתחלה, את השוני ובסוף הקבלה העצמית.

בזכות הארגון הזה התחלתי לקבל את עצמי בהרבה יותר ממה שקיבלתי בעבר.

בארגון גם יש קבוצות חברתיות ברחבי הארץ. בקבוצות יש שני מדריכים שכל שבוע מעבירים פעולה שקשורה לנושא הגאווה. בקבוצה מכירים אנשים חדשים בגילי, מתייעצים לגבי החיים כהומו, הקשיים בבי"ס ובמשפחה ועוד. מדברים גם על דברים בכללי כמו צבא, תרבות, אומנות... בקיצור כמו תנועת נוער רגילה.

בכיתה יא' אזרתי אומץ להתקשר למדריך של הקבוצה בנתניה וביקשתי להצטרף.

הגעתי לפעולה הראשונה, כולי לחוץ, לא יודע מה להגיד, אם יקבלו אותי ואני רוצה להגיד לך שהיה לי מדהים. הכרתי הרבה אנשים חדשים בגילי שמבינים אותי ומקבלים.

מאז החיים שלי השתנו. לאט לאט נפתחתי, השתנתי התבגרתי ואספתי לי המון חברים חדשים, התחזקתי וקיבלתי ביטחון.

יש את יוסי לפני איגי ואת יוסי אחרי איגי. יוסי לפני זה יוסי הביישן, השקט, הסגור, שדי אכפת לו ממה שחושבים עליו, יוסי שחושש מהכול, יוסי הפחות חיובי. היוסי שאחרי איגי זה יוסי בהרבה יותר חיובי, בהרבה יותר מאושר, בטוח בעצמו וכזה ששמח כל הזמן.

אבל לא יכולתי לספר לך את כל זה כי עדיין לא הייתי מוכן. אמנם הייתי שלם עם עצמי אבל לא הייתי מספיק חזק כדי להתמודד איתך כשאני אספר לך. עכשיו אני כבר בטוח בעצמי ונמאס לי לשקר ונמאס לי לחיות חיים כפולים. אני לא מאותם בני הנוער שחיים בפוזה שלהם ושל החברים שלהם, אני רוצה להיות אדם כנה וישיר ולא אכפת לי מה חושבים.

אני מצפה מהחברה לקבל אותי כמו שאני, ואם היא לא מעוניינת לקבל – בעיה שלה.

אני חושב ששמת לב שעובר עליי משהו בזמן האחרון. כל הזמן שאלת שאלות על חברה, עם מי אני יוצא כל הזמן ולאן. אבל פשוט לא ידעתי איך ומתי לספר לך. והאמת, אני מאמין שבאיזשהו מקום כבר ידעת את זה או לפחות חשדת.

אמא, בן אדם נמצא בארון רק בשני מצבים, או כשהוא מת, או כשהוא הומו לא מוצהר. וכהומו לא מוצהר, זה המקום הכי חשוך ובודד שיש. אז ברגע זה אני יוצא משם ועכשיו אני צריך אותך, ואת התמיכה שלך, אחרי שנים של קושי, בלבול ועוד דברים שלא היית שותפה אליהם.

תמיד הייתי סגור ומופנם (בעיקר כלפייך, עם החברים מאז שהצטרפתי לאיגי נהייתי בהרבה יותר חברותי) וזה הכול בגלל זה. כי כשאת לא יודעת מה אני, אז מה משנה כל השאר? ומה זה משנה איך היה לי בבי"ס היום? או עם החברים בערב? כי שאת לא יודעת מי אני באמת, אז שום דבר לא חשוב.

התקופה האחרונה שלא ידעת עליי כמעט כלום, לאן אני יוצא ועם מי, לא הייתה קלה לי, ואני בטוח שגם לך לא. בטח דאגת לי ולא ידעת מה קורה איתי. אז אני רוצה לסיים עם השלב הזה.

לדעתי האי ידיעה בהרבה יותר קשה מהידיעה עצמה. תחשבי על זה, לצאת כל פעם ולא לספר לך לאן ואיך היה לי, ממש לא נהניתי מזה וברור שגם את לא, אז בשביל מה להמשיך ככה?

