מעבר לתוכן
נוגה 55

מקום לחשוב על עצמך בו קודם - שרשור חדש

Recommended Posts

היי, 0:42 ואני צריכה לקום מחר ב7:00 אבל היה לי משהו לכתוב, בשביל עצמי.

אני מתחילה פה שרשור שבו כל אחד יכול לפרוק ולכתוב איך הוא מרגיש ולא חייבים להגיב על מה שכתבו למעלה (אבל לגמרי אפשר אם רוצים).

אני אתחיל ;)

חשבתי על זה שמצאתי את עצמי עונה ועונה ומנסה לעזור לאחרים (כמו שאני עושה גם בחיי) אבל לא. בא לי להגיד את המילים שלי לשם שינוי. ולא איזה צומי או משהו כזה, פשוט להיות שם בשביל עצמי ולהקשיב לי, אם זה הגיוני למישהו.

יש מצב שאני גם מושפעת מקלואי קרדישיאן והתוכנית שלה "ריוונג' בודי", אבל בסדר. אחלה תוכנית דרך אגב. זבל מהרמות הגבוהות, באמת. יחסית לקרדישיאנס תוכנית עמוקה רצח.

לדבר תכלס - נכנסתי לפרופיל של מישהי פה וחיטטתי, ואז הגעתי לאיזה שרשור דומה למה שאני מנסה לפתוח פה עכשיו. ואז לא הצלחתי למצוא אותו כשחזרתי אחורה, לכן פתחתי אחד כזה. הקודם גם היה עם איזה 7272727 עמודים, ואתם יודעים איזה מעצבן זה להעביר פה עמודים.

האמת שנמאס לי מפורומים, אתרים באינטרנט, ודברים בסגנון, במיוחד אחרי תקופת סטיפס שלי בגילאי 13-14 (לא תקופה יפה במיוחד, לא). 

אבל זה שונה, זה עם מטרה חיובית יותר. אנשים שאשכרה מזדהים עם מה שאת עוברת. ואיך שמרגיש שמה שאת עוברת מיוחד, ושונה, חסר שם - וזה באמת מרגיש ככה בהתחלה - אולי זה באמת כזה. ואז את מגלה שזה כל כך פאקינג נפוץ. 

לא בדיוק כמו בספר שקראת. אבל בערך. מי שרוצה המלצה על הספר שגרם לי להבין שאני רוצה גם בנות וגם בנים, בפרטי:)))

אני שואלת את עצמי אם התחרפנתי או שזה הכי שפוי שלי עד עכשיו. ואני באמת לא יודעת.

סיימתי בית ספר. ובניגוד לכל האנשים שיש להם איזה חצי תחביב והם כל כך בטוחים בו, יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ואני כל כך גרועה בניהול זמנים. אני רוצה הכל, אה? גם באנשים וגם בכל דבר שאני עושה. אני ביסקסואלית, to make that clear

אני כל כך אוהבת להגדיר את עצמי, כי זה מעצים, בשבילי זה אומר להיות בטוחה במה שאני רוצה להגיד ופשוט לומר אותו. 

באותו זמן אני לא רוצה להגדיר את עצמי, כי למי אכפת, כי אין לי מושג, כי זה לתייג את עצמי. 

ולא פאקינג בא לי. 

זה הכל להיום. היה נורא כיף. לא יודעת אם מישהו קרא הכל, אבל האמת שהפואנטה של השרשור הזה היא שלא חייבים (יואו פליז תזרמו)

איזו מילה מוזרה היא שרשור. ככל שאני כותבת אותה יותר אני פחות בטוחה שזו מילה. 

אסטה לה ויסטה 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אני קראתי הכול ואני מזדהה עם רוב מה שכתבת אם לא אכפת לך אני גם רוצה לפרוק קצת (אף אחד לא חייב להגיב לי או לקרוא הכול כי שאני קוראת את הכול אני מבינה שאני פשוט התלוננתי על החיים שלי ובאמת פרקתי בלי ממש לבקש עצה או לכתוב פואנטה) 

אני רציתי לפתוח שירשור או משהוא (כדי לא להישלט על שירשור אחר ) אבל פחדתי לעשות את זה אני לא יודעת למה אז זה מעולה שפתחת את השירשור הזה וממש ממש תודה לך

אז אני די בטוחה שאני ביסקסואלית פעם שהרגשתי ממש ממש בטוחה בזה יצאתי מול שתי חברות ואחותי וזה ממש בסדר הכול כרגיל וזה מדהים אבל אני עדיין מרגישה ממש בודדה ממש קשה לי לשמור על קשרים ולפתח קשרים עומקים במיוחד אם אני לא רואה את הבנאדם על בסיס יומיומי

סיימתי השנה כיתה י וניתקתי קשר עם כמעט כול החברים שלי מהחטיבה והתרחקתי מכולם בצורה משמעותית אני מרגישה כאילו אני לא שייכת לחברה באופן כללי כי ממש קשה לי עם אנשים לרוב עם אנשים חדשים כי אני לא יודעת איך להתנהג לידם ולפעמים אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי כי אני מנסה להיות מישהי מסוימת כדי שמישהו יאהב אותי אני רק רוצה שיהיה לי מישהו שאני אוכל לדבר איתו על הכול והוא יוכל לדבר איתי על הכול לא אכפת לי עם הקשר יהיה רומנטי או לא למרות שאני ממש רוצה קשר רומנטי גם כי נמאס לי להיות לבד כבר וגם כי אני רוצה להיות בטוחה בנטייה שלי אבל אין סיכוי שמשהו כזה יקרה לי כי תמיד אני עושה או אומרת את הדבר הלא נכון לפעמים אני פשוט ממש חסרת טקט או שאני עושה משהו לא במקום או מוזר או מביך ואני מבינה את זה אחרי וזה מאוחר מדי

 נכון יש את הרגע הזה ליפני שישנים שפשוט יש שקט וחושבים על דברים אז אני תמיד חושבת על כול הדברים שפקששתי ואני פשוט מרגישה שנכשלתי בתור בן אדם אני צוחקת על זה אבל זה אמיתי ואני מנסה לעבוד על עצמי אבל אני בן אדם ממש עצלן עם הפרעת קשב וריכוז ואני נוטה להבין על עצמי משהו עמוק ואמיתי ואחרי זמן מה להדחיק אותו ולנסות לעבור הלאה ( מה שקרה לי עם ההבנה שאני נמשכת גם לבנות לפחות בקטע רומנטי) אז עכשיו אני פשוט מנסה לחזור לבנאדם שהייתי פעם חסר דאגות שמח עם חברות הכי טובות שאני יכולה לסמוך עליהם עם הכול ולדבר על הכול ובנוסף אני מנסה לעבוד על הפן הלימודי שלי כי שנה הבאה יש בגרויות ואני עומדת למות מהלחץ של כול זה אני פשוט יכולה לראות אותי מנסה לעשות את כול מה שאני רוצה לעשות ובמקום להתרכז במשהוא אחד אני יעשה מליון דברים ואכשל בכולם אבל אני רוצה לעשות הכול ואם אני אדחה את זה אני לא אעשה את זה בכלל אני מרחיבה בנוסף ללימודים ביולוגיה וקולנוע ואני רוצה לצאת לפולין ולעשות 4 יחידות וללמוד גיטרה ויש לי תנועת נוער בנוסף לזה ואני רוצה למצוא דרך ללכת לאיגי בלי שאף אחד ידע ואני לא טובה בלנהל זמנים ואני הולכת לקרוס אבל אני מרגישה שויתרתי על מספיק דברים שאני רוצה לעשות וויתרתי לעצמי יותר מידי ואני רוצה לשנות את זה 

