Jump to content
Mikas252

למה בעצם לצאת מהארון?

Recommended Posts

אני רוצה לדבר על נושא שבזמן האחרון אני חושבת עליו די באובססיביות - יציאה מהארון. אני כותבת את זה גם בנימה אישית וגם כעניין בחברה שלנו שמאוד מציק לי. אז ככה, לפני בערך שנה, לאחר שנים של הכחשות, בריחה וחוסר כנות עם עצמי, סוף סוף ״יצאתי מהארון״ בפני עצמי. על זה אני יכולה לדבר גם שעות, זה היה תהליך מאוד ארוך בשבילי. אבל חשוב לי לדבר על מה שבא אחרי. אחרי שהתוודתי בפני עצמי שאני אוהבת בנות והשלמתי עם זה, ישר חשבתי על איך אני אספר לאחרים, איך אני אצא מהארון. כמו כנראה כל כמעט אחד ואחת שמבולבלים עם זהותם המינית, חיפשתי הרבה סרטוני יציאה מהארון ביוטיוב, בעיקר כדי להרגיש יותר טוב ולהרגיש את ה״הזדהות״, התחלתי לראות סרטים גאים וכו׳. לפני כמה חודשים ראיתי את הסרט ״באהבה,סיימון״, ומשהו שם שהוא אמר שינה לי לחלוטין את הגישה  לגבי יציאה מהארון. באחד המונולוגים הוא מדבר על כך שהוא מבין שהוא לא יוצא מהארון בגלל שהטרוסקסואלים לא יוצאים מהארון. כלומר, אם  הטרוסקסואלים לא יוצאים מהארון, ומלהט״בים כן מצפים לצאת מהארון, זה הופך את להיות הטרוסקסואל לברירת מחדל. זה גרם לי להבין שיציאה מהארון כביכול הופכת אותנו לחריגים. כמובן, אני לא חושבת שהטרוסקסואלים צריכים להכריז על כך ולצאת מהארון, אבל למה אני כן? למה אני לא יכולה פשוט לספר לאנשים שיש לי חברה במקרה וזה יהיה המצב, אלא קודם אני צריכה להסביר שאני בכלל לסבית? למה אני לא יכולה פשוט לחיות כלסבית, להכיר בנות כמו שסטרייטיות מכירות בנים, לדבר על הקראשים שלי בטבעיות, ופשוט להתנהג עם העניין כמו שכל בן אדם הטרוסקסואלי מתנהג לגבי חיי האהבה שלו? זה צריך להיות כבר מובן מאליון שיש העדפות מיניות שונות ומגוונות, וכל אחד צריך לחיות עם זה בצורה הכי טבעית, בלי שהחברה תצפה ממנו להכריז על כך וע״י כך להפוך את זה לביג דיל. אני חושבת שהתופעה הזאת מראה שעדיין אין קבלה מלאה. רק מבהירה - הביקורת היא לא כלפי להטבים שיוצאים מהארון, אלא לגבי החברה, ובה להטבים ולא להטבים, שיצרה את הציפייה הזאת מלהטבים ״לצאת מהארון״. עכשיו, לאחר שהבעתי את תסכוליי לגבי זה, מגיע הקונפליקט האישי שלי. אני נראית מאוד משוכנעת לגבי האמירה הזאת, הבעיה היא שקשה לי מאוד ליישם אותה בחיים שלי. הבנתם שיש לי בעיה עקרונית עם לצאת מהארון, אבל מצד שני, כל פעם ששואלים אותי אם אני לסבית (כן, זה קרה כמה פעמים), או שמנסים לשדך אותי עם בן, יש בי מחסום מלהגיב בכנות ואני משתפנת. אני מאוד מאוד מאוד שלמה עם ההעדפה המינית שלי, ואני חיה בסביבה די מקבלת, אבל עדיין יש לי קושי שידעו עליי, ובאותו זמן יש לי את הבעיה הזאת עם ה״לצאת מהארון״. אני יודעת, קצת סותר. אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה מצד אחד להכריז על ההעדפה המינית שלי, אבל גם משתפנת כששואלים אותי לגבי זה. מבחינה עקרונית אין לי בעיה עם להודות בכך שאני לסבית (בניגוד ליציאה מהארון) כי זה בדיוק כמו ששואלים אדם סטרייט, זה לגיטימי ולרוב זה נשאל כי זה רלוונטי לשיחה או למצב. אבל עדיין יש משהו שעוצר אותי תמיד וגורם לי להעמיד פנים שאני משהו שאני לא. יכול להיות שזה בגלל שאני מפחדת שחברות שלי (שכמובן אני רואה כחברות רגילות לכל דבר) יסתכלו עליי שונה וירגישו פחות נוח איתי, או באופן כללי זה שאני רואה שכשמישהו להטב ישר יתייגו אותו כך בכל דבר (כלומר להתייחס לזה כסימן היכר) וכל אלה מפריעים לי. אני אשמח לעצות לגבי מה לעשות, איך להרגיש יותר בנוח עם לא להסתיר את מי שאני ועדיין לא ״להכריז״ על כך כאילו אני חריגה (אני יודעת שאולי נראה שאני סותרת את עצמי אז אני מקווה שהבהרתי את עצמי)