אני מרגיש שאני פשוט לא יכול יותר להחזיק את זה בבטן, פשוט כיף לי לדבר עם החברים שלי מאיגי בלי מסכות ובלי שקרים. ואני רוצה שאותו המצב יהיה איתך. אם רק היית יכולה לראות את כמות האושר שנמצאת בתוכי עכשיו ואת העובדה שכבר יותר מחצי שנה החיוך לא יורד לי מהפרצוף, עד שאני מגיע הביתה וצריך להתנהג כאילו הכול כרגיל רק כדי שלא תעלי עליי היית מבינה כמה אני אוהב את עצמי ככה. עכשיו כשאת יודעת עליי את יכולה להיות רגועה בקשר לילדים שאני מסתובב איתם מדי פעם, הם אנשים מדהימים! הרבה יותר מרוב האנשים שפגשתי במהלך חיי. הם האנשים שבאמת יכולים להבין אותי ואת כל מה שעברתי. הבנתי שזה לא משהו רע, ככה נולדתי ואלה הרגשות שלי, ההפך יהיה רע, אם אני אתכחש לעצמי ואשקר לך ולכל שאר העולם. העובדה שאני הומו ממש לא משנה אותי ואת מה שאני. מבלי להשתחצן, יש לך בן נהדר. מוקף חברים, אינטליגנט, אחראי, בעל חוש הומור, מחונך ובעל ערכים. והומו. וזו לא בושה.

כמו שאמרת פעם: "אני רוצה שיהיה לך רק טוב", אז זה הטוב שלי וזאת האמת שלי ואני מאושר.

אז עכשיו את יודעת, וכל מה שנותר לך לעשות זה לקבל אותי ולתמוך בי.

יוסי.

נערך היום על-ידי Mr.Joe

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אני יצאתי בעזרת מכתב לפני כארבעה חודשים ונעזרתי ממכתבים שפורסמו כאן

הוא 2 וחצי עמודים, כן זה די ארוך, אבל אני חושב שכמה שיותר מכתבים שיפורסמו כאן יעזרו לאחרים.

אני אנצל את המעמד גם כדי להודות לגולשים מפה שנעזרתי במכתבים שלהם.

אמא,

אם את קוראת את זה עכשיו סימן שכבר נמאס לי לשקר, נמאס לי להסתיר ואני רוצה לספר לך הכול.

במהלך חיי יצא לי פעמים רבות לחשוב מה לא בסדר בי. להרגיש שאני שונה, לא שייך , לא כמו כולם.

לאורך השנים זה התבטא בכל מיני דברים. אני זוכר עוד בבי"ס היסודי שלא התחברתי לבנים ולתחומי עניין שלהם כמו לשחק כדורגל וללכת מכות. הרגשתי מנותק, לא הבנתי מה רוצים ממני.

ידעתי רק דבר אחד, שמבחינה חברתית אני צריך להיות 'נורמאלי'..כל הבנות עם הבנות וכל הבנים עם הבנים.

תמיד ידעתי אבל לא באמת ידעתי איך לפרש את זה. מאז שאני זוכר את עצמי אני הרגשתי אחרת מכולם. כשהחברים שלי היו מדברים על ההיא, על הילדה היפה הזאת מהשכבה, אני הסתכלתי עליהם. כשהם נמשכו אליה, אני נמשכתי אליו. בערך בכיתה ד' הבנתי שיש לזה מילה: הומו.

כן אמא, אני הומו.

כשהבנתי שאני כזה כל כך פחדתי שיעלו עליי ויגלו את זה, ניסיתי להדחיק ולהתכחש לזה.

לאט לאט, עברתי תהליך של קבלה עצמית, תהליך ארוך וקשה.

גיל ההתבגרות שבכלל הוא גיל מסובך, קשה ומבלבל. אז תארי לך מה זה לעבור גם את זה בנוסף לכל. זה לא קל, אף פעם לא אמרתי ולעולם לא אגיד. אבל זה אני.

היו לי לא מעט תקופות של בלבול, תמיד ראיתי את זה כמחלה נוראית שאני פשוט מוכרח להיפטר ממנה, תמיד ראיתי את זה כדבר שלילי, היום אני רואה את זה רק כדבר חיובי.

מעולם לא נמשכתי לנשים, לא משנה כמה טוב הן נראו - פשוט לא נמשכתי אליהן, תמיד חשבתי שאני לא בסדר, היום אני יודע שאני בסדר, אפילו בסדר גמור.