תודה לכול מי שקרא הכול סתם כתבתי מה שאני מרגישה אני בטוחה שזה מוזר ושעברתי מיליון נושאים בצורה די אקראית יש לי הפרעת קשב וריכוז סליחה

אם מישהו מרגיש בודד כמוני ורוצה לדבר גם אחרי שקרא את האסון שהוא אני שיכתוב לי  

נערך היום על-ידי אור101

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 19 שעות אור101 אמר/ה:

אם לא אכפת לך אני גם רוצה לפרוק קצת

ודאי זו מטרת האשכול!! :) אל תתנצלי

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

שוב מזכירה 

לא חייבים לקרוא הודעות של אחרים, להגיב, להגיב חזרה 

אלו החוקים 

רק אם רוצים

 

לגבי ההודעה שלך

את ממש מצחיקה ואני בדיוק כמוך בהכל. אבל הכל. רק משהו אחד- אני מרגישה כמוך כל כך הרבה פעמים, אבל אני בטוחה שכמו שהרבה פעמים את מרגישה שאת לא טובה עם אנשים את גם הרבה פעמים כן. וגם אני ככה. 

פשוט הבנתי על עצמי שקשה לי להיות הרבה זמן עם אחרים וקשה לי הרבה בלי ואני מנסה למצוא איזון 

אני גם מרגישה כמוך ואני מרגישה שונה ושאני לא מוצאת את מקומי הרבה פעמים, שאני מתחילה המון דברים אבל לא מתמידה בשום דבר ולא מצליחה לשים את הפוקוס על דבר אחד מההתחלה עד הסוף וזה מתסכל כל כך מתסכל...

גם נטייה מינית שונה היא משהו מבודד מאוד אין מה לעשות

וכשאת כותבת את רשימת הדברים שאת רוצה לעשות (שמזכירה לי את הרשימות שלי יש בראש כל הזמן, כמו רעש רקע כזה שלא עוזב אותי של הדברים שאני חייבת לעשות ולא מצליחה) אני מבינה שבעצם עשיתי כבר כל כך הרבה פשוט לא הערכתי כלום 

ואולי כל זה הערכה עצמית נמוכה וכמו שהייתה לך תקופה טובה עם חברות שלך זה בא והולך וזה פאקינג קשה וזה בחיים בחיים לא יהיה קל

היום אני הבנתי שצריך להתאמץ גם בשביל הדברים הקטנים, האתגרים הקטנים כמו ללמוד קצת, להצליח לבשל, למצוא עבודה לסדר את הזמן 

צריך לנצח את כל המלחמות המסריחות האלה כל הזמן 

אני כל כך מבינה את זה גם לי לא היה אומץ לפתוח משהו שמתרכז רק בי בעיקר כי אני לא צריכה עצה ולא שום דבר עצות הן סתם מבלבלות אף אחד לא צריך את כל העצות האלה בימינו יש כל כך הרבה תשובות שזה מבלבל ואת נשארת עם כל השאלות האמיתיות שלך בעצמך ומתפזרת

אני כל הזמן מתפזרת ולא יודעת מה אני רוצה יותר 

 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אהבתי את הרעיון של לפתוח שרשור חדש לנושא הזה :) כיף סתם לפרוק דברים ולרשום מה שעובר לך בראש

בזמן האחרון אני והציפיות שלי מעצמי נמצאים בתקופה מסובכת.. זה מרגיש לי כמו מרדף שלא נגמר: כל פעם אני נכנסת ללופ חדש של "אני לא טובה מספיק" בנושא כזה או אחר ואז זה מוביל ל"אז מה הטעם בכלל?"
אבל כשאני חושבת על זה בהגיון כל הקונספט הזה פשוט טיפשי וחסר תועלת... הרי אם אתה טוב במשהו או לא, זה לא מה שמגדיר אותך. הרי לא חייב להיות מדד שנותן ציונים לכל דבר שאתה עושה בחיים, ויש הרבה דברים שבתכלס אי אפשר (ומגוחך) למדוד, "אה את לא משהו בללכת לבנק. 4/10" 

אבל למרות הכל ככה הרבה פעמים המחשבות שלי עובדות, אני אמצא את עצמי אומרת "אני לא טובה בלזכור שמות משפחה" או "אני לא טובה בלשדך דפים" (אשכרה??) - למרות שזה לא באמת רלוונטי... 

 משום מה תמיד קל לי הרבה יותר להאמין ולקבל את הביקורות הגרועות של עצמי - אפילו אם זה נוגד את כל ההיגיון ואת מה שאנשים אחרים חושבים.. ואפילו אם זה משהו שבכלל לא מצריך ביקורת כלשהי... וזה מתסכל, זה מתסכל שאני תמיד לא מספיק טובה בשביל עצמי ושתמיד אני מחפשת דרכים להוכיח את זה. וזה מתסכל שזה תמיד מוביל לשנאה עצמית ושתמיד אני מוצאת את עצמי באותו המקום.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 17 שעות נוגה 55 אמר/ה:

שוב מזכירה 

לא חייבים לקרוא הודעות של אחרים, להגיב, להגיב חזרה 

אלו החוקים 

רק אם רוצים

 

לגבי ההודעה שלך

את ממש מצחיקה ואני בדיוק כמוך בהכל. אבל הכל. רק משהו אחד- אני מרגישה כמוך כל כך הרבה פעמים, אבל אני בטוחה שכמו שהרבה פעמים את מרגישה שאת לא טובה עם אנשים את גם הרבה פעמים כן. וגם אני ככה. 

פשוט הבנתי על עצמי שקשה לי להיות הרבה זמן עם אחרים וקשה לי הרבה בלי ואני מנסה למצוא איזון 

אני גם מרגישה כמוך ואני מרגישה שונה ושאני לא מוצאת את מקומי הרבה פעמים, שאני מתחילה המון דברים אבל לא מתמידה בשום דבר ולא מצליחה לשים את הפוקוס על דבר אחד מההתחלה עד הסוף וזה מתסכל כל כך מתסכל...

גם נטייה מינית שונה היא משהו מבודד מאוד אין מה לעשות

וכשאת כותבת את רשימת הדברים שאת רוצה לעשות (שמזכירה לי את הרשימות שלי יש בראש כל הזמן, כמו רעש רקע כזה שלא עוזב אותי של הדברים שאני חייבת לעשות ולא מצליחה) אני מבינה שבעצם עשיתי כבר כל כך הרבה פשוט לא הערכתי כלום 

ואולי כל זה הערכה עצמית נמוכה וכמו שהייתה לך תקופה טובה עם חברות שלך זה בא והולך וזה פאקינג קשה וזה בחיים בחיים לא יהיה קל

היום אני הבנתי שצריך להתאמץ גם בשביל הדברים הקטנים, האתגרים הקטנים כמו ללמוד קצת, להצליח לבשל, למצוא עבודה לסדר את הזמן 

צריך לנצח את כל המלחמות המסריחות האלה כל הזמן 

אני כל כך מבינה את זה גם לי לא היה אומץ לפתוח משהו שמתרכז רק בי בעיקר כי אני לא צריכה עצה ולא שום דבר עצות הן סתם מבלבלות אף אחד לא צריך את כל העצות האלה בימינו יש כל כך הרבה תשובות שזה מבלבל ואת נשארת עם כל השאלות האמיתיות שלך בעצמך ומתפזרת

אני כל הזמן מתפזרת ולא יודעת מה אני רוצה יותר 

 

