Jump to content
Sign in to follow this  
יעקב קלא

מדריך יציאה מהארון לקל"אים :)

Recommended Posts

אז מה עבר עלינו לאחרונה? כתבה שפורסמה ב"שבעה ימים" על קל"א, נוכחות מרשימה שלנו במצעד הגאווה וקבלת אות הוקרה בהפנינג שקדם לו. במילים אחרות, קל"א יצאה מהארון כקהילה :) תודה לאל. אבל מה לגבינו כיחידים?

 

אין ספק שיציאה מהארון היא תהליך מאתגר עבור כולם! אבל, הקהילה הלהט"בית האתיופית עומדת מול אתגרים שייחודיים לה. בואו נציף אותם וננסה לתת לעצמינו (גם אם לא יצאנו מהארון) טיפים.

 

אז מה הם הקשיים הייחודיים לנו בכל הקשור ליציאה מהארון מול הקרובים לנו? 

יש לכם טיפים, גם אם אתם בארון, ליציאה נכונה יותר מהארון? מה חשוב? מה רצוי? מה לא מומלץ?

 

יעקב :)

Share this post


Link to post
Share on other sites

אני אתחיל. נראה לי שהכי חשוב זה לתת להורים לספוג. זאת אומרת, לא לצפות מהם לתגובה ההוליוודית: חיבוקים, נשיקות וקבלה מלאה. המציאות קצת יותר מורכבת ולעתים הקרובים שלנו, ובמיוחד ההורים, צריכים זמן כדי לעכל את החדשות. המשפחה האתיופית שערך המשפחה המסורתית בה הוא סופר חשוב וטרי (העלייה האתיופית היא העלייה הגדולה האחרונה), צריכה להיפרד מהלך מחשבה ישן ואין מה לעשות- זה לוקח זמן.

למרות הכל, אני מאמין שאהבה מנצחת הכל ואין כמו אהבה של אמא (וכל השאר). 

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest גיא
היי
יעקב אני ממש שמח על פתיחת הקבוצה
ישר כוח לך ולכל בני הקהילה מקווה שבעוד כמה שנים הדרך לדור הצעיר תהיה קלה בזכותכם

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest Getti
לצאת מהארון זה מושג שתמיד ילווה כול להט״ב כי זה משהו שאף פעם לא נגמר ז״א מכירים אנשים חדשים יוצרים קשרים חדשים ושוב מגיעים למקום הזה שבו אנחנו שואלים את עצמנו אם לשתף או לא לגביי המניות שלנו בכול זאת זה לא מדבקה שיש לנו על הראש ואז היא פותרת אותנו מלספר ולשתף.

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest Getti
לצאת מהארון זה מושג שתמיד ילווה כול להט״ב כי זה משהו שאף פעם לא נגמר ז״א מכירים אנשים חדשים יוצרים קשרים חדשים ושוב מגיעים למקום הזה שבו אנחנו שואלים את עצמנו אם לשתף או לא לגביי המניות שלנו בכול זאת זה לא מדבקה שיש לנו על הראש ואז היא פותרת אותנו מלספר ולשתף.

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest Getti
לגביי יצירה מהארון מול המשפחה ושאר הקרובים אלינו זה שאנחנו צריכים לגלות גם רגישות כלפיי הצד השני. ולומר לעצמנו שלכול אדם יש אתזמן העיכול ההבנה והקבלה ולא להקשות עליהם בדרישות של ״זה או שאתם מקבלים אותי או שלא״ אני גם אומר שמי שאוהב אתכם בסופו של דבר יתמודד עם זה ויקבל את הנטייה כחלק מכם. לצאץ מהארון לא צריך להעשות ברגע אחד דרמטי מול כול המשפחה באמצע ארוחת שישי(דוגמא לכמה דרמטי זה יכול להיות). יציאה מהארון הוא משהו הדרגתי שדורש גם שיקול דעת נכון ודרך נכונה לעשות זאת.