לקראת כיתה ו' כבר התחלתי להשלים עם זה. לאהוב את עצמי כמו שאני. להפסיק להתבייש כי פשוט הבנתי שאין בכלל במה להתבייש.

אולי כשאת קוראת את המילים האלה את אומרת לעצמך "הוא בגיל ההתבגרות, זה שיגעון חולף, הוא מבולבל וזה נורמאלי", אבל לא, התקופה הזאת נגמרה אצלי - אני יודע את זה בוודאות, זה לא זמני, זה אני. אם לא הייתי יודע אז בחיים לא הייתי מעיז לכתוב לך מכתב.

אני מכיר את עצמי ואני יודע מה אני ומי אני. זה לא שקמתי בבוקר והחלטתי להיות כזה.

לעבור תהליך קבלה של עצמך זה לא ברגע, זה לא בחודש ולא בשנה. זה תהליך שליווה אותי במשך שנים. וכמו שאמרתי כבר, לקח לי כמה שנים להשלים עם עצמי ועכשיו אני הכי שלם עם עצמי והכי שמח עם איך שאני ואיך שנולדתי.

לאחר שקיבלתי את עצמי כמו שאני הביטחון העצמי שלי עלה, נפתחתי יותר והתחזקתי.

בכיתה י' הכרתי את "איגי- ארגון נוער גאה". זה ארגון שנותן מענה לבני נוער הומו-לסבי. הוא עוזר, מייעץ בכל מה שקשור לזהות מינית. גלשתי באתר די הרבה זמן וקראתי על ילדים שעברו ועוברים בדיוק את מה שאני עובר. את הבלבול שחווים בהתחלה, את השוני ובסוף הקבלה העצמית.

בזכות הארגון הזה התחלתי לקבל את עצמי בהרבה יותר ממה שקיבלתי בעבר.

בארגון גם יש קבוצות חברתיות ברחבי הארץ. בקבוצות יש שני מדריכים שכל שבוע מעבירים פעולה שקשורה לנושא הגאווה. בקבוצה מכירים אנשים חדשים בגילי, מתייעצים לגבי החיים כהומו, הקשיים בבי"ס ובמשפחה ועוד. מדברים גם על דברים בכללי כמו צבא, תרבות, אומנות... בקיצור כמו תנועת נוער רגילה.

בכיתה יא' אזרתי אומץ להתקשר למדריך של הקבוצה בנתניה וביקשתי להצטרף.

הגעתי לפעולה הראשונה, כולי לחוץ, לא יודע מה להגיד, אם יקבלו אותי ואני רוצה להגיד לך שהיה לי מדהים. הכרתי הרבה אנשים חדשים בגילי שמבינים אותי ומקבלים.

מאז החיים שלי השתנו. לאט לאט נפתחתי, השתנתי התבגרתי ואספתי לי המון חברים חדשים, התחזקתי וקיבלתי ביטחון.

יש את יוסי לפני איגי ואת יוסי אחרי איגי. יוסי לפני זה יוסי הביישן, השקט, הסגור, שדי אכפת לו ממה שחושבים עליו, יוסי שחושש מהכול, יוסי הפחות חיובי. היוסי שאחרי איגי זה יוסי בהרבה יותר חיובי, בהרבה יותר מאושר, בטוח בעצמו וכזה ששמח כל הזמן.

אבל לא יכולתי לספר לך את כל זה כי עדיין לא הייתי מוכן. אמנם הייתי שלם עם עצמי אבל לא הייתי מספיק חזק כדי להתמודד איתך כשאני אספר לך. עכשיו אני כבר בטוח בעצמי ונמאס לי לשקר ונמאס לי לחיות חיים כפולים. אני לא מאותם בני הנוער שחיים בפוזה שלהם ושל החברים שלהם, אני רוצה להיות אדם כנה וישיר ולא אכפת לי מה חושבים.

אני מצפה מהחברה לקבל אותי כמו שאני, ואם היא לא מעוניינת לקבל – בעיה שלה.

אני חושב ששמת לב שעובר עליי משהו בזמן האחרון. כל הזמן שאלת שאלות על חברה, עם מי אני יוצא כל הזמן ולאן. אבל פשוט לא ידעתי איך ומתי לספר לך. והאמת, אני מאמין שבאיזשהו מקום כבר ידעת את זה או לפחות חשדת.