תודה על התגובה שלך את גרמת לי להרגיש פחות לבד  שיש מישהו שמרגיש בדיוק כמוני 

אני ממש מבינה אותך גם אני מתפזרת כול הזמן ויש לי בכול מקום רשימות של מה אני צריכה לעשות ואני אף פעם לא מסיימת שום דבר בכול מקרה 

זה כאילו שכול פעם שמשהו הופך להיות משימה שאני חייבת לעשות אני כבר לא רוצה לעשות את זה 

ולגבי העצות  אני ממש ממש מבינה אותך יש מלא אנשים שחושבים שהם יודעים מה את עוברת והם מנסים ממש לעזור לך ולגרום לך להרגיש יותר טוב אבל רק את יכולה לעזור לעצמך כי זה החיים שלך את היחידה שיכולה לענות על השאלות האמתיות שלך כי את מבינה הכי טוב את עצמך  וזה ממש מפחיד כי ככה אם את טועה יש לך להאשים רק את עצמך וזה ההרגשה הכי גרועה שיכולה להיות אבל אלו החיים וצריך להילחם את כול המלחמות הקטנות האלו עם עצמך ולהפוך לגרסה יותר טובה של עצמך כי שמסתכלים אחורה ואת רואה את כול הדברים הקטנים ששינית בעצמך זה מרגיש מדהים

 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני שעתיים Lightblue אמר/ה:

אהבתי את הרעיון של לפתוח שרשור חדש לנושא הזה :) כיף סתם לפרוק דברים ולרשום מה שעובר לך בראש

בזמן האחרון אני והציפיות שלי מעצמי נמצאים בתקופה מסובכת.. זה מרגיש לי כמו מרדף שלא נגמר: כל פעם אני נכנסת ללופ חדש של "אני לא טובה מספיק" בנושא כזה או אחר ואז זה מוביל ל"אז מה הטעם בכלל?"
אבל כשאני חושבת על זה בהגיון כל הקונספט הזה פשוט טיפשי וחסר תועלת... הרי אם אתה טוב במשהו או לא, זה לא מה שמגדיר אותך. הרי לא חייב להיות מדד שנותן ציונים לכל דבר שאתה עושה בחיים, ויש הרבה דברים שבתכלס אי אפשר (ומגוחך) למדוד, "אה את לא משהו בללכת לבנק. 4/10" 

אבל למרות הכל ככה הרבה פעמים המחשבות שלי עובדות, אני אמצא את עצמי אומרת "אני לא טובה בלזכור שמות משפחה" או "אני לא טובה בלשדך דפים" (אשכרה??) - למרות שזה לא באמת רלוונטי... 

 משום מה תמיד קל לי הרבה יותר להאמין ולקבל את הביקורות הגרועות של עצמי - אפילו אם זה נוגד את כל ההיגיון ואת מה שאנשים אחרים חושבים.. ואפילו אם זה משהו שבכלל לא מצריך ביקורת כלשהי... וזה מתסכל, זה מתסכל שאני תמיד לא מספיק טובה בשביל עצמי ושתמיד אני מחפשת דרכים להוכיח את זה. וזה מתסכל שזה תמיד מוביל לשנאה עצמית ושתמיד אני מוצאת את עצמי באותו המקום.

אני לא הבן אדם שיכול להבין את הזה אבל חשבתי שאני אגיב בכול מקרה כי לפעמים לפחות בשבילי זה מספיק לדעת שמישהו מקשיב לך ואכפת לו 

את צודקת תמיד הרבה יותר קל לראות את הדברים הפחות טובים בעצמך ולא להתאים לציפיות של עצמך למה שאת חושבת שאת אמורה להיות 

אבל אם את לא מרוצה ממשהו את תמיד יכולה לנסות להשתנות ולהשתפר אבל את צריכה לנסות לזכור שאת לא חייבת להיות מושלמת

אנשים הם לא מושלמים ויש דברים שאת לא חייבת להיות טובה בהם כמו לזכור שמות משפחה או לשדך דפים

את לא טובה בזה בסדר אבל אני בטוחה שבדברים הבאמת חשובים את מעולה כמו להקשיב לאנשים אחרים ולתמוך בהם או מיליון דברים אחרים שהם פי אלף יותר חשובים

לפי דעתי אם את רוצה את יכולה לנסות שכשאת חושבת על דברים שאת לא טובה בהם תנסי על כול דבר שאת לא טובה בו לחשוב על משהו שאת כן טובה בו

אבל להתמודד עם שנאה עצמית זה משהו שאת צריכה לעשות  בעצמך ולמצוא דרך להרגיש טוב עם עצמך

אני מקווה שגרמתי לך להרגיש יותר טוב    

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

התפקיד שלנו הוא לשקף את המצב ואז כל אחתד ידעו איך לפתור את הבעיות שלהםן בעצמןם 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

הי, קראתי כל מה שכתבת..

אני חושב ששרשור כזה זה אחלה רעיון, כל הכבוד לך..

ואני חייב לפרוק לא יודע אני חייב להגיד אפילו לעצמי, אני לא יודע האמת שאני אשמח שתקראו אפילו אל תגיבו אבל אני פשוט חייב לכתוב איפשהו אז אני פשוט יכתוב..

אני טרנסג'נדר ואני בן 12

לפני שבוע וחצי בערך הצטרפתי לקבוצה בוואצפ, קבוצת מעריצים של זוג הומואים, האנשים שם, כל כך מקבלים ומכילים, איך שהצטרפתי לקבוצה ידעתי שיקבלו איתי אז חברה שלי שצירפה אותי לקבוצה עזרה לי לחשוב קצת מה לומר ואין שנכנסתי סיפרתי להם על זה שאני טרנסג'נדר, כמובן שהיו 64597609 שאלות ועניתי על כולם ועכשיו בקושי מדברים איתי על זה הם עדיין סקרנים אני יודע את זה אבל נראלי שהם פוחדים לשאול..

לפני כמה ימים סיפרתי לעוד ילדה מהקבוצה שנקראץ "הרשמית" והיא פשוט שכתבנו פוסט לעמוד משותף היא הריצה בדיחה "האמת שאנחנו 3 בנות ולא 2 בנות ובן" ואני פשוט התפוצצתי מכעס, ופשוט חראלי להיות בעמוד או בקבוצה עם הילדה הזאת, עד שהצלחתי לייצב את עצמי ולגרום לעצמי לתת לעצמי נקודת תמיכה חזקה מספיק כדאי שאני לא אפול שוב ושוב פעם היה בן אדם מנותק כלכך ודיכאוני היא פשוט באה וניסתה להפיל אותי בכוח, הלוואי שיכלתי להחזיר את הזמן האחורה ופשוט לא לספר לה, הלוואי שיכלתי להחזיר את הזמן האחורה ולא לספר לאמא שלי, היא לא מקבלת והלוואי שהיא תקבל אבל בנתיים עצם הידיעה שהיא יודעת רק פוגע בי יותר בגלל שהיא לא מקבלת אותי, כל יום מחדש אני יושב ושואל את עצמי, למה, למה פשוט לא נולדתי בן, למה אני צריך את כל זה, למה אני אצטרך להלחם על כל דבר בעתיד וכרגע פשוט למה.....