Share this post


Link to post
Share on other sites
אני חושב שחשוב מאוד להקרין ביטחון עצמי ושמחה כשיוצאים מהארון. זה משדר להורים שני מסרים מאוד חשובים: א- אני בטוח מאוד במי שאני ובמה שהרגע סיפרתי לכם. זה לא הולך להשתנות, אז אל תציעו לי ללכת לפסיכולוג, לרב, מכשפה או וואטאבר ואל תציעו לי לצאת עם בני המין הנגדי. ב- אני נמצא במקום שטוב לי בו. הבדידות והנידוי שאתם חוששים שאסבול מהם נמצאים בעיקר בראש שלכם.
בנוסף, אני ממליץ מאוד להרגיע את כל החששות האוטומטיות שיוצאות להורים בנוגע לזוגיות, ילדים, מחלות ו"מה יגידו השכנים". אני מסכים עם מנהל הפורום המקסים שלכם, מאוד חשוב לא לצפות מההורים להגיב כמו שמציגים ברגעים היפים האלה בטלוויזיה, כי סביר להניח שההורים שלכם לא ראו Glee. תנו להם זמן, קחו בחשבון שההתחלה לא תהיה קל"א עבורם, אבל אם תדברו אתם על זה עם הזמן ולא תתנהגו כאילו זה משהו שאתם מנסים לחמוק מלדבר עליו - תראו את השינוי שיחול בהם.
דבר חשוב נוסף- העיתוי! יוצאים מהארון רק כשאנחנו מרגישים חזקים ומוכנים, ובטח שבתקופה בה ההורים נינוחים ולא לחוצים ועצבניים מכל מיני סיבות אחרות. כמובן שלא מטיחים את זה בהורים תוך כדי מריבה אתם (כבר שמעתי על מקרה כזה, למרות שהיה לו סוף ממש טוב), אלא בתקופה שההורים די מרוצים מאתנו והיחסים שלנו אתם טובים מבדרך-כלל. אגב, גם לכתוב להורים מכתב זו אופציה שאני שומע הרבה לאחרונה. אצלי זה לא היה עובד, אבל מסתבר שעבור הרבה חברות וחברים זה הקל מאוד להביע את עצמם בכתב ולא לעשות זאת פנים מול פנים.

אני כמובן נמצא פה לכל שאלה, חשש, המלצה, תודה והתייעצות.
אטהב מלאנת׳אלפים!!
איציק כהן רכז הפורומים.

Share this post


Link to post
Share on other sites

לגביי יצירה מהארון מול המשפחה ושאר הקרובים אלינו זה שאנחנו צריכים לגלות גם רגישות כלפיי הצד השני. ולומר לעצמנו שלכול אדם יש אתזמן העיכול ההבנה והקבלה ולא להקשות עליהם בדרישות של ״זה או שאתם מקבלים אותי או שלא״ אני גם אומר שמי שאוהב אתכם בסופו של דבר יתמודד עם זה ויקבל את הנטייה כחלק מכם. לצאץ מהארון לא צריך להעשות ברגע אחד דרמטי מול כול המשפחה באמצע ארוחת שישי(דוגמא לכמה דרמטי זה יכול להיות). יציאה מהארון הוא משהו הדרגתי שדורש גם שיקול דעת נכון ודרך נכונה לעשות זאת.

 

גטי, אני ממש איתך בעניין הרגישות כלפי הצד השני. לגבי העיתוי, אני מסכים חלקית כי אני לא יודע אם קיים קיים עיתוי נכון, אבל מצד שני, לא הייתי בוחר אישית לעשות את זה בארוחת שישי. אני ממש בעד הדרגתיות של התהליך. 