אמא, בן אדם נמצא בארון רק בשני מצבים, או כשהוא מת, או כשהוא הומו לא מוצהר. וכהומו לא מוצהר, זה המקום הכי חשוך ובודד שיש. אז ברגע זה אני יוצא משם ועכשיו אני צריך אותך, ואת התמיכה שלך, אחרי שנים של קושי, בלבול ועוד דברים שלא היית שותפה אליהם.

תמיד הייתי סגור ומופנם (בעיקר כלפייך, עם החברים מאז שהצטרפתי לאיגי נהייתי בהרבה יותר חברותי) וזה הכול בגלל זה. כי כשאת לא יודעת מה אני, אז מה משנה כל השאר? ומה זה משנה איך היה לי בבי"ס היום? או עם החברים בערב? כי שאת לא יודעת מי אני באמת, אז שום דבר לא חשוב.

התקופה האחרונה שלא ידעת עליי כמעט כלום, לאן אני יוצא ועם מי, לא הייתה קלה לי, ואני בטוח שגם לך לא. בטח דאגת לי ולא ידעת מה קורה איתי. אז אני רוצה לסיים עם השלב הזה.

לדעתי האי ידיעה בהרבה יותר קשה מהידיעה עצמה. תחשבי על זה, לצאת כל פעם ולא לספר לך לאן ואיך היה לי, ממש לא נהניתי מזה וברור שגם את לא, אז בשביל מה להמשיך ככה?

אני מרגיש שאני פשוט לא יכול יותר להחזיק את זה בבטן, פשוט כיף לי לדבר עם החברים שלי מאיגי בלי מסכות ובלי שקרים. ואני רוצה שאותו המצב יהיה איתך. אם רק היית יכולה לראות את כמות האושר שנמצאת בתוכי עכשיו ואת העובדה שכבר יותר מחצי שנה החיוך לא יורד לי מהפרצוף, עד שאני מגיע הביתה וצריך להתנהג כאילו הכול כרגיל רק כדי שלא תעלי עליי היית מבינה כמה אני אוהב את עצמי ככה. עכשיו כשאת יודעת עליי את יכולה להיות רגועה בקשר לילדים שאני מסתובב איתם מדי פעם, הם אנשים מדהימים! הרבה יותר מרוב האנשים שפגשתי במהלך חיי. הם האנשים שבאמת יכולים להבין אותי ואת כל מה שעברתי. הבנתי שזה לא משהו רע, ככה נולדתי ואלה הרגשות שלי, ההפך יהיה רע, אם אני אתכחש לעצמי ואשקר לך ולכל שאר העולם. העובדה שאני הומו ממש לא משנה אותי ואת מה שאני. מבלי להשתחצן, יש לך בן נהדר. מוקף חברים, אינטליגנט, אחראי, בעל חוש הומור, מחונך ובעל ערכים. והומו. וזו לא בושה.

כמו שאמרת פעם: "אני רוצה שיהיה לך רק טוב", אז זה הטוב שלי וזאת האמת שלי ואני מאושר.

אז עכשיו את יודעת, וכל מה שנותר לך לעשות זה לקבל אותי ולתמוך בי.

יוסי.

וואווו...ממש מרגש יוסי..כל הכבוד

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אם הייתה לי גישה למכתב שלי

הייתי מעלה אותו , למרות שהוא רצוף בכאב אחר

המכתבים כאן ממש מרגשים

מקווה שגם ככה היו התגובות

לדעתי? אין תבנית למכתב הזה.. פשוט לכתוב את מה שיושב

מול הדף עם העט ביד הכל צורב אבל גם זורם

בהצלחה(:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
:גאווה: יואו המיכתבים כ''כ מרגשים כל הכבוד לכל אחד על האומץ לצאת מהארון

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='idanTHEcookieMonster' date='18 ינואר 2012 - 08:43' timestamp='1326869033' post='2683417']
:גאווה: יואו המיכתבים כ''כ מרגשים כל הכבוד לכל אחד על האומץ לצאת מהארון
[/quote]
[b]+111[/b]
המכתבים באמת מרגשים....אני ישים את שלי גם...


עריכה:
יותר מאוחר.