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-2.7.2018 בשעה 13:31 Lightblue אמר/ה:

אהבתי את הרעיון של לפתוח שרשור חדש לנושא הזה :) כיף סתם לפרוק דברים ולרשום מה שעובר לך בראש

בזמן האחרון אני והציפיות שלי מעצמי נמצאים בתקופה מסובכת.. זה מרגיש לי כמו מרדף שלא נגמר: כל פעם אני נכנסת ללופ חדש של "אני לא טובה מספיק" בנושא כזה או אחר ואז זה מוביל ל"אז מה הטעם בכלל?"
אבל כשאני חושבת על זה בהגיון כל הקונספט הזה פשוט טיפשי וחסר תועלת... הרי אם אתה טוב במשהו או לא, זה לא מה שמגדיר אותך. הרי לא חייב להיות מדד שנותן ציונים לכל דבר שאתה עושה בחיים, ויש הרבה דברים שבתכלס אי אפשר (ומגוחך) למדוד, "אה את לא משהו בללכת לבנק. 4/10" 

אבל למרות הכל ככה הרבה פעמים המחשבות שלי עובדות, אני אמצא את עצמי אומרת "אני לא טובה בלזכור שמות משפחה" או "אני לא טובה בלשדך דפים" (אשכרה??) - למרות שזה לא באמת רלוונטי... 

 משום מה תמיד קל לי הרבה יותר להאמין ולקבל את הביקורות הגרועות של עצמי - אפילו אם זה נוגד את כל ההיגיון ואת מה שאנשים אחרים חושבים.. ואפילו אם זה משהו שבכלל לא מצריך ביקורת כלשהי... וזה מתסכל, זה מתסכל שאני תמיד לא מספיק טובה בשביל עצמי ושתמיד אני מחפשת דרכים להוכיח את זה. וזה מתסכל שזה תמיד מוביל לשנאה עצמית ושתמיד אני מוצאת את עצמי באותו המקום.

אני מזדהה איתך כלכך.. ביקורת עצמית יכול להיות משהו טוב אבל הלקיחה של זה למקום קיצוני כמו לתת לעצמך נקודות על איך קיפלת את השמיכה אפילו זה כבר מחרפן .... אני מניח שפשוט צריך לתת לעצמך להירגע מהכל ופשוט לחשוב בהיגיון רגע ולתקן את הביקורת השגויאה שנתת לעצמך...

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-31.7.2018 בשעה 23:16 Leon Ariel אמר/ה:

, הלוואי שיכלתי להחזיר את הזמן האחורה ופשוט לא לספר לה, הלוואי שיכלתי להחזיר את הזמן האחורה ולא לספר לאמא שלי, היא לא מקבלת והלוואי שהיא תקבל אבל בנתיים עצם הידיעה שהיא יודעת רק פוגע בי יותר בגלל שהיא לא מקבלת אותי, כל יום מחדש אני יושב ושואל את עצמי, למה, למה פשוט לא נולדתי בן, למה אני צריך את כל זה, למה אני אצטרך להלחם על כל דבר בעתיד וכרגע פשוט למה.....

היי ליאון

בעיקרון כן המטרה היא שלא חייבים לענות ולעזור (אפשר גם לבקש לא לקבל עצות)

אבל מה שכתבת נגע בי אז אני עונה לך

לא נכנסתי לפה כי הייתי בטוחה שהשרשור הזה מת:)

קראתי את מה שכתבת...

יש לי שני דברים להגיד בקשר לזה.

דבר ראשון לגבי אמא שלך - 

זה אחד מהדברים האלה... שמאוד קשה לעשות ולפעמים אתה קצת מתחרט שעשית. אבל בסופו של דבר אתה מצטער שלא עשית את זה קודם. זה קרה לי בהמון דברים שונים... אחד מהם הוא היציאה מהארון בפני עצמי. עזוב אותך אחרים ומה שהם אומרים, כי האמת שחוץ מלהתוודות על אהבה ספציפית - כן, היה מוזר... אבל כל מי שסיפרתי לו בנתיים כן קיבל את זה. כן, לפעמים אני מצטערת שסיפרתי. וכן, זה לא יהיה אותו דבר. אבל אני יודעת שיהיה טוב יותר וזה יכין אותי לעתיד. ואני פשוט יודעת שיהיה בסדר. אני שמחה שאני עושה את זה עכשיו... מנסה לקבל את עצמי. זה כל כך מוזר... אחזור לזה אחר כך - אבל... היו כל מיני דברים לא קשורים שסיפרתי לאבא שלי (עדיין לא אמרתי לו שאני נמשכת לנשים כי הוא סתם יעשה מזה עניין). היו כל מיני דברים שפתחתי איתו והוא בהתחלה לא קיבל, והגיב בצורה מזעזעת, אבל בסופו של דבר הכל נשכח וזה רק הפך את שנינו לאנשים טובים יותר. ואני יודעת שזה יהיה ככה עם אמא שלך.

לפעמים אני כותבת פה דברים כאלה ולאף אחד לא אכפת... 

אבל בכל מקרה, זה מה שבא לי לשתף. וזה קשור לסיפור שלך. שיהיה...

הדבר השני הוא בערך אותו הדבר.

על זה שאתה שואל את עצמך למה נולדת בן ואתה צריך להלחם בשביל להיות בת (אני מקווה שלא בלבלתי את זה).  

ולמה דווקא אתה. ולמה לכולם קל מהבחינה הזאת והם לא מעריכים את זה ולך זה קשה

קודם כל חשבתי על זה המון ואני מאוד מעריכה את זה שנולדתי בת!! ולא הייתי רוצה להיות גבר (למרות שאז לגמרי היה לי יותר קל עם נשים, וכנראה פחות ביקורים אצל גניקולוג, אבל בכל מקרה). 

וזה מבאס שאצלך אתה צריך להלחם על מה ש.. על מה שאתה בעצם

אבל אני עוברת משהו מאוד דומה

לא יודעת למה אני מספרת את זה, אבל שוב, שיהיה

יש לי איזו מחלה נדירה (שלא רואים עליי)

ועל כל דבר, על כל צעד שלי 

על כל דבר פיזי שאני עושה

אני צריכה לחשוב פעמיים

ואני צריכה להלחם על כל תור לרופא

ולסבול מלא רופאים חארות

לספוג ולהמשיך ולנסות

אפילו שמערכת הבריאות רק מנסה לשים לי אבנים בגלגלים במקום להחלים אותי

מצידם שאני אחנק עם תרופות כל החיים ולא אתפקד במקום שיפתרו לי את הבעיות הרפואיות...

אבל הגעתי עד לכאן

ושאלתי כבר אלף פעם למה אני

למה גם את זה... למה אני לא בנאדם נורמלי

למה אני חולה

ולמה קשה לי ויש לי חרדות ולמה אני ביסקסואלית או לסבית או השם יודע מה 

למה אני לא פשוט רגילה

אבל באמת שלכל אחד יש משהו

אם זה לא א' או ב'...

פשוט צריך להמשיך לנסות 

אין לי אפילו משפט מוטיבציה או משהו

אני כבר לא שואלת למה אני 

סתם, אני עושה את זה פחות

זה קשה כל פעם - כמו בקלישאה המסריחה הזו - אתה מטפס על הגבעה ועד שהגעת באחרון הכוחות שלך אתה רואה שזו רק ההתחלה ומאחורה יש גבעה גבוהה יותר. ומדרדרים עליך סלעים מלמעלה במקום להושיט ידיים ולמשות אותך. 

אבל אם יש משהו שהבנתי 

זה שהכל עובר 

ואנחנו לא רואים את זה כי אנחנו בשלבים של התגבשות 

"אם קשה לך אתה בעלייה" - זה לא תמיד נכון, זה תלוי בסוג הקושי

אבל כרגע זה נכון

אלה הדברים שצריך לעבור (חלקם) - כמו לספר לאמא שלך למרות שהיא לא מקבלת - דברים שאנחנו בוחרים

ויש דברים שאנחנו לא בוחרים, כמו מגדר שנולדנו אליו, או נטייה מינית

או דברים רעים כמו מחלות

וזה פשוט ככה

וצריך להיות אופטימיים ולדעת שמחר יהיה טוב יותר

שהכל יסתדר

כל דבר עובר

וללכת לאיפה שטוב לנו 

ויודעים רק אם מנסים

ואני באמת לא יודעת כלום.