Share this post


Link to post
Share on other sites

אני חושב שחשוב מאוד להקרין ביטחון עצמי ושמחה כשיוצאים מהארון. זה משדר להורים שני מסרים מאוד חשובים: א- אני בטוח מאוד במי שאני ובמה שהרגע סיפרתי לכם. זה לא הולך להשתנות, אז אל תציעו לי ללכת לפסיכולוג, לרב, מכשפה או וואטאבר ואל תציעו לי לצאת עם בני המין הנגדי. ב- אני נמצא במקום שטוב לי בו. הבדידות והנידוי שאתם חוששים שאסבול מהם נמצאים בעיקר בראש שלכם.
בנוסף, אני ממליץ מאוד להרגיע את כל החששות האוטומטיות שיוצאות להורים בנוגע לזוגיות, ילדים, מחלות ו"מה יגידו השכנים". אני מסכים עם מנהל הפורום המקסים שלכם, מאוד חשוב לא לצפות מההורים להגיב כמו שמציגים ברגעים היפים האלה בטלוויזיה, כי סביר להניח שההורים שלכם לא ראו Glee. תנו להם זמן, קחו בחשבון שההתחלה לא תהיה קל"א עבורם, אבל אם תדברו אתם על זה עם הזמן ולא תתנהגו כאילו זה משהו שאתם מנסים לחמוק מלדבר עליו - תראו את השינוי שיחול בהם.
דבר חשוב נוסף- העיתוי! יוצאים מהארון רק כשאנחנו מרגישים חזקים ומוכנים, ובטח שבתקופה בה ההורים נינוחים ולא לחוצים ועצבניים מכל מיני סיבות אחרות. כמובן שלא מטיחים את זה בהורים תוך כדי מריבה אתם (כבר שמעתי על מקרה כזה, למרות שהיה לו סוף ממש טוב), אלא בתקופה שההורים די מרוצים מאתנו והיחסים שלנו אתם טובים מבדרך-כלל. אגב, גם לכתוב להורים מכתב זו אופציה שאני שומע הרבה לאחרונה. אצלי זה לא היה עובד, אבל מסתבר שעבור הרבה חברות וחברים זה הקל מאוד להביע את עצמם בכתב ולא לעשות זאת פנים מול פנים.

אני כמובן נמצא פה לכל שאלה, חשש, המלצה, תודה והתייעצות.
אטהב מלאנת׳אלפים!!
איציק כהן רכז הפורומים.

אתה מהמם! אין ספק שיציאה מהארון נותנת תחושת הקל"א :)

בכל אופן, אני לא חושב שלחכות ליחסים אולטימטיביים עם ההורים הוא בהכרח מצע טוב ליציאה מהארון (בייחוד אצל יוצאי אתיופיה שהפערים בין דור הילדים להורים הוא עצום מבחינת תפישות). אישית,  לא רבתי עם ההורים שלי מכיתה ה', אבל יש מצב שתוך כדי ריב, הייתי מטיח את זה בהם. יש בזה משהו נוח כי אנשים נחשפים בריבים. אני לא ממליץ לאנשים לעשות את זה, אבל גם שולל את ההמתנה הארוכה לתנאים אופטימליים. לגבי הלהט"ב שבחר לצאת מהארון, אין ספק שכדאי לעשות זאת כשאתה שלם ובטוח בעצמך. דבר אחרון, אני מסכים ששווה להרגיע את ההורים ולהזכיר להם שלא מדובר בחיי בדידות בכלל! במידה ואתם באמת שואפים להקים משפחה, זה זמן טוב להזכיר גם את זה (אמא שלי הייתה שמחה לשמוע). 

Share this post


Link to post
Share on other sites

הי חברים יקרים לי,

שאפו על כל הדברים שנאמרו למעלה. לדעתי, אין נכון ולא נכון. יציאה מהארון היא דבר קשה לכל הדעות לכל הצבעים ולכל המגדרים. וכן, יש אוכלוסיות שאצלן העניין קצת יותר מסובך. ובינהם האוכלוסייה האתיופית.