:חיבוק: נערך היום על-ידי little monster oshry

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[b]לשמחתי המאוד רבה...מצאתי את העותק המקורי.[המתוקן..].
היה לי שכל,[נו טוב,סתם משהו שעלה לי בראש],להעתיק את המכתב המוכן עוד פעם...למה??אין לי שמץ של מושג..עד היום אפילו.
אז העתקתי,וחשבתי למה...ואז יצאתי מנקודת הנחה..שאם ההורים שלי זרקו את המכתב...שבגיל 18 אוכל להשתמש בו שוב..על כול מקרה שלא יהיה...

אני רוצה לתת קרדיט,לידיד מאוד טוב שלי..שיש לו ידידיםות,שיצאו מהארון..ויצא לו לראות הכול...והוא זה שעזר לי לכצוב את המכתב...אני יודעת שהוא לא יקרא פה...אז,תודה! C.[/b][עמוד 1-2] למכתב יצא 4 עמודים1!!...
אמא אבא,בזמן האחרון אני לא אומרת לכם,לסובבים אותי,את האמת...קשה לי להסתיר ממכם יותר ולא לשתף אתכם.ממש קשה לי.
קשה לי שאני לא יכולה להגיד לעם.אמא,אבא.
בזמן האחרון אני עוברת תקופה קשה ואחרת.כי אני לא מספרת לכם את האמת.וזה מעציב אותי מאוד.מעציב אותי שאתם לא יכולים לדעת מה עובר עליי,ולעזור לי. ושאני לא יכולה לשתף אתכם.אתם האנשים הכי יקרים וחשובים לי.אתם הולדתם אותי.ואני לא רוצה לאכזב אתכם.כי אני יודעת שיש לכם ציפיות ממני.אבל אני לא יכולה לספר לכם.חשסתי שזה יעבור תוך חודש חודשיים,אבל לא,אי אפשר לשנות את זה.אמא אבא,אני מקווה שתבינו ותתמכו ותקבלו.תמיד תזכרו שאני אוהבת אותכם.לא משנה מה,תמיד.[u]אמא אבא,אני לסבית,[/u]ואני אוהבת אותכם הכי שבעולם.ומקווה שתבינו ותתמכו.כי אני לא יכולה לחיות בשקט,שאני לא מספרת לכם את האמת האמיתית.קשה לי.וזה שיצאתי,לא ישפיע עליי.אני עדיין אותה ילדה שלכם.שאתם אוהבים.אותה ילדה אהובה ומתוקה,אותה אחת שילדתם לפני קצת יותר מ-15 שנה.
ומפה המשפטים של אירית שפירסמה..[בדביק]תודה :].
שיניתי אותם שהשתלבו לתוך המכתב....
........מקווה שתאהבו אותי,אני אוהבת אתכם.ומקווה שתקבלו ותתמכו.כי זה הדבר הכי חשוב!!.
[עמוד 3-4]
אמא.אבא.גיליתי לבד שהייתי בת 13.5 ומאז אני ניסיתי להכחיש ולהסתיר.
ממכם,ומהסובבים אותי.ולטעון שזה לא כך,אפשר לשנות.
לאט לאט התחלתי להשלים עם זה,היותי לסבית,ולהשלים עם זהותי המינית.
עבורי אמא ואבא לא משנה כ"כ איפה ומתי אתחתן....אני רוצה להיות מאושרת!.
אבל האושר יגיע,רק עם מי שאתאהב.ויאהב אותי באמת.
ובמי שיקבל אותי,כמו שאני!.אני מקווה שתקבלו אותי כמו שאני.
בהתחלה היה לי מאוד קשה להשליםעם עצמי.
הייתי בוכה,בלילות.לאט לאט גיליתי שזה לא חטא ולא מחלה להרגיש ככה.
ויש עוד הרבה ילדות כמוני.לאט לאט התחלתי להשלים עם זה.
היום,ובעתיד בכלל,אני שלמה מאוד,עם החלטתי והיותי להיות לסבית.
אני גאה בכך,ולא מתביישת.
וזה הזמן לספר לכם ולשתף אותכם,שתדעו מה עובר עליי.שתוכלו להיות לצידי.
ולתמוך בי.
אמא,אבא יקרים:אני מקווה שתבינו,שאני לא משתנה אני נשארת בדיוק כמו שאני.
חייכנית,יפה ומקסימה.אתם יקרים לי ואני אוהבת אותכם מאוד!.
אבא אמא,אחרי ההשלמה הזאתי,התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב,שלמה,ובטוחה בעצמי!.
אבל עדיין לא.
יהיה לי הרבה יותר קל אחרי שתדעו.[אחרי שתקראו את המכתב].
ותקבלו אותי כמו שאני.
ובסוף המספר של אירית,עם כמה מילים מאוד נחמדות והארות טובות על ארגון תהל"ה..D:.
אני אוהבת אותכם ככ,ואני פה תמיד בשבילכם...
אני בחיים לא ישתנה..אני אותה ילדה אהובה שלכם..אתם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ואני רוצה שתדעו זאת...