ואני גם שונאת את הפורום הזה 

אני לא מרגישה כאילו באמת מבינים אותי פה

זה הכי אפל וגיל ההתבגרות כזה ואני כבר בת כמעט 18 אבל אני מרגישה שמה שאמיתי לא מדבר לאנשים

או שאני מפספסת איזו נקודה בלגשת אליהם

או סתם מתעסקת בזה יותר מידי כי אין לי מסוגלות לעבוד כרגע אז אין לי דברים יומיומיים להיות טרודה בהם 

בקיצור

אוהבת את כולכם, זרים

ללא תנאים 

הפסקתי לעשות בושות

לילה טוב. 

 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 5 שעות נוגה 55 אמר/ה:

היי ליאון

בעיקרון כן המטרה היא שלא חייבים לענות ולעזור (אפשר גם לבקש לא לקבל עצות)

אבל מה שכתבת נגע בי אז אני עונה לך

לא נכנסתי לפה כי הייתי בטוחה שהשרשור הזה מת:)

קראתי את מה שכתבת...

יש לי שני דברים להגיד בקשר לזה.

דבר ראשון לגבי אמא שלך - 

זה אחד מהדברים האלה... שמאוד קשה לעשות ולפעמים אתה קצת מתחרט שעשית. אבל בסופו של דבר אתה מצטער שלא עשית את זה קודם. זה קרה לי בהמון דברים שונים... אחד מהם הוא היציאה מהארון בפני עצמי. עזוב אותך אחרים ומה שהם אומרים, כי האמת שחוץ מלהתוודות על אהבה ספציפית - כן, היה מוזר... אבל כל מי שסיפרתי לו בנתיים כן קיבל את זה. כן, לפעמים אני מצטערת שסיפרתי. וכן, זה לא יהיה אותו דבר. אבל אני יודעת שיהיה טוב יותר וזה יכין אותי לעתיד. ואני פשוט יודעת שיהיה בסדר. אני שמחה שאני עושה את זה עכשיו... מנסה לקבל את עצמי. זה כל כך מוזר... אחזור לזה אחר כך - אבל... היו כל מיני דברים לא קשורים שסיפרתי לאבא שלי (עדיין לא אמרתי לו שאני נמשכת לנשים כי הוא סתם יעשה מזה עניין). היו כל מיני דברים שפתחתי איתו והוא בהתחלה לא קיבל, והגיב בצורה מזעזעת, אבל בסופו של דבר הכל נשכח וזה רק הפך את שנינו לאנשים טובים יותר. ואני יודעת שזה יהיה ככה עם אמא שלך.

לפעמים אני כותבת פה דברים כאלה ולאף אחד לא אכפת... 

אבל בכל מקרה, זה מה שבא לי לשתף. וזה קשור לסיפור שלך. שיהיה...

הדבר השני הוא בערך אותו הדבר.

על זה שאתה שואל את עצמך למה נולדת בן ואתה צריך להלחם בשביל להיות בת (אני מקווה שלא בלבלתי את זה).  

ולמה דווקא אתה. ולמה לכולם קל מהבחינה הזאת והם לא מעריכים את זה ולך זה קשה

קודם כל חשבתי על זה המון ואני מאוד מעריכה את זה שנולדתי בת!! ולא הייתי רוצה להיות גבר (למרות שאז לגמרי היה לי יותר קל עם נשים, וכנראה פחות ביקורים אצל גניקולוג, אבל בכל מקרה). 

וזה מבאס שאצלך אתה צריך להלחם על מה ש.. על מה שאתה בעצם

אבל אני עוברת משהו מאוד דומה

לא יודעת למה אני מספרת את זה, אבל שוב, שיהיה

יש לי איזו מחלה נדירה (שלא רואים עליי)

ועל כל דבר, על כל צעד שלי 

על כל דבר פיזי שאני עושה

אני צריכה לחשוב פעמיים

ואני צריכה להלחם על כל תור לרופא

ולסבול מלא רופאים חארות

לספוג ולהמשיך ולנסות

אפילו שמערכת הבריאות רק מנסה לשים לי אבנים בגלגלים במקום להחלים אותי

מצידם שאני אחנק עם תרופות כל החיים ולא אתפקד במקום שיפתרו לי את הבעיות הרפואיות...

אבל הגעתי עד לכאן

ושאלתי כבר אלף פעם למה אני

למה גם את זה... למה אני לא בנאדם נורמלי

למה אני חולה

ולמה קשה לי ויש לי חרדות ולמה אני ביסקסואלית או לסבית או השם יודע מה 

למה אני לא פשוט רגילה

אבל באמת שלכל אחד יש משהו

אם זה לא א' או ב'...

פשוט צריך להמשיך לנסות 

אין לי אפילו משפט מוטיבציה או משהו

אני כבר לא שואלת למה אני 

סתם, אני עושה את זה פחות

זה קשה כל פעם - כמו בקלישאה המסריחה הזו - אתה מטפס על הגבעה ועד שהגעת באחרון הכוחות שלך אתה רואה שזו רק ההתחלה ומאחורה יש גבעה גבוהה יותר. ומדרדרים עליך סלעים מלמעלה במקום להושיט ידיים ולמשות אותך. 

אבל אם יש משהו שהבנתי 

זה שהכל עובר 

ואנחנו לא רואים את זה כי אנחנו בשלבים של התגבשות 

"אם קשה לך אתה בעלייה" - זה לא תמיד נכון, זה תלוי בסוג הקושי

אבל כרגע זה נכון

אלה הדברים שצריך לעבור (חלקם) - כמו לספר לאמא שלך למרות שהיא לא מקבלת - דברים שאנחנו בוחרים

ויש דברים שאנחנו לא בוחרים, כמו מגדר שנולדנו אליו, או נטייה מינית

או דברים רעים כמו מחלות

וזה פשוט ככה

וצריך להיות אופטימיים ולדעת שמחר יהיה טוב יותר

שהכל יסתדר

כל דבר עובר

וללכת לאיפה שטוב לנו 

ויודעים רק אם מנסים

ואני באמת לא יודעת כלום.

ואני גם שונאת את הפורום הזה 

אני לא מרגישה כאילו באמת מבינים אותי פה

זה הכי אפל וגיל ההתבגרות כזה ואני כבר בת כמעט 18 אבל אני מרגישה שמה שאמיתי לא מדבר לאנשים

או שאני מפספסת איזו נקודה בלגשת אליהם

או סתם מתעסקת בזה יותר מידי כי אין לי מסוגלות לעבוד כרגע אז אין לי דברים יומיומיים להיות טרודה בהם 

בקיצור

אוהבת את כולכם, זרים

ללא תנאים 

הפסקתי לעשות בושות

לילה טוב. 

 

תודה שהגבת.. ומתי שתבחרי לספר לאבא שלך אז שיהיה לך בהצלחה(:

וטיפ טיפה בילבלת את זה אני נולדתי בת ואני מרגיש בן לא הפוך אבל הרוב מתבלבלים שאני מספר להם אז זה לא חדש ממש. 

ולגבי המחלה שלך, אולי תנסי ללכת לבית חולים שונה לחלוטין אולי יצליחו לעזור לך שם יותר?

ואני אומר לך את האמת, אם הם לא יקבלו אותך אחרי הצבא אפיךו לא משנה כמה תסבירי להם אז תנתקי קשר זה התכנון שלי לפחות, אנלא יודע ממש מה הקשר שלך עפ ההורים שלך אבל אפ הפ לא יתמכו בך את לא צריכה אותם לדעתי.. 

