מעבר לתוכן

חיפוש בפורומים

Showing results for tags 'פעולה'.



More search options

  • חיפוש לפי תגיות

    כדי לשמור תגית יש ללחוץ על מקש האנטר
  • חיפוש לפי מחבר/ת

סוג תוכן


לוחות שנה

אין תוצאות להציג.

פורומים

  • פורומים יעודיים
    • על סדר היום
    • סתם כי בא לי לדבר
    • קבלת הורים
    • טרנסג'נדרס ומגדר
    • פורום (לא) לנשים בלבד
    • פורום (לא) לגברים בלבד
    • פורום ביסקסואלים
    • צומי - המקום לומר את המילים
    • פורום א-מיניים
    • פורום המוסיקה
    • לבריאות!
    • מהבקו"ם ועד לחפש"ש
    • פינת יצירה
  • פורומים קבוצתיים
    • קבוצות הדתיים והדתיות
    • אזור צפון
    • אזור מרכז
    • אזור דרום
    • אלנה አለነ - הקבוצה האתיופית של איגי
    • ألوان - مجموعة الشبيبة العربية المثلية - פורום אלוואן - קבוצת נוער ערבי להט"בי
  • משוב לאיגי
    • משוב לאיגי
  • מתכונת קיץ
  • חדשות ועדכונים