לי אישית עם כל מי שאני מכירה מהעדה האתיופית, לצערי אף אחד עדין לא בחר לצאת מהארון מול הוריו בגלל כל מה שנאמר בפורום קל"א. הם מעדיפים להשאר עם עצמם ובארון מאשר לגרום להורים צער רב. אבל בכל זאת והיה ויש מי שרוצה לצאת המארון מול הוריו אז כמו שאמרתי הכל נכון, צריך להיות מוכנים, צריך להרגיש חזקים, צריך להיות בטוחים.

או.קי. ומה ההורים שבעצם בכלל לא בטוח שיודעים על מה מדובר? ומה ההורים שהם עדה מאד סגורה ששם לא מדברים על "דברים כאלו" ומה יגידו השכנים? המשפחה? איך הם יתגברו על הדיבורים של הסביבה?

פה הבעיה של העדה האתיופית וכמוה יש עוד כמה מיעוטים כמו דתיים חרדים ועוד.  

 

אני אישית הייתי מציעה לכם ילדים יקרים ומהממים, להתחיל את העניין עוד הרבה לפני שתהיו חנוקים ומרגישים שעוד רגע מתפוצצים וחיבים לפרוק.

לדעתי צריך עבודת הכנה ענקית. כמו שמשהו אמר טפטופים. מידי פעם לטפטף להם מידע, סיפור,  על משהו וירטואלי שזה קרה לו ומה עשו הוריו, חבריו, ומה אתה אומר על כך...וכך גם יוכלו לשאול שאלות על מה זה? ומה עשו הוריו ועוד שאלות שיועלו ולאט לאט עד שיפנימו שיש דברים כאלו ובעתיד כשתספרו להם המונחים והמילים לא יהיו להם חדשים חוץ מזה שכעת זה פה אצלם בבית. ופה הסיפור מתחיל.

אז אני פה בשבילכם בכל עת וכן אשמח לסייע עם הוריכם. נסו אותי!!! הורה להורה זה הכי.

שולחת לכם חיבוק גדול וגאה בכם על הכוח שלכם ועל הביחד שאתם מפגינים.

אירית

054-7830936

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest Lieli
לפני שלוש שנים בערך יצאתי מול עצמי מהארון.
זה היה כל כך קשה..לא האמנתי ולא קיבלתי את עצמי.. חיפשתי לזה מיליון תירוצים אבל שום דבר לא התיישב לי נכון בראש..אז בהתחלה חשבתי שאותו קשר עם הבחורה הראשונה הוא ״נפילה״ סלנג מטומטם שהמציאו הלסביות המוצהרות בגדוד..״הפלתי אותה״ ״היא נפלה״.. אז חשבתי שנפלתי קרקל מפגש ראשון ורחב עם כל כך הרבה לסביות..אז בכיתי המון..באמת המון כאילו התאבלתי על משהו נורא.. אבל בעצם מה שקרה לי היה מדהים,בטוח, כנה נעים..פתאום לא פחדתי להיות אישה..
ועדיין הרגשתי שמשהו מקולקל אולי זה הריתוק הארוך הזה..שוב פעם תירוצים..איך אני יכולה להרגיש כל כך הרבה דברים כלפי אישה..לסבית הפכה להיות הגדרה מקוללת שלא רציתי שום קשר איתה..כי אני אוהבת גם בנים אז אני לא יכולה להיות גם לסבית וגם סטרייטית שוב פעם מקולקלת..
מאז עברו ונכנסו לחיי כל כך הרבה א.נשים כל כך הרבה אהבה הבנה הכלה לא למרות ולא בגלל רק בגלל שאני אני.
זה נתן לי את הכוחות לעמוד מול אמא שלי בשיחת חולין פשוטה ולהסביר לה שהבת שלה אוהבת בנים וגם בנות..
היא לא הבינה מה זה אומר אז הסברתי שוב.. ואז בפשטות של עולה משנת 91 היא אמרה שאהבה זאת אהבה וזה לא משנה אם היא כלפי גבר או אישה.
התהליך עם אמא לא נגמר הוא רק התחיל יש לנו הרבה מה ללמוד ביחד..היא עדיין מבולבלת כשאני באה עם לבר שלי הביתה וזה עדיין לא מתיישב לה בדיוק .
אבל אני לא הולכת לוותר לה ובטח שלא לי.
בוא נתמוך אחד בשנייה בתוך הקבוצה בתוך הקהילה הלה״טבקית זה לשוב ומחזק.