 

והשאלות האלה של הלמה שאתה שואל את עצמך הם גם הכי עוזרות וגם הכי פוגעות וזה הבאסה שבהם.. 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אוי אני ממש מצטערת לא התכוונתי לבלבל את זה 

ואני לא אנתק קשר עם ההורים שלי כי הם ההורים שלי

ואני סיפרתי לאמא שלי והיא קבלה

ואני בטוחה שאם אספר לאבא שלי זה רק יחזק את הקשר שלנו

כי בנתיים אני סתם מתעצבנת עליו על דברים כי הוא עדיין לא יודע

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-6.8.2018 בשעה 04:25 Leon Ariel אמר/ה:

ולגבי המחלה שלך, אולי תנסי ללכת לבית חולים שונה לחלוטין אולי יצליחו לעזור לך שם יותר?

ובתי חולים לא יכולים לעזור לי בזה:) כאילו יש אחד ספציפי שמתמחה בזה ואולי באמת אני אלך לשם... אם יהיה צורך

כרגע אולי עליתי על כיוון ואולי אני אצליח לפתור את זה (לא בעזרת רופאים דרך אגב, הם לא עזרו לי בכלום) 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-8.8.2018 בשעה 20:15 נוגה 55 אמר/ה:

ובתי חולים לא יכולים לעזור לי בזה:) כאילו יש אחד ספציפי שמתמחה בזה ואולי באמת אני אלך לשם... אם יהיה צורך

כרגע אולי עליתי על כיוון ואולי אני אצליח לפתור את זה (לא בעזרת רופאים דרך אגב, הם לא עזרו לי בכלום) 

בהצלחה! (: 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

היי,

אהבתי ממש את הרעיון של השרשור. כל כך הרבה דברים רצים לי בראש בזמן האחרון, לא רק בנוגע לנטייה המינית שלי, ולפעמים אני נאבדת קצת בתוך כל המחשבות האלו.

התחילה שנת הלימודים, השנה האחרונה שלי בתיכון. השנה הקודמת הייתה מעולה מכל הבחינות, מבחינה לימודית השקעתי- והבגרויות הלכו לי מדהים, מבחינה חברתית חיזקתי את הקשר עם הרבה מהחברות שלי, הרחבתי את המעגל החברתי שלי וגם סיננתי אותו מאנשים שלא עושים לי טוב, מבחינה אישית התקדמתי בעבודה עצמית על האופי שלי. חוץ מבחינה אחת. הנושא הזה. הוא ישב עליי, על הלב ועל המוח ועל הכל. מי אני, איזה מן בנאדם אני. ובמיוחד.. מה הנטייה המינית שלי. עמוק, עמוק בפנים ידעתי שאני אוהבת בנות כבר לפני שנים, אבל הכחשתי את זה, לא רציתי להאמין שזה יכול להיות נכון. בשנה שעברה, הבנתי שאני צריכה לאזור כוחות ואומץ ולהתמודד עם הנטייה המינית שלי. בחודשים האחרונים, עברתי תהליך. קיבלתי את עצמי. סיפרתי לכמה חברות.

אבל..

יש אבל.

המחשבות על הנושא הזה משתלטות עליי לפעמים. אני מדברת עם חברה, וחושבת "לספר לה? לא לספר? לספר?". אני מדברת עם.. איתה, זו שאני מאוהבת בה כבר כמעט שנתיים, והמחשבה על לצאת מולה לא עוזבת לי את המחשבות. אני חוזרת מבית הספר, וחושבת. חושבת, חושבת, חושבת. ואיך אספר להורים, לכל הרוחות. מה אמא שלי תגיד? ו-שהבנות החופרות מהכיתה שלי, שיפסיקו לשגע אותי בנוגע לבחור ההוא שאני "פשוט חייבתתת לתת לו צ'אנס ולצאת איתו!!", שירפו מזה. שהחברה הכי טובה שלי, שכנראה זו הייתה טעות לספר לה, תחזור להיות חברה שלי כמו פעם, שתפסיק עם המרחק הפיזי המפגר הזה. 

אני רוצה שהנושא הזה לא ירגיש לי כל כך עצום וגדול ומפחיד. כי הוא אמנם חשוב, אבל הוא לא מפחיד ועצום וגדול. הוא לא צריך להשתלט לי על השגרה, הוא לא צריך להכנס לי לראש באמצע שיעור, הפסקה, ריצה במכון, ארוחת ערב. אני רוצה שהחיים שלי שוב ירגישו קלילים, וכיפיים, ונורמליים. שהמחשבות האלו יפסיקו להטריד אותי כל כך.

ואולי זו לא ציפייה הגיונית, אולי הנושא הזה ישאר חלק גדול מהיומיום ומהמחשבות שלי עד שאספר לכל הסביבה שלי, לכל המשפחה שלי.

אבל אני רוצה שהחיים שלי ירגישו קלילים שוב, אני רוצה להצליח לראות שוב את הטוב בדברים ולא את המפחיד. אני רוצה להתמקד בנקודות האור, כי יש כל כך הרבה כאלו. ובזכות זה שאני לסבית, או ביסקסואלית, או לא יודעת מה (וזה בסדר), גיליתי הרבה נקודות אור כאלו. אם בעבר הרגשתי שלמרות שאני מוקפת בכל כך הרבה חברות, אני לא באמת סומכת על אף אחת, היום אני יודעת שיש לי לא מעט חברות שיהיו שם בשבילי לא משנה מה, שיקבלו אותי בכל מצב ושיעודדו אותי בכל מצב. בזכות זה שיצאתי מול כמה חברות, החברות שלי עם חלקן מאוד התחזקה. ואין דבר שמחמם את הלב יותר מלדעת שחברה שאת סומכת עליה, סומכת עלייך בחזרה. הפכתי לאדם הרבה יותר מקבל, והרבה פחות שופט. דברים שאולי בעבר הייתי מרימה עליהם גבה, דברים שחברות שתפו אותי בהם, שגם היום אני חושבת שהם לא אידיאליים, היום אני מקבלת, אמנם אני אומרת את דעתי, אבל קודם כל אני מקבלת, נותנת חיבוק, ורק אז עצה.

אז, לשנה החדשה, אני מאחלת לעצמי ולכולנו שנראה אותן, את נקודות האור. כי הן קיימות, ויש כל כך הרבה מהן.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

היי,  אחלה רעיון לשרשור. 

יש מישהי שאני ממש אוהבת (עוד מעט שנה)  ואני עושה הכל למענה (חשוב לציין שאני בארון ואף אחד לא יודע עלי)  ובאמת שאני מרגישה אליה משהו שלא יצא לי להרגיש לאף אחת אחרת או לאף אחד אחר בכללי. 

אני משקיעה המון מאמצים בשבילה ושם בשבילה בכל רגע נתון ומוכנה למות למענה (כמה שזה נשמע קלישאתי אבל כן).

הבעיה שלא נראלי לי שאני חשובה לה כמו שהיא חשובה לי (בלי קשר היא בין החברות הכי טובות שלי,  אפילו הכי)  ונמאס לי שהיא לא יוזמת שיחות,  נמאס לי שהיא לא יוזמת פגישות והכי נמאס לי זה שאני בתקופה הכי גרועה בחיים שלי ופשוט אני צריכה אותה והיא לא שם מספיק,  היא לא שם ואני כך כך לבד ואני לא יודעת מה לעשות ואני כל כך מתגעגעת אליה והיא כל כך מדהימה ויפה וחכמה ופשוט אשת שיחה נפלאה. 