נמצאו 8 תוצאות

  1. היי אהוביםות! איך הלך לכםן השבוע? אז זו הפעולה העשירית שלי בפורומים! מזל טוב! טוב, אז אחרי שהתגשם החלום ועבר המצעד בכפר סבא אני חושבת שאפשר להירגע קצת :) לא נכנסתי לכאן כבר הרבה זמן כי הייתי כולי בקרייסס של הארגונים למצעד, אבל עכשיו אני רואה שחלקכםן כתבתםן על זה והחלטתםן (באומץ רב!) לבוא! אז רק שתדעו שזה ממש ריגש אותי לדעת שכל הלחץ שהחברים שלי ואני חווינו בחודשים האחרונים היה שווה את זה :) אם כבר במצעדים עסקינן- בא לי להעלות כאן שאלה/התלבטות שעולה תמיד בהקשר של חודש הגאווה ושל כל המצעדים, ושהשנה תפסה אותי מזווית קצת אחרת: ה-מצעד בתל אביב, מול המצעדים בפריפריה (וכן- בהקשר הזה גם כפר סבא היא פריפריה). כולנו יודעות שלמצעד בתל אביב יש אופי מסיבתי יותר משאר המצעדים, והשנה זו הייתה הפעם הראשונה שהתלבטתי אם ללכת בכלל למצעד התל אביבי אחרי החוויה המטורפת שחוויתי (וארגנתי) במצעד בכפר סבא. פתאום עלתה בי התחושה שהרגשתי כבר הרבה זמן- שתל אביב לא קשורה אליי. שלא לשם אני מרגישה שייכת. תל אביב, באופן כללי, תמיד נראתה לי גדולה מדי ומלאה ביותר מדי אנשים (ודעתי עליה לא השתנתה למרות שאני שם כמעט כל שבוע בשנתיים האחרונות) :). התחושה הזאת עלתה לי (ואני בטוחה שהיא עולה גם אצל הרבה מכםן) בהקשר למצעד בתל אביב כי הוא בעל אופי מסיבתי יותר ואני לא אוהבת מסיבות, אני בסך הכל בן אדם קצת שקט וגם תל אביב היא לא הבית שלי. נראה לי שמצד אחד מצעד הוא משהו שמקבל משמעות הרבה יותר גדולה כשעושים אותו בעיר שהיא הבית שלך, עם החברים שלך. אבל יכול להיות גם שמצד שני יש משמעות למצעד בתל אביב כמצעד שבו אפשר פשוט לחגוג את מי שאנחנו, יותר ב"קלילות". יש גם כאלה שאומרים שעצם זה שאנחנו חוגגיםות את עצמנו ב"פרובוקטיביות" ובלי שום מחסומים הוא מחאה בפני עצמה. אז דיברתי עם המדריך שלי על כל זה, והגענו למסקנה די מגניבה- אפשר לקבל אותה ואפשר גם לא: אפשר ליצור גוש מחאתי גם במצעד בתל אביב. כל עוד את.ה צועד.ת עם החבריםות שלך ועם אנשים אהובים, זה מקבל משמעות משלו. נראה לי שזה ככה לגבי כל דבר בחיים- אם את מוקפת באנשים טובים ואהובים, הסיכוי שתהני מהחוויה ושתמצאי בה משמעות הוא גדול יותר. הנה תמונה ממצעד הגאווה בתל אביב לפני שנתיים, מצעד שבו הנוער של איגי ארגן גוש מחאתי ובועט במיוחד שלפחות לי נתן משמעות עצומה: משימה שבועית: יש השנה מספר חסר תקדים של מצעדים ושל אירועי גאווה בכל רחבי הארץ. תראו לאן בא לכםן להגיע! יהיה ממש כיף! אוהבת המון, נגה
  2. היי אהוביםות! איך היה לכםן השבוע? כמו תמיד- מתחילות עם סבב מה ניש: כל אחד מספר.ת על דבר אחד טוב ועל דבר אחד רע שקרו לה השבוע. אסור שני דברים רעים ומותר שני דברים טובים! דבר טוב שקרה לי השבוע: יש מצעד בכפר סבא! זה קורה!! נפגשנו היום עם העירייה והםן איתנו בזה. מוזמנות להיכנס לאיוונט בפייסבוק ולשתף את כל מי שאתםן מרגישות בנוח: https://www.facebook.com/events/247536312475009/ עוד דבר טוב שקרה לי השבוע: קיבלתי 94 במתמטיקה טוב, אז בגלל שכל השבוע התעסקתי בענייני המצעד בכפר סבא- היום אני רוצה שנדבר על אקטיביזם של נוער ועל מה שאנחנו יכולות לעשות על מנת להפוך את הסביבה שלנו לבטוחה יותר עבורנו, ובכללי למקום שיותר כיף לחיות בו! בנוסף למצעד הגאווה בירושלים ולצעדת השרמוטות- אפשר לראות מסביבנו המוןהמון מאבקים שונים. המון פעולות שונות של אנשים שחשבו שהם לבד בחרא שהם נמצאים בו והחליטו לעשות מעשה, לאגד סביבם אנשים נוספים ולהפוך