Share this post


Link to post
Share on other sites

ליאלי יקרה,

ריגשת אותי מאד מאד מאד בדבריך. אני רוצה להודות לך על שבחרת לשתף אותנו פה בפורומים על התהליך שעברת עם עצמך ועם אמא שזה ממש לא פשוט. על ההכלה שלך את אמא ועל ההבנה שלך של לתת לה את הזמן ולזרום עם התהליך.

ליאל, כל הכבוד על ההתמודדות שלך לקבל את עצמך ועל ההבנה והתובנות.

ולאמא. ברור שלאמא זה לא פשוט ולא מובן אבל יש לך אמא מהממת עם חוש ורגישות ברמות . אני בטוחה שלאמא לא קל אבל מצד שני היא משאירה בצד את הקושי שלה ונותנת לך הרגשה טובה. זה לא מובן מאליו.

האם את יודעת אם אמא דיברה אם משהוא על הנושא? אם תרצי אשמח שנשוחח ונמצא דרך שאגיע לאמא ואשב איתה אמא לאמא לשוחח, להבהיר לה את הנושא, לחבק ולתמוך, לתת לה לשאול שאלות ולהבין שהבת שלה מיוחדת במינה אבל אפשר לחיות עם זה. לעזור לה לצאת מהארון. אני בטוחה ששיחה עם אמא .

אני רוצה לשמוע ממך ולסייע לך ואני בטוחה שזה אפשרי.

חיבוק גדול

אירית

תהל"ה 

054-7830936

Share this post


Link to post
Share on other sites

לפני שלוש שנים בערך יצאתי מול עצמי מהארון.
זה היה כל כך קשה..לא האמנתי ולא קיבלתי את עצמי.. חיפשתי לזה מיליון תירוצים אבל שום דבר לא התיישב לי נכון בראש..אז בהתחלה חשבתי שאותו קשר עם הבחורה הראשונה הוא ״נפילה״ סלנג מטומטם שהמציאו הלסביות המוצהרות בגדוד..״הפלתי אותה״ ״היא נפלה״.. אז חשבתי שנפלתי קרקל מפגש ראשון ורחב עם כל כך הרבה לסביות..אז בכיתי המון..באמת המון כאילו התאבלתי על משהו נורא.. אבל בעצם מה שקרה לי היה מדהים,בטוח, כנה נעים..פתאום לא פחדתי להיות אישה..
ועדיין הרגשתי שמשהו מקולקל אולי זה הריתוק הארוך הזה..שוב פעם תירוצים..איך אני יכולה להרגיש כל כך הרבה דברים כלפי אישה..לסבית הפכה להיות הגדרה מקוללת שלא רציתי שום קשר איתה..כי אני אוהבת גם בנים אז אני לא יכולה להיות גם לסבית וגם סטרייטית שוב פעם מקולקלת..
מאז עברו ונכנסו לחיי כל כך הרבה א.נשים כל כך הרבה אהבה הבנה הכלה לא למרות ולא בגלל רק בגלל שאני אני.
זה נתן לי את הכוחות לעמוד מול אמא שלי בשיחת חולין פשוטה ולהסביר לה שהבת שלה אוהבת בנים וגם בנות..
היא לא הבינה מה זה אומר אז הסברתי שוב.. ואז בפשטות של עולה משנת 91 היא אמרה שאהבה זאת אהבה וזה לא משנה אם היא כלפי גבר או אישה.
התהליך עם אמא לא נגמר הוא רק התחיל יש לנו הרבה מה ללמוד ביחד..היא עדיין מבולבלת כשאני באה עם לבר שלי הביתה וזה עדיין לא מתיישב לה בדיוק .
אבל אני לא הולכת לוותר לה ובטח שלא לי.
בוא נתמוך אחד בשנייה בתוך הקבוצה בתוך הקהילה הלה״טבקית זה לשוב ומחזק.