אני כל כך אוהבת אותה שאני כבר לא יודעת מה לעשות,  אני מרגישה כל כך אבודה,  מרוב שאני אוהבת אותה נראה לי שאני שוחכת קצת את עצמי וחבל לי  אבל האבה שלי אליה כל כך חזקה,  וכן ניסיתי לשכוח ממה,  וכן ניסיתי לעבור הלאה,  אבל זה פשוט בלתי אפשרי,  אני תקועה, לפעמים אני חושבת שהיא העונש שלי. 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-8.9.2018 בשעה 20:40 Gal7 אמר/ה:

המחשבות על הנושא הזה משתלטות עליי לפעמים. אני מדברת עם חברה, וחושבת "לספר לה? לא לספר? לספר?". אני מדברת עם.. איתה, זו שאני מאוהבת בה כבר כמעט שנתיים, והמחשבה על לצאת מולה לא עוזבת לי את המחשבות. אני חוזרת מבית הספר, וחושבת. חושבת, חושבת, חושבת. ואיך אספר להורים, לכל הרוחות. מה אמא שלי תגיד? ו-שהבנות החופרות מהכיתה שלי, שיפסיקו לשגע אותי בנוגע לבחור ההוא שאני "פשוט חייבתתת לתת לו צ'אנס ולצאת איתו!!", שירפו מזה. שהחברה הכי טובה שלי, שכנראה זו הייתה טעות לספר לה, תחזור להיות חברה שלי כמו פעם, שתפסיק עם המרחק הפיזי המפגר הזה. 

אני רוצה שהנושא הזה לא ירגיש לי כל כך עצום וגדול ומפחיד. כי הוא אמנם חשוב, אבל הוא לא מפחיד ועצום וגדול. הוא לא צריך להשתלט לי על השגרה, הוא לא צריך להכנס לי לראש באמצע שיעור, הפסקה, ריצה במכון, ארוחת ערב. אני רוצה שהחיים שלי שוב ירגישו קלילים, וכיפיים, ונורמליים. שהמחשבות האלו יפסיקו להטריד אותי כל כך.

אני ממש מבינה אותך.

קודם כל, גל, את מדהימה. דרך ההסתכלות שלך על דברים, היא נורא בוגרת אופטימית ולא מובנת מאליה.

בכל זאת את מרגישה אבודה כי זה מאוד מאוד מבלבל.

ואני מבינה אותך וגם אני הרגשתי ככה. שקעתי בכל המחשבות האלה 

אני יכולה להגיד לך שאחרי כמה חודשים, זה מטריד אותי אבל הרבה פחות. זה כבר לא הדבר הגדול הזה שלא נותן לי להנות ולא נותן לי לעשות דברים. עדיין הרבה דברים מציקים לי, אבל הם התכווצו.

שתי חברות שסיפרתי להן נשארו עם הפיזיות אותו דבר. זה לא מובן מאליו ואני כל כך מעריכה את זה. השלישית .. זאת שאני מאוהבת בה, עדיין, היא סיבה גדולה שאני לא מצליחה לשחרר מכל זה.

וזה מפריע לי שאני לא ישנה אצלה יותר ושהיא לא נוגעת בי יותר סתם ככה. אולי זה היה עוזר לי להתמודד למרות שבהתחלה התחננתי שתפסיק. לגעת בי כאילו אולי יש לנו סיכוי

אבל אני לא יודעת...

יש תקופות ויש תקופות. תחזיקי שם, תעברי את זה כמו שאת עוברת ותמשיכי לראות את החיובי

זה בקרוב יעבור. עדיין יהיו קשיים כמו תמיד אבל הכל יהיה הרבה פחות דרמטי והרבה יותר רגיל, פחות ביג דיל, כמו שאת רוצה שזה יהיה. 

אמא שלי קיבלה את זה מושלם, ואבא שלי שפחדתי לספר לו, מדבר על זה פחות מגעיל מפעם, כאילו הוא כבר מבין למרות שלא אמרתי לו.

נתתי לך עצות? אם כן, עזבי, קודם כל חיבוק.

שנה טובה אהובה 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
לפני 19 שעות Zzz333 אמר/ה:

אני כל כך אוהבת אותה שאני כבר לא יודעת מה לעשות,  אני מרגישה כל כך אבודה,  מרוב שאני אוהבת אותה נראה לי שאני שוחכת קצת את עצמי וחבל לי  אבל האבה שלי אליה כל כך חזקה,  וכן ניסיתי לשכוח ממה,  וכן ניסיתי לעבור הלאה,  אבל זה פשוט בלתי אפשרי,  אני תקועה, לפעמים אני חושבת שהיא העונש שלי. 

אני כמוך, מאוהבת באופן נואש שלא הייתי בו בחיים. בחברה הכי טובה שלי. ועשיתי הכל בשבילה וגם הרגשתי שזה לא מספיק הדדי מבחינתה. זה קשה לא לשכוח את עצמך, מרוב שאת אוהבת מישהו אחר לא לאהוב אותך מספיק...

אני כמוך בזה. 

וסיפרתי לה וזה לא היה הדדי. היו לי ציפיות. ולקח לי המון זמן להפנים את זה. למרות שהיא אמרה לי סירבתי להאמין שהיא לא רוצה. 

זה לא שעשיתי משהו עם זה. אני ביישנית מידי כדי להתחיל איזשהוא מוב... פשוט המשכתי להאמין שהיא משקרת. וזה לא היה נכון. היא לא שיקרה

אז רק יכולה לומר לך שתנמיכי ציפיות ו... תרשי לעצמך. להתאהב. כי זה דבר יפה גם כשזה הורג אותך, באמת.

כמו שאומרים, אהבה זו אהבה, כאב זה כאב. אהבה זה טוב וכאב לא. והם קשורים אבל זה לא אותו דבר. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה.

בקיצור לפעמים הלב צריך להשבר כדי שנגדל.

לא יודעת אם להגיד לך לספר לה או לספר למישהו כי זה בין הדברים הכי קשים. אני הייתי חייבת לספר וזה היה קשה מאוד מאוד מאוד במיוחד למי שאת אוהבת...

וזה כן שינה לנו את הקשר. באופן שכנראה היה צריך לקרות. 

גם אני מנסה לעבור הלאה ולשכוח. אבל לפעמים זה לגמרי עובר, לא גרוע כמו שזה היה. ואז זה תוקף אותי, כל הרגשות, כשאנחנו רואות סרט או כשאני לבד. פחות אכפת לי מפעם, לא כל דקה ביום ולא כל מחשבה ... זה עדיין קשה אבל

זה יעבור

 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

בכללי אמירה לכולם: גיל ההתבגרות והחיים בכללי זה סופר מבלבל ורק צריך לדעת שאתה בסדר תמידדד לא משנה מה מישהו אומר או חושב או מה אתה חושב... גם אם זה הדבר הכי קשה בעולם.

ואני ממש מצטערת שלא הבנתי את זה קודם, אבל הייתי צריכה לעבור הכל כדי להגיע לכאן.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
On Tue Sep 11 2018 at 5:53 PM, נוגה 55 said:

אני כמוך, מאוהבת באופן נואש שלא הייתי בו בחיים. בחברה הכי טובה שלי. ועשיתי הכל בשבילה וגם הרגשתי שזה לא מספיק הדדי מבחינתה. זה קשה לא לשכוח את עצמך, מרוב שאת אוהבת מישהו אחר לא לאהוב אותך מספיק...

אני כמוך בזה. 

וסיפרתי לה וזה לא היה הדדי. היו לי ציפיות. ולקח לי המון זמן להפנים את זה. למרות שהיא אמרה לי סירבתי להאמין שהיא לא רוצה. 