 

Share this post


Link to post
Share on other sites

היי, אני ממש מבינה אותך

לפני שיצאתי מהארון בפני ההורים גם לי היה את הקונפליקט הזה- האחים שלי לא יצאו מהארון, למה אני צריכה? 

אבל בסופו של דבר הסיבה שיצאתי מהארון הייתה כי פחדתי שהם פשוט יגלו את זה לבד מהסתכלות במקרה בהודעות שלי או דרך חבר שיפלוט משהו. אז פשוט יצאתי מתוך פחד וגם מתוך צורך להגיד את זה כבר, וזאת לא החלטה כזאת חכמה כי בכל אופן לא אמורים לצאת לפני שמוכנים, ובכל זאת הנה אני כאן.

אבל כש"יצאתי" בפני חברים זה היה שונה לגמרי, לא באתי לאף אחד בהצהרות על הנטייה המינית שלי, פשוט שיתפתי אותם כמו כל סטרייטית עם קראש בזה שיש לי קראש על מישהי. למי ששאל אם זה אומר שאני לסבית עכשיו עניתי שאני כרגע לא מגדירה את הנטייה המינית שלי ושהמצב כרגע הוא שיש לי רגשות כלפיה וזהו. אם את לגמרי מגובשת אם הזהות שלך את יכולה לעשות אותו דבר (אם אין לך קראש את יכולה לספר על קראש על איזו שחקנית או משהו כי זה תמיד קיים) וכששאולים אם זה אומר שאת לסבית פשוט תגידי שכן.

מקווה שעזרתי :)

Share this post


Link to post
Share on other sites
לפני 19 שעות Mikas252 אמר/ה:

אני רוצה לדבר על נושא שבזמן האחרון אני חושבת עליו די באובססיביות - יציאה מהארון. אני כותבת את זה גם בנימה אישית וגם כעניין בחברה שלנו שמאוד מציק לי. אז ככה, לפני בערך שנה, לאחר שנים של הכחשות, בריחה וחוסר כנות עם עצמי, סוף סוף ״יצאתי מהארון״ בפני עצמי. על זה אני יכולה לדבר גם שעות, זה היה תהליך מאוד ארוך בשבילי. אבל חשוב לי לדבר על מה שבא אחרי. אחרי שהתוודתי בפני עצמי שאני אוהבת בנות והשלמתי עם זה, ישר חשבתי על איך אני אספר לאחרים, איך אני אצא מהארון. כמו כנראה כל כמעט אחד ואחת שמבולבלים עם זהותם המינית, חיפשתי הרבה סרטוני יציאה מהארון ביוטיוב, בעיקר כדי להרגיש יותר טוב ולהרגיש את ה״הזדהות״, התחלתי לראות סרטים גאים וכו׳. לפני כמה חודשים ראיתי את הסרט ״באהבה,סיימון״, ומשהו שם שהוא אמר שינה לי לחלוטין את הגישה  לגבי יציאה מהארון. באחד המונולוגים הוא מדבר על כך שהוא מבין שהוא לא יוצא מהארון בגלל שהטרוסקסואלים לא יוצאים מהארון. כלומר, אם  הטרוסקסואלים לא יוצאים מהארון, ומלהט״בים כן מצפים לצאת מהארון, זה הופך את להיות הטרוסקסואל לברירת מחדל. זה גרם לי להבין שיציאה מהארון כביכול הופכת אותנו לחריגים. כמובן, אני לא חושבת שהטרוסקסואלים צריכים להכריז על כך ולצאת מהארון, אבל למה אני כן? למה אני לא יכולה פשוט לספר לאנשים שיש לי חברה במקרה וזה יהיה המצב, אלא קודם אני צריכה להסביר שאני בכלל לסבית? למה אני לא יכולה פשוט לחיות כלסבית, להכיר בנות כמו שסטרייטיות מכירות בנים, לדבר על הקראשים שלי בטבעיות, ופשוט להתנהג עם העניין כמו שכל בן אדם הטרוסקסואלי מתנהג לגבי חיי האהבה שלו? זה צריך להיות כבר מובן מאליון שיש העדפות מיניות שונות ומגוונות, וכל אחד צריך לחיות עם זה בצורה הכי טבעית, בלי שהחברה תצפה ממנו להכריז על כך וע״י כך להפוך את זה לביג דיל. אני חושבת שהתופעה הזאת מראה שעדיין אין קבלה מלאה. רק מבהירה - הביקורת היא לא כלפי להטבים שיוצאים מהארון, אלא לגבי החברה, ובה להטבים ולא להטבים, שיצרה את הציפייה הזאת מלהטבים ״לצאת מהארון״. עכשיו, לאחר שהבעתי את תסכוליי לגבי זה, מגיע הקונפליקט האישי שלי. אני נראית מאוד משוכנעת לגבי האמירה הזאת, הבעיה היא שקשה לי מאוד ליישם אותה בחיים שלי. הבנתם שיש לי בעיה עקרונית עם לצאת מהארון, אבל מצד שני, כל פעם ששואלים אותי אם אני לסבית (כן, זה קרה כמה פעמים), או שמנסים לשדך אותי עם בן, יש בי מחסום מלהגיב בכנות ואני משתפנת. אני מאוד מאוד מאוד שלמה עם ההעדפה המינית שלי, ואני חיה בסביבה די מקבלת, אבל עדיין יש לי קושי שידעו עליי, ובאותו זמן יש לי את הבעיה הזאת עם ה״לצאת מהארון״. אני יודעת, קצת סותר. אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה מצד אחד להכריז על ההעדפה המינית שלי, אבל גם משתפנת כששואלים אותי לגבי זה. מבחינה עקרונית אין לי בעיה עם להודות בכך שאני לסבית (בניגוד ליציאה מהארון) כי זה בדיוק כמו ששואלים אדם סטרייט, זה לגיטימי ולרוב זה נשאל כי זה רלוונטי לשיחה או למצב. אבל עדיין יש משהו שעוצר אותי תמיד וגורם לי להעמיד פנים שאני משהו שאני לא. יכול להיות שזה בגלל שאני מפחדת שחברות שלי (שכמובן אני רואה כחברות רגילות לכל דבר) יסתכלו עליי שונה וירגישו פחות נוח איתי, או באופן כללי זה שאני רואה שכשמישהו להטב ישר יתייגו אותו כך בכל דבר (כלומר להתייחס לזה כסימן היכר) וכל אלה מפריעים לי. אני אשמח לעצות לגבי מה לעשות, איך להרגיש יותר בנוח עם לא להסתיר את מי שאני ועדיין לא ״להכריז״ על כך כאילו אני חריגה (אני יודעת שאולי נראה שאני סותרת את עצמי אז אני מקווה שהבהרתי את עצמי)

 

מבינה אותך לגמרי

רק לאחרונה הבנתי שאני לסבית, עדיין בתהליכי יציאה מהארון, ואני מבינה את הדילמה שלך. אבל בינתיים לפחות רוב האנשים הטרוסקסואלים או מזדהים ככאלה, ולכן זו ברירת המחדל שלהם. אנחנו בני אדם, אם לא אומרים לי אחרת, אני אניח הנחות לא נכונות סתם כי זאת ברירת המחדל מבחינתי.

באופן אישי, עם האנשים הקרובים אליי ממש הלכתי ודיברתי על זה, באתי ואמרתי להם שאני לסבית כדי שידעו מי אני, זה חלק ממני והיה לי חשוב שהם יכירו את החלק הזה בי. בשביל אחרים - זה הגיוני בהחלט לא לספר את זה לכולם. זה לא מחלה או בעיה, וכמו שהטרוסקסואלים לא מכריזים על עצמם, אין צורך לספר לכל העולם מה הנטייה המינית שלך אלא אם זה רלוונטי לשיחה.

וכמובן, משפחה וחברים קרובים שעלולים לקבל את זה לא טוב או נגיד הורים - עדיף לספר ולצאת מהארון בעיקר כדי לתת להם הזדמנות לקבל את העובדה שהילד שלהם בעל נטיות שקשה להם להבין, כי הם לא מרגישים אותו דבר, וזה נותן להם אפשרות להעלות שאלות ולהבין יותר טוב. קשה לכל הורה להבין שהילד שלו שונה ממנו, או בחר בדרך שונה.

עם חברות זה שונה, במיוחד אם הן חברות טובות שאת רוצה שירגישו איתך בנוח. במקרה הזה הכי חשוב להיות פתוחה איתן. באופן אישי, גיליתי שקל יותר לספר בהודעה ואז לתת להן אופציה לשאול מה שהן רוצות, כל דבר שאולי מפריע להן. אחרי שיחה כזאת הן בטח ירגישו יותר בנוח. יכול להיות אפילו שחלקן כבר יודעות ורק חיכו שתספרי לבד.