את הסביבה שלהם לטובה יותר. אגב- רוב המחאות לאורך ההיסטוריה הונעו על ידי נוער כמוני וכמוכםן, נוער שלוקח אחריות על המציאות שלו ושהעולם עוד לא "קילקל" אותו. אנשים שישרפו עולמות כדי שמה שהם חולמים עליו יקרה. בא לי שהפעם נחשוב איך אנחנו, כנוער שגר במקומות שונים בארץ- יכולים לעשות טוב לסביבה שלנו, לעשות דברים קטנים וגדולים כאחד. המצעד בכפר סבא התחיל מתחושה של כמה אנשים שמשהו כאן צריך להשתנות. לא הכל קרה בבת אחת- ישבנו כל שבוע בשרונה (מועדון הנוער של איגי בכפס) ופירקנו את זה למשימות קטנות, צירפנו אלינו לאט לאט אנשים ועכשיו זה מתקדם והפך למשהו ענקי ומדהים. גם אתםן יכולות לעשות דברים דומים, אם רק תחלמו ותקדישו לזה זמן! יש שיטה ממש מגניבה לעשות דברים כאלה שנקראת DRAGON DREAMING. בעיקרון, מה שהיא אומרת זה שכדי להגשים איזשהו חלום צריך לעבוד על פי ארבעה שלבים: 1. חלימה- אנחנו יושבת ורושמות מה החלומות שלנו. לאן אנחנו רוציםות להגיע? מה מפריע לנו ואנחנו רוצות לשנות? איך לשנות אותו? אם זה לעשות אירוע גאווה בעיר שלי או לבנות חווה חקלאית לחדי קרן בצפון הארץ. 2. תכנון- לשבת ולכתוב מה צריך לעשות כדי להגיע לאותו חלום. ממש לפרק אותו למשימות קטנות שאפשר לעשות כל יום. למשל- בכפר סבא חילקנו את עצמנו לצוותים וכל אדם התקשר לארגון אחד, להזמין אותו לבוא ולהקים דוכן במצעד 3. ביצוע- לבצע את מה שכתבנו בשלב התכנון. הכי חשוב בביצוע זה להקדיש לזה זמן! להגיד "בשעה הזאת והזאת היום אני עושה את ....". שלב הביצוע לוקח זמן וצריך סבלנות, אבל בסוף מגיעות לחלום שלנו, הוא מתגשים ומגיע השלב הרביעי: 4. חגיגה- אומרות תודה לעצמנו על מה שעשינו. חוגגות את זה כדי שנוכל גם להמשיך הלאה. משימה שבועית: תחלמו :) אוהבת אתכםן המון נגה
  3. היי אהובות.ים! מה שלומכן? נתחיל בסבב מה ניש, you know the drill- כל אחד מספר על דבר אחד טוב ועל דבר רע שקרו לו השבוע. אסור שני דברים רעים ומותר שני דברים טובים! דבר טוב שקרה לי השבוע: הייתי בברנוער אתמול ודיברתי עם מלא מדריכים שאני אוהבת אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותםן עוד דבר טוב שקרה לי השבוע: הייתה פעולה לקבוצה שלי ואני ממש רואה איך היא תופסת תאוצה לאט לאט :) בא לי לדבר אתכםן היום על משהו שעלה בקבוצה שלי. דיברנו על משמעות החיים. תמיד שיח כזה הוא מורכב ומכניס למן תחום אפור ומסובך כזה, אבל מזל שיש קבוצה של אנשים שאפשר לדבר איתה על זה ולהבין דברים ביחד :) מי שקצת מכירה אותי יודעת שאני חולה על הנסיך הקטן, אז הנה (במקרה.. :) ) קטע מתוך הספר (פרק 22) שממש מתחבר לי לנושא: "שלום", אמר הנסיך הקטן. "שלום," אמר העתק. "מה אתה עושה כאן?" שאל הנסיך הקטן. "אני ממיין את האנשים לקבוצות, בכל קבוצה אלף," אמר העתק. "אני שולח לדרכן את הרכבות שמסיעות אותם: זו ימינה, זו שמאלה." ורכבת מהירה מוארת חלפה כרעם מתגלגל והרעידה את הביתן של העתק. "הם ממהרים מאוד," אמר הנסיך הקטן, "מה הם מחפשים?" "אפילו האיש שבקטר אינו יודע," אמר העתק. ושוב חלפה ברעם רכבת מהירה מוארת, הפעם בכוון ההפוך. "הם כבר חוזרים?" שאל הנסיך הקטן… "אלה נוסעים אחרים," אמר העתק, "הם מתחלפים." "הם לא מרוצים במקום שהיו שם?" "איש אינו מרוצה במקום שהוא שם," אמר העתק. והנה התגלגל רעמה של רכבת מהירה שלישית. "הם רוצים להשיג את הנוסעים הקודמים?" שאל הנסיך הקטן. "הם לא רוצים להשיג שום דבר," אמר העתק. "הם ישנים שם, או מפהקים. רק הילדים לוחצים את אפיהם אל השמשות." "רק הילדים