זה לא שעשיתי משהו עם זה. אני ביישנית מידי כדי להתחיל איזשהוא מוב... פשוט המשכתי להאמין שהיא משקרת. וזה לא היה נכון. היא לא שיקרה

אז רק יכולה לומר לך שתנמיכי ציפיות ו... תרשי לעצמך. להתאהב. כי זה דבר יפה גם כשזה הורג אותך, באמת.

כמו שאומרים, אהבה זו אהבה, כאב זה כאב. אהבה זה טוב וכאב לא. והם קשורים אבל זה לא אותו דבר. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה.

בקיצור לפעמים הלב צריך להשבר כדי שנגדל.

לא יודעת אם להגיד לך לספר לה או לספר למישהו כי זה בין הדברים הכי קשים. אני הייתי חייבת לספר וזה היה קשה מאוד מאוד מאוד במיוחד למי שאת אוהבת...

וזה כן שינה לנו את הקשר. באופן שכנראה היה צריך לקרות. 

גם אני מנסה לעבור הלאה ולשכוח. אבל לפעמים זה לגמרי עובר, לא גרוע כמו שזה היה. ואז זה תוקף אותי, כל הרגשות, כשאנחנו רואות סרט או כשאני לבד. פחות אכפת לי מפעם, לא כל דקה ביום ולא כל מחשבה ... זה עדיין קשה אבל

זה יעבור

 

וואי שמעי מזה מקווה,  זה פשוט כל כך מעיק ומיותר,  אני אוהבת אותה ממש והיא לא שם בשבילי מספיק,  עזבי בתור זוג,  סתם בתןר חברה טובה. 

נערך היום על-ידי Zzz333

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-9/11/2018 בשעה 17:47 נוגה 55 אמר/ה:

אני ממש מבינה אותך.

קודם כל, גל, את מדהימה. דרך ההסתכלות שלך על דברים, היא נורא בוגרת אופטימית ולא מובנת מאליה.

בכל זאת את מרגישה אבודה כי זה מאוד מאוד מבלבל.

ואני מבינה אותך וגם אני הרגשתי ככה. שקעתי בכל המחשבות האלה 

אני יכולה להגיד לך שאחרי כמה חודשים, זה מטריד אותי אבל הרבה פחות. זה כבר לא הדבר הגדול הזה שלא נותן לי להנות ולא נותן לי לעשות דברים. עדיין הרבה דברים מציקים לי, אבל הם התכווצו.

שתי חברות שסיפרתי להן נשארו עם הפיזיות אותו דבר. זה לא מובן מאליו ואני כל כך מעריכה את זה. השלישית .. זאת שאני מאוהבת בה, עדיין, היא סיבה גדולה שאני לא מצליחה לשחרר מכל זה.

וזה מפריע לי שאני לא ישנה אצלה יותר ושהיא לא נוגעת בי יותר סתם ככה. אולי זה היה עוזר לי להתמודד למרות שבהתחלה התחננתי שתפסיק. לגעת בי כאילו אולי יש לנו סיכוי

אבל אני לא יודעת...

יש תקופות ויש תקופות. תחזיקי שם, תעברי את זה כמו שאת עוברת ותמשיכי לראות את החיובי

זה בקרוב יעבור. עדיין יהיו קשיים כמו תמיד אבל הכל יהיה הרבה פחות דרמטי והרבה יותר רגיל, פחות ביג דיל, כמו שאת רוצה שזה יהיה. 

אמא שלי קיבלה את זה מושלם, ואבא שלי שפחדתי לספר לו, מדבר על זה פחות מגעיל מפעם, כאילו הוא כבר מבין למרות שלא אמרתי לו.

נתתי לך עצות? אם כן, עזבי, קודם כל חיבוק.

שנה טובה אהובה 

האמת, שבשבוע האחרון זה יצא לי קצת מהמחשבות. אני כן עדיין חושבת על זה כל יום, אני עדיין מפחדת מהעתיד. אני רוצה להגיע לשלב שבו אני לא חושבת על זה כל יום, כי זה רק חלק ממני, חלק גדול שבסופו של יום כן מגדיר אותי - אבל זה לא כל מי שאני. לפעמים אני לא מבינה למה עושים מזה כזה סיפור גדול. אז אני אוהבת בנות, אוקיי, ו?

אבל באמת, אני מרגישה שזה במגמת שיפור. ומאמינה שזה ילך וישתפר.

כמו שלספר נהיה לי קל יותר ויותר, ויש לי כבר כמעט עשר חברות שיודעות. שזה לא מעט. אני לא מתכוונת לצאת בפני כל בית הספר והשכבה, כי לא ממש בא לי, אבל אני מקווה שאספר לרוב החברות שלי עד סוף השנה.

סיפרת למי שאת מאוהבת בה שאת מאוהבת בה? את ממש אמיצה אם כן. כאילו ממש. אני רק סיפרתי לזו שאני מאוהבת בה שאני ביסקסואלית, אין סיכוי שאספר לה שאני מאוהבת בה. כל הכבוד על האומץ.

אני חושבת שחברות שמתרחקות פשוט.. לא מבינות. ואני באמת מאמינה שזה נובע מחוסר ידע ומחוסר הבנה. הסברתי לחברה שהתרחקה ממני עוד קצת השבוע, דיברתי איתה על זה שהתרחקה ממני, והיא -בערך- הפסיקה עם זה.

ואיזה מהמם שאמא שלך קיבלה מושלם!! 

ושנה טובה גם לך(:

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אורח

לכבוד: גברת אני.

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב.

מתי בפעם האחרונה סימנת מטרה והתייאשת בלי לנסות ה-כ-ל? 

את לא זוכרת, נכון? יופי. זה לא הזמן ליצור זכרונות חדשים.

הבחורה הזאת היא את. היא דומה לך בכל רמח איברייה, ועצם העובדה שהיא רחוקה מלהיות מושלמת בפני העולם החיצון רק מראה שאת עדיין עם הרגליים על הקרקע. זה יפה. זה כבר הופך את החיים לקלים יותר.

הגיע הזמן לתוכנית משחק חדשה. הבנת מול מי את משחקת.

אז תתחילי להזיז את גלגלי המוח ותחשבי טוב טוב איך את גורמת לכן להיפגש ל30 שניות. זה כל מה שתצטרכי. 

פעם אחת תעשי משהו עד הסוף בשביל הזוגיות שלך ותרוויחי ביושר. אולי תלמדי משהו

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
ב-14.9.2018 בשעה 16:55 Gal7 אמר/ה:

סיפרת למי שאת מאוהבת בה שאת מאוהבת בה? את ממש אמיצה אם כן. כאילו ממש. אני רק סיפרתי לזו שאני מאוהבת בה שאני ביסקסואלית, אין סיכוי שאספר לה שאני מאוהבת בה. כל הכבוד על האומץ.

סיפרתי לה מזמן, וכמה פעמים. 

תודה! זה גם אומץ, אבל גם הקשר שלנו הוא כזה שדיברנו על הכל תמיד. לפחות ככה זה היה

תספרי לה, אני לא יכולה להבטיח מה יהיה, זה תלוי כבר בבנאדם השני...

אבל זה עדיף מלחיות עם סימן שאלה 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אורח
You are commenting as a guest. If you have an account, please sign in.
הוספת תגובה...

×   העלית תוכן עם עיצוב.   הסר עיצוב

  Only 75 emoji are allowed.

×   Your link has been automatically embedded.   Display as a link instead

×   Your previous content has been restored.   Clear editor

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

טוען...

×