 

ליאלי, גם אותי ריגשת. אני חייב לומר שאני מעריץ את אומץ הלב שלך לעמוד מול אמא שלך. את מעוררת השראה!

המשפט הזה שאמא שלך אמרה לך:  "אהבה זאת אהבה וזה לא משנה אם היא כלפי גבר או אישה" זה משפט שלא זוכים לשמוע מכל אמא/הורה, ואין ספק שזו התחלה מושלמת לתהליך ההשלמה שלה עם הנטייה שלך.

תודה על השיתוף. 

Share this post


Link to post
Share on other sites
Guest אורח\ת
היי קל"א רציתי לישאול אים כדאי לשתף את בית-הספר קודם,יש לי יועצת ממש ממש חמודה ונעימה בבית-הספר שאני מרגיש נורא פתוח ומשוחרר לידה.לא פעם חשבתי לספר לה כי פשוט ידעתי שהיא תבין אותי ותקבל את זה.אבל אז הייתי חושב על האפשרות שמהבית ספר המידע יגיע למישפחה שלי ומיד הייתי מיתחרט.אבל בכול זאת ניראה לי טוב יותר בישבילי לספר לבית הספר וביחד איתם לנסות להסביר למישפחה.עדיין לא עשיתי את זה,כניראה שאני צריך קצת יותר ביטחון.מישהוא יכול לעזור לי?מה לעשות? לצאת מהארון אני ביחד אים המישפחה שלי בלי היתערבות של גורמים מבחוץ? או דווקא לקבל עזרה ביחד עים גורם מבחוץ כדי שיעזרו לי בתהליך מול המישפחה?

Share this post


Link to post
Share on other sites

היי קל"א רציתי לישאול אים כדאי לשתף את בית-הספר קודם,יש לי יועצת ממש ממש חמודה ונעימה בבית-הספר שאני מרגיש נורא פתוח ומשוחרר לידה.לא פעם חשבתי לספר לה כי פשוט ידעתי שהיא תבין אותי ותקבל את זה.אבל אז הייתי חושב על האפשרות שמהבית ספר המידע יגיע למישפחה שלי ומיד הייתי מיתחרט.אבל בכול זאת ניראה לי טוב יותר בישבילי לספר לבית הספר וביחד איתם לנסות להסביר למישפחה.עדיין לא עשיתי את זה,כניראה שאני צריך קצת יותר ביטחון.מישהוא יכול לעזור לי?מה לעשות? לצאת מהארון אני ביחד אים המישפחה שלי בלי היתערבות של גורמים מבחוץ? או דווקא לקבל עזרה ביחד עים גורם מבחוץ כדי שיעזרו לי בתהליך מול המישפחה?

היי, אני שמח שכתבת לנו. העלית שאלה חשובה.