יודעים מה הם מחפשים," אמר הנסיך הקטן. "הם מבזבזים את זמנם על בובת סמרטוטים, והבובה נעשית חשובה מאוד, ואם לוקחים אותה מהם, הם בוכים…" "יש להם מזל," אמר העתק. תמיד כשאני קוראת את הקטע הזה עולות לי כל מיני שאלות. למשל- מה יש לילדים שאין למבוגרים? למה לילדים יש מזל בהקשר הזה? למה אנחנו אף פעם לא מרוצים במקום שבו אנחנו נמצאיםות? ועוד ועוד שאלות... מוזמנות לענות על מה שכתבתי כאן ולהוסיף שאלות משלכן :) ובא לי לשתף אתכן, בהקשר הזה, גם בשיר ששלחו לי ממש היום ונדמה שכתבו אותו עליי (so called השיר השבועי!): המסקנה שעלתה לי מהשיר הזה היא שבאמת אנחנו חיות במן מירוץ כזה. "תלמדי ותעבדי כדי שיהיה לך כסף, ותמצאי זוגיות כי אחר כך תהיי מאושרת". אני לא רוצה לרדוף אחרי דברים חומריים כדי להיות מאושרת. אני רוצה להיות מאושרת וליהנות מהחיים עכשיו! בא לי ללכת לים באמצע היום ולנוח. ועוד שאלה שעלתה לי בהקשר הזה היא- האם חייבות ללכת לים (למשל) באמצע היום כדי להרגיש חופשיות? האם אפשר להרגיש חופשיות גם כשאנחנו בתוך "מירוץ החיים" הזה? המסקנה שעלתה לי מתוך כל אלה היא שבסופו של דבר, יש לנו בחירה איך לחיות את החיים שלנו. ונראה לי שכדי להרגיש חופשיה גם בתוך המרדף הזה אני צריכה פשוט להקדיש יותר זמן לעצמי. להקדיש יותר זמן לנוח ולכתוב וללכת לים. המשימה השבועית: תחשבו על זה קצת, ותכתבו רשימה של 15 חלומות, או של 15 דברים שאתםן אוהבות לעשות ושנותנות לכםן תחושת משמעות, ותקדישו זמן לחשוב איך אתן מכניסות בתוך הלו,ז שלכן השבוע או שבוע הבא לעשות את אותם הדברים! אוהבת אתכםן המון, ומזכירה שאני תמיד כאן לכל בעיה או שאלה :) נגה
  4. היי יפים ויפות! איך עבר עליכםן השבוע? כמו בכל פעולה- נתחיל בסבב מה ניש :) מי שקוראת את הפעולות שלי בטח זוכרת, אבל נזכיר שוב למי שעוד לא קראה- צריך לספר על דבר אחד טוב ועל דבר אחד רע שקרו לכםן השבוע. מותר לספר שני דברים טובים ולהדביק את כולםן כאן באופטימיות, אבל פחות מומלץ לספר שני דברים רעים. בטוח היה משהו השבוע שעשה לכםן טוב! דבר טוב שקרה לי השבוע: הייתי בסמינר של השנת שירות והיה קצת מפחיד בהתחלה כי היו שם כל מיני אנשים שונים שלא לגמרי הכרתי וכו' אבל אחר כך היה כיף ממש והתגבשנו :) דבר רע שקרה לי השבוע: העמסתי על עצמי יותר מדי בשבועות האחרונים והגעתי השבוע לקריסה תחת הלחץ (גם עבדתי כל השבוע, אז זה לא תרם במיוחד) ולא היה לי זמן לנוח :( אז אחרי שהוצאנו קצת את מה שהיה השבוע, נעבור לפינת השיר השבועי! מוזמניםות בתגובות לצרף גם שירים שהתחברתםן אליהם השבוע! ועכשיו- לפעולה :) אני רוצה הפעם שנדבר על זהות א-בינארית. הנה סרטון שלדעתי מסביר את זה ממש טוב: והנה גם מאמר ממש מגניב על הנושא הזה של מגדר וזהות מגדרית א- בינארית: https://alaxon.co.il/article/מגדר-אינו-ספקטרום/ נראה לי שמגדר זה נושא ממש מורכב. עם קשר ובלי קשר לא- בינאריות, תמיד כשיצא לי לחדור לעומק בנושא הזה, הגעתי בסוף למסקנה שמגדר מורכב מתפקידי מגדר (למשל- תפקידי מגדר נשיים הם שמלות וברביות ועדינות ותפקידי מגדר גבריים הם משאיות וחוזק וצבעים שהם לא ורוד) ושאם הם לא קיימים ואנחנו מחליטות לשחק איתם ולעשות מה שאנחנו רוצות (כמו למשל נשים שמחליטות לא להוריד שיער)- אז מה זה מגדר בכלל? האם הוא קיים? למה הוא קיים? כשאני הגעתי למסקנה הזאת שאין דבר כזה מגדר בתכלס אם אין תפקידי מגדר, הבנתי גם שמגדר הוא תבנית שכן מסדרת לאנשים את המוח. הבנתי שתבניות הן לטוב ולרע- ושלפעמים הן מסדרות ולפעמים הן מבלגנות ממש. בגלל זה גם ישר "חזרתי למעלה" מהמקום העמוק שהייתי בו, כי אני לא רוצה למחוק את כל הזהויות המגדריות שהן לא בינאריות- שהן לא גבר או אישה. משימה שבועית: נראה לי שאתן לכן להמשיך מכאן :) כמו איחוד מאבקים, גם על מגדר אפשר לנהל דיונים של שעות. אוהבת אתכםן המון נגה