אוהבת לנצח:
אושרי,בתכם..

וואי חפרתי.....><....

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='little monster oshry' date='18 ינואר 2012 - 21:47' timestamp='1326916071' post='2683641']
[b]לשמחתי המאוד רבה...מצאתי את העותק המקורי.[המתוקן..].
היה לי שכל,[נו טוב,סתם משהו שעלה לי בראש],להעתיק את המכתב המוכן עוד פעם...למה??אין לי שמץ של מושג..עד היום אפילו.
אז העתקתי,וחשבתי למה...ואז יצאתי מנקודת הנחה..שאם ההורים שלי זרקו את המכתב...שבגיל 18 אוכל להשתמש בו שוב..על כול מקרה שלא יהיה...

אני רוצה לתת קרדיט,לידיד מאוד טוב שלי..שיש לו ידידיםות,שיצאו מהארון..ויצא לו לראות הכול...והוא זה שעזר לי לכצוב את המכתב...אני יודעת שהוא לא יקרא פה...אז,תודה! C.[/b][עמוד 1-2] למכתב יצא 4 עמודים1!!...
אמא אבא,בזמן האחרון אני לא אומרת לכם,לסובבים אותי,את האמת...קשה לי להסתיר ממכם יותר ולא לשתף אתכם.ממש קשה לי.
קשה לי שאני לא יכולה להגיד לעם.אמא,אבא.
בזמן האחרון אני עוברת תקופה קשה ואחרת.כי אני לא מספרת לכם את האמת.וזה מעציב אותי מאוד.מעציב אותי שאתם לא יכולים לדעת מה עובר עליי,ולעזור לי. ושאני לא יכולה לשתף אתכם.אתם האנשים הכי יקרים וחשובים לי.אתם הולדתם אותי.ואני לא רוצה לאכזב אתכם.כי אני יודעת שיש לכם ציפיות ממני.אבל אני לא יכולה לספר לכם.חשסתי שזה יעבור תוך חודש חודשיים,אבל לא,אי אפשר לשנות את זה.אמא אבא,אני מקווה שתבינו ותתמכו ותקבלו.תמיד תזכרו שאני אוהבת אותכם.לא משנה מה,תמיד.[u]אמא אבא,אני לסבית,[/u]ואני אוהבת אותכם הכי שבעולם.ומקווה שתבינו ותתמכו.כי אני לא יכולה לחיות בשקט,שאני לא מספרת לכם את האמת האמיתית.קשה לי.וזה שיצאתי,לא ישפיע עליי.אני עדיין אותה ילדה שלכם.שאתם אוהבים.אותה ילדה אהובה ומתוקה,אותה אחת שילדתם לפני קצת יותר מ-15 שנה.
ומפה המשפטים של אירית שפירסמה..[בדביק]תודה :].
שיניתי אותם שהשתלבו לתוך המכתב....
........מקווה שתאהבו אותי,אני אוהבת אתכם.ומקווה שתקבלו ותתמכו.כי זה הדבר הכי חשוב!!.
[עמוד 3-4]
אמא.אבא.גיליתי לבד שהייתי בת 13.5 ומאז אני ניסיתי להכחיש ולהסתיר.
ממכם,ומהסובבים אותי.ולטעון שזה לא כך,אפשר לשנות.
לאט לאט התחלתי להשלים עם זה,היותי לסבית,ולהשלים עם זהותי המינית.
עבורי אמא ואבא לא משנה כ"כ איפה ומתי אתחתן....אני רוצה להיות מאושרת!.
אבל האושר יגיע,רק עם מי שאתאהב.ויאהב אותי באמת.
ובמי שיקבל אותי,כמו שאני!.אני מקווה שתקבלו אותי כמו שאני.
בהתחלה היה לי מאוד קשה להשליםעם עצמי.
הייתי בוכה,בלילות.לאט לאט גיליתי שזה לא חטא ולא מחלה להרגיש ככה.
ויש עוד הרבה ילדות כמוני.לאט לאט התחלתי להשלים עם זה.
היום,ובעתיד בכלל,אני שלמה מאוד,עם החלטתי והיותי להיות לסבית.
אני גאה בכך,ולא מתביישת.
וזה הזמן לספר לכם ולשתף אותכם,שתדעו מה עובר עליי.שתוכלו להיות לצידי.
ולתמוך בי.
אמא,אבא יקרים:אני מקווה שתבינו,שאני לא משתנה אני נשארת בדיוק כמו שאני.
חייכנית,יפה ומקסימה.אתם יקרים לי ואני אוהבת אותכם מאוד!.
אבא אמא,אחרי ההשלמה הזאתי,התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב,שלמה,ובטוחה בעצמי!.
אבל עדיין לא.
יהיה לי הרבה יותר קל אחרי שתדעו.[אחרי שתקראו את המכתב].
ותקבלו אותי כמו שאני.
ובסוף המספר של אירית,עם כמה מילים מאוד נחמדות והארות טובות על ארגון תהל"ה..D:.
אני אוהבת אותכם ככ,ואני פה תמיד בשבילכם...
אני בחיים לא ישתנה..אני אותה ילדה אהובה שלכם..אתם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ואני רוצה שתדעו זאת...