חלק מתפקידה של יועצת בית ספר הוא לעסוק בנושאים הפחות "לימודיים" ולתמוך בתלמידים בכל הקשור לנושאים חברתיים. כתבת שאתה מרגיש נוח ובטוח לספר לה על הנטייה שלך. אני חושב שזה מאוד חשוב למצוא אנשים שאפשר לסמוך עליהם ולשתף אותם בסוד שלך. השיתוף עצמו, גם בלי שהיועצת תעזור לך מול ההורים, יקל עליך מאוד. מהדברים שכתב עולה כי אתה רוצה לצאת מהארון, אז קודם כל תצטרך ללא ספק ביטחון (שאני בטוח שיצטבר אצלך) כדי לעבור את התהליך הזה. דבר שני, אתה מכיר את המשפחה שלך יותר מכל אחד אחר, אם אתה חושב שדווקא גורם מבחוץ, כמו היועצת, יגרום למשפחה לקבל אותך, הייתי ממליץ לך לבקש מהיועצת לעזור. בכל מקרה, איגי, אני ועוד, נמצאים פה בשביל שתוכל להתייעץ בכל שלב. זכור שאת התהליך הזה אתה לא עובר לבד והפנייה שלך לפורום היא צעד אמיץ, למרות שהוא נראה קטן. 

יעקב- 050-2200912 

kalla@igy.org.il

Edited by יעקב קלא

Share this post


Link to post
Share on other sites

היי קל"א רציתי לישאול אים כדאי לשתף את בית-הספר קודם,יש לי יועצת ממש ממש חמודה ונעימה בבית-הספר שאני מרגיש נורא פתוח ומשוחרר לידה.לא פעם חשבתי לספר לה כי פשוט ידעתי שהיא תבין אותי ותקבל את זה.אבל אז הייתי חושב על האפשרות שמהבית ספר המידע יגיע למישפחה שלי ומיד הייתי מיתחרט.אבל בכול זאת ניראה לי טוב יותר בישבילי לספר לבית הספר וביחד איתם לנסות להסביר למישפחה.עדיין לא עשיתי את זה,כניראה שאני צריך קצת יותר ביטחון.מישהוא יכול לעזור לי?מה לעשות? לצאת מהארון אני ביחד אים המישפחה שלי בלי היתערבות של גורמים מבחוץ? או דווקא לקבל עזרה ביחד עים גורם מבחוץ כדי שיעזרו לי בתהליך מול המישפחה?

 

 

הי אורח יקר,

אכן העלית שאלה חשובה בנוגע ליועצת בית הספר, כמו שכבר יעקב המקסים ציין לפני. ובכלל, אתה אמיץ  שאתה ושב על יציאה מהאורן מול היועצת ומול ההורים. זה אכן לא פשוט. לגמרי לא פשוט אבל עם עבודה ותמיכה והרבה הרבה סבלנות זה יכול להיות.

אני רק רוצה להוסיף לדברי יעקב בעניין הסיוע שאתה מבקש ויעקב ציין את הארגונים  אז אני אוסיף שיש גם את ארגון תהל"ה שזה תמיכה להורים של להטבי"ם ובזה יש להם נסיון רב. תפקידם לסייע לילד ולהורים להתמודד עם היציאה מהארון. ואנחנו נמצאים שם תמיד בדביל הילד וההורים וזה מדייע ועוזר. אין מצב לעשות את מסע הזה לבד.

אם תרצה לדבר, לחשוב יחד ולהתיעץ אני מציעה שתפתח משתמש וכך תוכל גם ליצור איתי קשר באישי ולהתקדם בנושא בשתוף עם יועצת בית הספר ואיתך.

בהצלחה!

Share this post


Link to post
Share on other sites

אורח, יש כמה דרכים נוספות שבהם תוכל לקבל מאיגי כתף תומכת: 

1. התייעצות במגוון הפורומים הקיימים כאן. קיימים הרבה אנשים מקסימים ומנוסים שיוכלו לתת לך עצות טובות.

2. אתה מוזמן להצטרף לקבוצת -איגי קל"א- שמתגבשת לה. אשמח לתת לך פרטים :)

3. "המטבחון" ו/או קבוצת איגי בעיר מגוריך נמצאים שם רק כדי שתצטרף אליהם.    

 

בהצלחה,

יעקב.

Edited by יעקב קלא

Share this post


Link to post
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
Sign in to follow this  

×