  5. היי אהוביםות! מה קורה? טוב אז סבב מה ניש: חוקי הפורמט הם שמספרות על דבר אחד טוב ועל דבר אחד רע שקרו לכםן השבוע. מותר שני דברים טובים ואסור שני דברים רעים! לי היה שבוע מגניב ממש אבל עמוס. הדבר הטוב זה שהופעתי בערב מגמה (אני במגמת מוזיקה) והיה לי כיף ממש גם כי הקטעים היו טובים וגם היינו ממש מגובשים כזה כולםן, ועוד דבר טוב זה שהיה לי אחלה של שיעור נהיגה :) עכשיו תורכםן! ובלי קשר לפעולה: הנה שיר מעולה שניגנו בערב מגמה ונתקע לי בראש, אז אמרתי לעצמי וואלה אם הוא תקוע לי בראש, למה שלא נתקע גם לכםן אותו?!: ועכשיו, אחרי שחפרתי לכן מספיק, ניגש לפעולה! :) אגיד רק שהפעולה היום היא קצת יותר חופשית. בא לי להתנסות בליצור דיון בפורומים על נושא מסוים, נראה לי יהיה מגניב. בקיצור- תזרמו איתי :) בא לי לשתף אתכן הפעם באיזשהו קטע קריאה שנגע בי ממש. אני לא יודעת בדיוק איך קוראים לו, אבל הוא של מישהי בשם קלריסה פינקולה אסטס. זה הולך ככה: "…נשים מתמודדות עם גלות בדרכים אחרות. דומה לברווזון הקופא ונלכד בקרח שעל הבריכה, הן קופאות. קיפאון הוא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאדם. הקור הוא נשיקת מוות ליצירתיות, למערכות יחסים, לחיים עצמם. נשים מסוימות מתנהגות, כאילו הקור הנו הישג. הוא לא. הקור הוא מעשה של זעם מתגונן. בפסיכולוגיה הארכיטיפית, להיות קר משמעו להיות נטול רגשות. יש סיפורים על הילד הקפוא, הילד שאינו יכול להרגיש, הגוויות הקפואות בקרח, זמן שבו דבר אינו יכול לזוז, דבר אינו יכול להיווצר, דבר אינו יכולה להיוולד. כשבן אדם קפוא, פירוש הדבר שהוא נטול רגשות, במיוחד כלפי עצמו, אבל לעיתים אף כלפי אחרים. זהו אמנם מנגנון להגנה עצמית, אבל הוא גובה מחיר כבד מהנשמה, משום שהנשמה אינה נענית לקיפאון, אלא לחום. גישה קפואה תכבה את האש היצירתית של האישה, ותעכב את התפקוד היצירתי. זו בעיה חמורה, אבל הסיפור על הברווזון המכוער נותן לנו רעיון. יש לשבור את הקרח ולהוציא את הנשמה מקיפאונה. כשסופרות, למשל, מרגישות יובש קשה, הן יודעות שהדרך למצוא לחלוחית היא לכתוב. אבל אם הן לכודות בקרח, לא יוכלו לכתוב. ציירות מסוימות משתוקקות לצייר, אבל הן אומרות לעצמן, "לכו מכאן. העובדה שלכן משונה ומכוערת". אומניות רבות-הן כאלו שטרם מצאו אחיזה, והן כאלו שכבר צברו ותק רב בפיתוח חייהן היצירתיים-שומעות בכל פעם שהן שולחות יד לעט, למכחול, לסרטים, לתסריט, "אתן רק עושות צרות, העבודה שלכן זניחה או בלתי ראויה לחלוטין- מפני שאתן עצמכן זניחות ובלתי ראויות." אז מהו הפתרון? עשו כמו שעושה הברווזון מכוער. היאבקו. קחו את העט, קרבו אותו אל הדף… כתבו. אחזו במכחול ולשם שינוי היו רעות לעצמכן, ציירו. רקדניות, לבשו בגד רפוי, קשרו סרטים בשיערכן, למותניכן, או על קרסוליכן, ואמרו לגוף להמשיך מכאן. ריקדו. שחקנית, מחזאית, משוררת, מוזיקאית, או כל אחת אחרת. ככלל, פשוט הפסיקו לדבר. אל תאמרו אפילו מילה אחת נוספת, אלא אם אתן זמרות. הסתגרו בחדר או בקדחת יער תחת כיפת השמיים. עסקו באמנותכן. ככלל, דבר שנע אינו יכול לקפוא, אז התחילו לנוע ואל תפסיקו" (קלריסה פינקולה אסטס) מעניין אותי לדעת מה אתן חושבות עליו :) מה זה