אוהבת לנצח:
אושרי,בתכם..

וואי חפרתי.....><....
[/quote]
וואו , מה אני היחידה שיצאתי במילים?!:O

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
מרגש מאוד לקרוא את כל השרשור הזה ^^ :התרגשות: מזיל דמעה של אושר ^^
תמשיכו עם הסיפורים המופלאים ^^ נותנים השראה וכוח לכל אלו שזקוקים להם :)

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='Hodaya_Meier' date='19 ינואר 2012 - 12:57' timestamp='1326970625' post='2683754']
וואו , מה אני היחידה שיצאתי במילים?!:O
[/quote]

איזה מילים?!?!? :O
לי הם לא היו..
המכתב ממש מרגש ומצמרר נכון?!.
כולם אמרו לי את זה...

:חיבוק:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='Corvus' date='19 ינואר 2012 - 14:40' timestamp='1326976838' post='2683797']
מרגש מאוד לקרוא את כל השרשור הזה ^^ :התרגשות: מזיל דמעה של אושר ^^
תמשיכו עם הסיפורים המופלאים ^^ נותנים השראה וכוח לכל אלו שזקוקים להם :)
[/quote]

אמן אמו ואמן!!! :לשון: :לב:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='little monster oshry' date='19 ינואר 2012 - 15:28' timestamp='1326979718' post='2683815']
איזה מילים?!?!? :O
לי הם לא היו..
המכתב ממש מרגש ומצמרר נכון?!.
כולם אמרו לי את זה...

:חיבוק:
[/quote]

אכן כך , מרגש !!
חחחחח ובמילים , זאת אומרת
שהלכתי אליה ואמרתי לה את זה ..

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='Hodaya_Meier' date='19 ינואר 2012 - 15:46' timestamp='1326980790' post='2683824']
אכן כך , מרגש !!
חחחחח ובמילים , זאת אומרת
שהלכתי אליה ואמרתי לה את זה ..
[/quote]
תודה רבה מדהימה! :לב:

אההההההההההה ואיך היה?...[בפרטי מוזמנת לספר לי..].

חיבוווק!! :חיבוק: :חיבוק: :חיבוק:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
[quote name='little monster oshry' date='19 ינואר 2012 - 19:50' timestamp='1326995448' post='2683931']
תודה רבה מדהימה! :לב:

אההההההההההה ואיך היה?...[בפרטי מוזמנת לספר לי..].

חיבוווק!! :חיבוק: :חיבוק: :חיבוק:
[/quote]

חח בשמחה , כבר ^^ (:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אורח
You are commenting as a guest. If you have an account, please sign in.
הוספת תגובה...

×   העלית תוכן עם עיצוב.   הסר עיצוב

  Only 75 emoticons maximum are allowed.

×   Your link has been automatically embedded.   Display as a link instead

×   Your previous content has been restored.   Clear editor

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.


×