אם את לא מסוגלת לספר לאנשים שאת לסבית, כנראה שאת עדיין לא לגמרי בטוחה בעצמך ובנטיות שלך, וזה בסדר גמור. זה מותר והגיוני, ואולי פשוט תנסי להגיד את זה לעצמך בקול, לכתוב את זה לעצמך, או לדבר עם איזה יועץ או מדריך. אחרי שאומרים את זה בקול מתרגלים :-) וזאת את. את צריכה לאהוב את עצמך.

בהצלחה, ואם תרצי תמיד מוזמנת לדבר בפרטי גם

Share this post


Link to post
Share on other sites

 היי, כתבת מאוד יפה. אהבתי שהתייחסת גם לעצמך באופן אישי וגם לחברה באופן כללי ושאיכפת לך גם במישור העקרוני של הדברים.

לפני הכל, אני שמחה לשמוע שהתקופה הסוערת מאחוריך ושאת שלמה עם עצמך. יש לי שני דברים לומר לך.  הראשון, כמו שכתבת, שעברת תהליך. משמעותי. עברו לך מחשבות, התלבטויות, שאלת שאלות וחיפשת תשובות והיה לך זמן לעצור ולחשוב, לעכל, להחליט, להתחרט, להמשיך הלאה, לחזור ולהיזכר בדברים שהיו ולהתגבש עם ההבנות. בעיני, יציאה מול המשפחה ומול חברות וחברים, ולא משנה באיזו דרך תבחרי לעשות את זה (שיחה "חגיגית" של כל המשפחה, שיחות אישיות, מכתבים, פוסט בפייסבוק.. יש מלא צורות ודרכים כמובן) היא הזדמנות לשתף את מי שקרוב וקרובה אליך בחלק קטן מהדרך שעברת ולדבר על זה, אם את רוצה כמובן. זה משהו שאי אפשר לעשות בשיחה אגבית על קראש... 

והדבר השני, יש מלא שינויים בחיים - מגמה חדשה בתיכון, קבוצת ספורט, צבא, לימודים, קורסים, מקומות עבודה, דירות - כמעט בכל פעם שמכירות אנשים חדשים וההכרות קצת מעמיקה (אפילו שיחה טיפשית עם שכן חדש בבניין שלך) עומדות כנראה מול הסיטואציה הזאת. ובכל פעם את יכולה לבחור אם להכניס את הנושא בדרך אגב (אפילו מיוזמתך) או לחכות שיעלה ואז לספר, או לא לספר בכלל כי לא רלוונטי, או להגיד ממש בתחילת השיחה אם תרגישי שזה מתאים. לפעמים זה יהיה יותר "רשמי" ולפעמים זה יהיה הכי טבעי לדחוף את זה באמצע המשפט. כמו הרבה דברים אישיים שאנחנו מחליטים אם לספר על עצמנו או לא ואם כן אז מתי.

אני מאוד מבינה את הביקורת שלך כלפי החברה. יש איזו ציפייה לנורמליות מאוד ספציפית והמון פעמים מניחים שכולם אותו דבר. ואז מי שלא תואם בול הוא החריג וצריך להסביר ולתרץ את עצמו. באופן אישי אני מאוד אופטימית.. אני חושבת שככל שהזמן עובר המודעות משתפרת, ושבעתיד הקרוב פחות יניחו שכולם הטרוסקסואלים שמחפשים זוגיות ויקחו בחשבון שיש עוד אפשרויות :) 

ולגבי הקונפליקט האישי והדבר שעוצר אותך וגורם לזה שאת לא מרגישה נוח עדיין לספר , קחי לך את הזמן. אל תאיצי, תהיי סלחנית כלפי עצמך, גם כשאת מעדיפה לשמור לעצמך זה ממש בסדר. אולי כדאי להתחיל עם חברה או מישהו או מישהי משפחה שאת סומכת עליו או עליה, ולהתחיל בקטן.. יכול להיות שזה לא ירגיש לך כמו "הכרזה" אלא יותר כמו עוד שלב בתהליך שלך, אמת קטנה ופשוטה שאת חושפת על עצמך, ושזה יפתור לך את הדילמה. ויכול להיות שתרגישי כל כך טוב שכן תרצי לצאת בהכרזות... 

בהצלחה. אשמח לשמוע עוד, ושתשתפי אותנו בדרך שלך

 

 

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest
You are commenting as a guest. If you have an account, please sign in.
Reply to this topic...

×   Pasted as rich text.   Paste as plain text instead

  Only 75 emoji are allowed.

×   Your link has been automatically embedded.   Display as a link instead

×   Your previous content has been restored.   Clear editor

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

Loading...

×