מעבר לתוכן
  • הכרזות מערכת

    • Romo

      הצטרפו לסיגי - קבוצה חברתית וירטואלית!   15/07/18

      רוצות.ים להיות חלק מקבוצה באיגי ואין באזור שלכן?  עוד לא מרגישים מוכנים להגיע פיזית למועדון נוער?  רוצות להיות חלק מפעילות איגי בלי לצאת מהחדר שלכן\ם? הצטרפו לסיגי - קבוצת הוידאו צ'ט של איגי !מה זה אומר? מפגש שבועי אינטימי עם קבוצת בני ובנות נוער ומדריך, והכל דרך וידיאו צ'ט מהטלפון או המחשב שלכן\ם   מעוניינות\ים? פנו לעמית המהמם ביוזר @AmitSo
Adidas זה החיים

שתילים

Recommended Posts

לנוי יש שכנה מבוגרת, אולי בת 90, יש לה בחצר המון עצים, ובסמוך לגדר יש שני עצי שסק. המרחק בינהם הוא חמישה צעדים של נוי, וארבעה שלי. פשוט כי לנוי רגליים קצרות וצעדים קטנים.
אם עומדים בסמוך לגדר אפשר בקלות לקטוף כמה פירות כתמתמים. אבל אני ונוי רצינו את אלה שגבוהים יותר, אז עשינו סולם גנבים.

כשישבתי לנוי על המיטה ואכלתי את השסק, הפה שלי התמלא בגרעינים חומים וחלקים, ולא היה לי איפה לזרוק. חיפשתי פח, שוטטתי עם העיניים אבל לא ראיתי. אז פתחתי את החלון, לפחות חלון היה, וזרקתי את הכל, אני אפילו לא יודעת לאן זה הגיע, אולי לחצר של השכנה, (אם כן זה קצת אירוני).
אחרי כמה דקות היא חזרה כשבידיים שלה קערה שבה נשים את כל הגרעינים. היא שאלה אותי "איפה הגרעינים? מה עשית איתם? בלעת?" ומשום מה זה היה נשמע לי פחות מביך להגיד שבלעתי עשרים גרעינים מאשר שפתחתי את החלון וזרקתי.
אז אמרתי שבלעתי. והיא צחקה.

בסוף חפרנו בור עם מגרפה כי לא מצאנו משהו אחר, ושמנו בפנים את כל מה שהיה בקערה- בתקווה שיצמח עץ איתן ולו פירות טובים למאכל.
נתתי לה לכסות את הבור שלנו, כי אני זאת שחפרה אותו וזה קצת לא הוגן שאעשה הכל לבד. צבט לי בלב שבכמה שניות היא החזירה לשם את כל האדמה כשלי כמעט יצאה הנשמה במשך חצי שעה כשאני חופרת עם שיניים עקומות של מגרפה חלודה.
לקחנו דלי ומלאנו אותו עם הצינור שבגינה. שפכנו את כולו על הבור, ואני חשבתי שזה אולי יותר מידי.

אחרי שבוע נוי התקשרה אלי ואמרה שלא קורה כלום, אז אמרתי לה לחכות.
אחרי חודש היא התקשרה שוב ואמרה שהיא לא חושבת שהעץ שלנו יצמח, שהייתה צריכה להקשיב לי ולא לשים כל כך הרבה מים. ואז היא התחילה לבכות, ואני לצחוק: "זה סתם עץ מעפן. בואי נשתול נענע,יותר קל לגדל אותם".

