Jump to content
Guest סתם אחת

שונה

Recommended Posts

Guest סתם אחת

היי... אני סתם אחת.

סתם אחת ששונה מכל האנשים שהיא מכירה. 

סתם אחת שהמשפחה שלה מאמינה - ואני אגנוסטיקנית.

הם גזענים - אני תומכת בשוויון.

הם ימנים קיצוניים - אני שמאלנית.

הם הטרוסקסואלים - ואני? אני פאנסקסואלית בחברה הומופובית לחלוטין.

ולמען האמת, אני לא אוהבת את עצמי. אני לא יודעת אם זה בגללם או בגללי, אבל ברצינות שנמאס לי מכל ההערות הדפוקות שלהם.

״אני רוצה לעשות עגיל בגבה״

- איכס מה את לסבית?

- את תיראי כמו בן.

״אני אוהבת את החולצה הזאת, אפשר לקנות אותה?״

- אבל את בצד של הבנים... יש חולצות יותר מתאימות לך בצד השני.

כמה אפשר כל החיים עם חוסר הקבלה הזה? אחרי זה הם כל הזמן מתפלאים...

- אין לך הערכה עצמית, אין לך ביטחון.

- למה את רוצה לעזוב את הארץ כשתגדלי? כל החיילים משרתים בשבילנו וזאת הארץ של היהודים.

- את מתכחשת לדת שלך, אבל לא משנה מה תעשי ולאיפה תלכי את תמיד תהיי יהודיה.

- מי שאוהב את ההורים שלו לא אומר דבר כזה...

ודי, ברצינות שזה נמאס. לא אומרים שמשפחה תומכת? שהם ביחד עד הסוף? איפה התמיכה המח*רבנת כשצריך אותה? אני כל הזמן על סף שבירה אבל הם מתעלמים... ואני מחזיקה את עצמי, באמת שכן. 

בעבר הייתי פוגעת בעצמי, אבל הפסקתי בשביל הבריאות הנפשית של אמא שלי.

אבל מה עם ההקרבה העצמית שלהם? למה הם לא יכולים לתת קצת מעצמם?

ולא משנה כמה אני אדבר על זה איתם. 

״כמו שאני מכבדת את הדעות שלכם, אתם יכולים בבקשה לכבד את שלי? זה חשוב לי.״

- ממש לא. הדעות שלך לא שוות שיכבדו אותן.

ואין לי אף אחד. אף אחד אמתי. לא משנה למי אני מנסה להתחבר, מה אני מנסה לעשןת....

עברתי בית ספר. אני הולכת לאיגי. ניסיתי לשנות גישה, באמת. אבל כלום לא עובד. אני הולכת לפסיכולוגית. לוקחת כדורים. אבל כלום.

לא משנה עד כמה אני פוגשת אנשים מקסימים, אני אף פעם לא מאושרת. וכל כך הרבה פעמים אני במצבים שאני אמורה להיות בהם כל כך שמחה, ויוצא שאני שואלת את עצמי ״למה אני לא שמחה עכשיו?״

אני לא שייכת. לא שייכת לארץ הזו. לא שייכת לאנשים האלה. לא שייכת לעולם הזה. וכל רגע הוא קשה מנשוא. כל בוקר שאני מתעוררת לעולם הזה הוא מדקרת כאב עצומה.

שנה שעברה במצטבר לא הלכתי מעל חודש לבית ספר, בגלל המצב הנפשי. השנה גררתי את עצמי למעלה, אבל שוב אני מידרדרת. אני לא יודעת מה לעשות.

זה כאילו אין תקווה אבל אני בכל זאת מקווה. בכל זאת מקווה שהפנטזיות שלי על מציאות שונה ייתגשמו, למרות שאני יודעת שאין סיכוי שזה יקרה. 

אני לעולם לא אגיע לארץ לעולם לא. לעולם ינשוף לא ידפוק על חלוני עם מכתב קבלה להוגוורטס קשור על רגלו. 

אני לא שווה את זה.

לא, אני פשןט לא שווה.

ואני לא הולכת להתאבד. אני עדיין סקרנית, לגבי דברים שלא הןלכים לקרות. סליחה אם העצבתי מישהו, לצערי זה תמיד קורה לי.

תודה על המקום שנתתם לי לשתף.

ממני - סתם אחת.

Share this post


Link to post
Share on other sites

אני מבין אותך.
את פשוט כתבת כל מה שעובר לי בראש כבר שלוש שנים.
את לא שונה, את כמוני וכמו עוד הרבה אנשים אחרים, שמרגישים אותו הדבר.
אין לי שום דבר עמוק וחכם להגיד, אני באותו מצב בדיוק.
אם את רוצה לדבר, תשלחי הודעה.
אני אשמח לדבר איתך.

Share this post


Link to post
Share on other sites

תקשיבי אני התחלתי לקרוא את מה שכתבת ואני ממש מבינה אותך, גם אני ממש שונה מכולם את רק צריכה לזכור שזה שאת שונה מהם לא אומר שאת פחות טובה מהם.

אל תשכחי שאת טובה בדיוק כמוך ואת לא צריכה להשתנות בשביל אף אחד

אם בא לך לדבר איתי את יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי אני אשמח לדבר איתך :)

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest
You are commenting as a guest. If you have an account, please sign in.
Reply to this topic...

×   Pasted as rich text.   Paste as plain text instead

  Only 75 emoji are allowed.

×   Your link has been automatically embedded.   Display as a link instead

×   Your previous content has been restored.   Clear editor

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

Loading...

×