ביום שלישי המשתלה הייתה פתוחה וקניתי כמה שתילים קטנים של נענע, החזקתי הכל ביד כי אין שם שקיות, ושוב מצאתי את עצמי עם אדמה מתחת לציפורניים.
הגעתי אל נוי והחלטתי שהפעם עדיף לחפור ביד. שתלנו והשקנו עם שתי כוסות מים, נדמה לי שזאת הכמות המתאימה.
נכנסנו הבייתה לשטוף ידיים, והוצאנו עם פצירה את הבוץ מתחת לציפורניים.
הכנתי לה סנדוויץ׳ וגם תה. גם לעצמי הכנתי, וחשבתי כמה תה זה מדהים, הרי זה בסה״כ תיון ומים רתוחים.
"בואי נשים נענע" היא אמרה לי, ויצאנו לחצר ותלשנו כמה עלים ודחפנו לכוסות שלנו, אבל נוי לא הרגישה כמעט בהבדל ואמרה שלגדל נענע זה לא ממש שווה.
"אז מה את רוצה?" שאלתי. היא ענתה "משהו שאפשר לשטוף ולהכניס לפה. לא סתם עלה ששמים בתה."
וקצת נעלבתי, לא יודעת למה, אולי בשביל הנענע.
אולי כי הלכתי במיוחד בשבילה למשתלה
ואולי כי החזקתי ארבעה שתילים ביד כמו סתומה ואנשים ברחוב הסתכלו עלי כמו על אחת שברחה ממחלקה פסיכיאטרית.
בכל אופן נעלבתי. אמרתי לה שהיא לא חייבת לשמור את הנענע שלי, שהיא גם ככה לא טובה בלגדל צמחים, כי היא אף פעם לא יודעת כמה מים צריך.

ואני חושבת שהיא נעלבה. היא יצאה החוצה ועקרה את הנענע ואז התחלנו לריב בגלל כמה שתילים מטופשים, אפילו פלטתי שהיא בת זונה ושהיא מטומטמת כי נענע לא שמים רק בתה, שמים גם בסלט ואפילו בתבשילים.
והיא בתגובה אמרה שזה כבר לא משנה כי היא עקרה את השתילים מהאדמה.
רציתי להגיד לה שהם עוד חיים ולא מתים, שעוד אפשר להחזיר אותה כאילו כלום לא קרה
אבל כמה אפשר להיות נואשת לנענע?
אז אמרתי שהיא צודקת ושתזרוק את הנענע לפח כדי שאמא שלה לא תגיד שהשארנו לה גינה הפוכה.

ישבתי בבית שבוע וחשבתי מה היה קורה אם הייתי בוחרת שתיל אחר, אם הייתי לוקחת פרחים או תפוחים או אפילו פטרוזיליה.
אולי אז הכל היה שונה ואני ונוי היינו ממשיכות לדבר על עץ שלא גדל או על פרי שלא בשל או על ניצן שלא נפתח.
לפחות היה על מה לדבר ועל מה לצחוק או על מה לבכות.
עכשיו אני סתם מתמרמרת על 4 שתילים של נענע שנזרקו לפח כאילו היו כלום ושום דבר.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אוף מדהים, עשה אותי עצובה
אהבתי את הקלילות והמשקל של המשפטים

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

עד האמצע בערך הייתי שקועה בזה. זה היה מיוחד, עשה לי קצת-שמח-קצת-עצוב, המוזיקה סביבי כאילו שקטה מרוב שהייתי רק בתוך זה.

בהמשך (מהפסקה החמישית והלאה) היה איזשהו שינוי שאני לא יכולה לשים עליו את האצבע, ואהבתי פחות. חוץ מ"וקצת נעלבתי, לא יודעת למה, אולי בשביל הנענע. אולי כי הלכתי במיוחד בשבילה למשתלה" שחזר ועשה לי קצת-עצוב. 

בכל מקרה, את מוכשרת, והמילים שלך קלילות וזורמות, כיף לקרוא אותך.

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

עד האמצע בערך הייתי שקועה בזה. זה היה מיוחד, עשה לי קצת-שמח-קצת-עצוב, המוזיקה סביבי כאילו שקטה מרוב שהייתי רק בתוך זה.
בהמשך (מהפסקה החמישית והלאה) היה איזשהו שינוי שאני לא יכולה לשים עליו את האצבע, ואהבתי פחות. חוץ מ"וקצת נעלבתי, לא יודעת למה, אולי בשביל הנענע. אולי כי הלכתי במיוחד בשבילה למשתלה" שחזר ועשה לי קצת-עצוב. 
בכל מקרה, את מוכשרת, והמילים שלך קלילות וזורמות, כיף לקרוא אותך.

תודה רבה :) ♥ ♡
באמת מעריכה את התגובה. הלוואי וידעתי מה לשנות

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

זה ממש מקסים

עצוב וכיף לקרוא

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
יש לי כמה דברים לומר:
דבר ראשון, זה ריסק אותי.
דבר שני, גם אני שמתי לב לאיזה שינוי מהפסקה החמישית. אני לא יודעת אם זה בגלל ההתפתחות העלילתית של הקטע, או שסתם השתנתה האווירה.
לסוף אגיד לך שהשדה הסמנטי פה מדהים, כך גם המטאפורות והדימויים.
עוד משהו שממש חשוב לי להגיד, לכתוב קטעים ארוכים שסוחבים זה ממש לא פשוט. זה אומר שאת ממש טובה אם הקטע די ארוך אבל עדין סוחף ומחלחל ומוציא ממך את העצלנות של לקרוא את הכל (לא שאני כזאת. אני נורא אוהבת לקרוא).

אם אסכם הכל זה היה קטע ממש טוב שהיה כתוב עם הומור שמשולב עם רצינות, ממש קל להכנס אליו.
נהדר(ת) נערך היום על-ידי tipsy

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

וואו, פשוט לגמרי נשאבתי לתוך זה. ממש פיתחת לך סגנון ייחודי.

כיף לקרוא אותך

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

יש לי כמה דברים לומר:
דבר ראשון, זה ריסק אותי.
דבר שני, גם אני שמתי לב לאיזה שינוי מהפסקה החמישית. אני לא יודעת אם זה בגלל ההתפתחות העלילתית של הקטע, או שסתם השתנתה האווירה.
לסוף אגיד לך שהשדה הסמנטי פה מדהים, כך גם המטאפורות והדימויים.
עוד משהו שממש חשוב לי להגיד, לכתוב קטעים ארוכים שסוחבים זה ממש לא פשוט. זה אומר שאת ממש טובה אם הקטע די ארוך אבל עדין סוחף ומחלחל ומוציא ממך את העצלנות של לקרוא את הכל (לא שאני כזאת. אני נורא אוהבת לקרוא).
אם אסכם הכל זה היה קטע ממש טוב שהיה כתוב עם הומור שמשולב עם רצינות, ממש קל להכנס אליו.
נהדר(ת)

וואו. באמת תודה על ההשקעה בתגובה.
מאוד החמאת לי ♥ :)

וואו, פשוט לגמרי נשאבתי לתוך זה. ממש פיתחת לך סגנון ייחודי.
כיף לקרוא אותך

תודה רבה לך :) ♥ ♡

זה פשוט טוב♡

תודה ♡ באמת חשוב לי לשמוע ממך

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
חייבת לציין שבדרך כלל אני לא מתחברת לשירים ולסיפורים שכותבים פה, אבל את זה לא הצלחתי לעצור באמצע
משעשע מצחיק עצוב זורם ואפילו הגיוני
תודה על כמה דקות של ערבוב רגשות מדהים!!

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

חייבת לציין שבדרך כלל אני לא מתחברת לשירים ולסיפורים שכותבים פה, אבל את זה לא הצלחתי לעצור באמצע
משעשע מצחיק עצוב זורם ואפילו הגיוני
תודה על כמה דקות של ערבוב רגשות מדהים!!

תודה רבה :)

מאוד מחמיא 

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אני מתה על השפה שלך, על המילים שאת בוחרת להשתמש בהן, על המחשבות האסוציטיביות של הדמות הזו. אוהבת את הכתיבה הזו ושהיא קצת מתוקה וקצת ארסית. נפלא

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

אני מתה על השפה שלך, על המילים שאת בוחרת להשתמש בהן, על המחשבות האסוציטיביות של הדמות הזו. אוהבת את הכתיבה הזו ושהיא קצת מתוקה וקצת ארסית. נפלא


תודה על כל מילה ❤

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

פשוט סיפור נפלא ומרגש. כל כך בולט הניואנסים העדינים של הרגש. אני עצמי מתחזקת גינה ליד הבית והנענע והשסק כל כך דיבר אליי.
כשאני נמצאת במקום שהכל בנוי סביבי ואין קצת צמחייה או עצים אני תמיד נכנסת לאינטרנט וגולשת לאתר הזה:
http://gardener.ilinks.co.il

שיתוף אשכול זה


קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
אורח
You are commenting as a guest. If you have an account, please sign in.
הוספת תגובה...

×   העלית תוכן עם עיצוב.   הסר עיצוב

  Only 75 emoticons maximum are allowed.

×   Your link has been automatically embedded.   Display as a link instead

×   Your previous content has been restored.   Clear editor

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.


×