לדעתכן אומר "קיפאון", כמו שהיא מנסה להסביר כאן? מתי בפעם האחרונה הייתן בתקופת קיפאון כזו, שבה קשה להתחיל דברים חדשים או שלא מצליחות למצוא בה השראה? מה עשיתן כדי לעבור תקופה כזו? הקטע הזה, ועוד רבים אחרים, מאוד מתחבר לי ל"תהליך". כל אחת מאיתנו עוברת תהליך כלשהו- עם עצמה או עם הסביבה. תהליך לצאת מהארון, תהליך להקים משהו חדש שעוד לא היה לפני כן, תהליך למצוא חברים חדשים, תהליך לאהוב את הגוף שלי... ואני רוצה שתזכרו שתהליכים זה תמיד קשה ומורכב, אבל דווקא ברגעים שקשה- הכי חשוב זה להאמין בלב שלם במטרה שאתן רוצות להגיע אליה! אם אני לא אוהבת את הגוף שלי, ואני עומדת מול המראה בבוקר וקשה לי לאהוב אותו כמו שהוא- לא מוותרים, נלחמים עליו! אומרות לעצמנו שאנחנו יפות בדיוק כמו שאנחנו, גם אם קשה להאמין שזה ככה באותו הרגע. אם אני ביסקסואלית ורוצה לצאת מהארון- ואני יושבת עם המשפחה בסלון והם אומרים מלאנתלפים דברים להטבפובים- אני לא מוותרת! אני מוצאת זמן נכון, אני מאמינה בעצמי, בכוח וביכולת שלי לעבור גם את החלק הקשה למען המטרה שהצבתי לעצמי. משימה שבועית: כמו שקלריסה אומרת- בא לי שהשבוע (ובכל שבוע) "תכתבו, תציירו, תרקדו, תנגנו" ותעשו פשוט מה שעושה לכםן טוב על הלב! גם אם לא מצליח באותו הרגע והתהליך מייאש אותנו- חייבות להאמין שלאט לאט, עם ההתמדה שלנו, הדברים יתחילו לעבוד ולקדם אותנו :) לסיום: שבוע שעבר זו הייתה קווין בי, הפעם זו סיה הנהדרת!- מתה עליכםן! נגה
  6. היי אהוביםות! מה קורה? טוב אז סבב מה ניש: חוקי הפורמט הם שמספרות על דבר אחד טוב ועל דבר אחד רע שקרו לכםן השבוע. מותר שני דברים טובים ואסור שני דברים רעים! לי היה שבוע מגניב ממש אבל עמוס. הדבר הטוב זה שהופעתי בערב מגמה (אני במגמת מוזיקה) והיה לי כיף ממש גם כי הקטעים היו טובים וגם היינו ממש מגובשים כזה כולםן, ועוד דבר טוב זה שהיה לי אחלה של שיעור נהיגה :) עכשיו תורכםן! ובלי קשר לפעולה: הנה שיר מעולה שניגנו בערב מגמה ונתקע לי בראש, אז אמרתי לעצמי וואלה אם הוא תקוע לי בראש, למה שלא נתקע גם לכםן אותו?!: ועכשיו, אחרי שחפרתי לכן מספיק, ניגש לפעולה! :) אגיד רק שהפעולה היום היא קצת יותר חופשית. בא לי להתנסות בליצור דיון בפורומים על נושא מסוים, נראה לי יהיה מגניב. בקיצור- תזרמו איתי :) בא לי לשתף אתכן הפעם באיזשהו קטע קריאה שנגע בי ממש. אני לא יודעת בדיוק איך קוראים לו, אבל הוא של מישהי בשם קלריסה פינקולה אסטס. זה הולך ככה: "…נשים מתמודדות עם גלות בדרכים אחרות. דומה לברווזון הקופא ונלכד בקרח שעל הבריכה, הן קופאות. קיפאון הוא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאדם. הקור הוא נשיקת מוות ליצירתיות, למערכות יחסים, לחיים עצמם. נשים מסוימות מתנהגות, כאילו הקור הנו הישג. הוא לא. הקור הוא מעשה של זעם מתגונן. בפסיכולוגיה הארכיטיפית, להיות קר משמעו להיות נטול רגשות. יש סיפורים על הילד הקפוא, הילד שאינו יכול להרגיש, הגוויות הקפואות בקרח, זמן שבו דבר אינו יכול לזוז, דבר אינו יכול להיווצר, דבר אינו יכולה להיוולד. כשבן אדם קפוא, פירוש הדבר שהוא נטול רגשות, במיוחד כלפי עצמו, אבל לעיתים אף כלפי אחרים. זהו אמנם מנגנון להגנה עצמית, אבל הוא גובה מחיר כבד מהנשמה, משום שהנשמה אינה נענית לקיפאון, אלא לחום. גישה קפואה תכבה את האש היצירתית של האישה, ותעכב את התפקוד היצירתי. זו בעיה חמורה, אבל הסיפור על הברווזון המכוער נותן לנו רעיון. יש לשבור את הקרח ולהוציא את הנשמה מקיפאונה. כשסופרות, למשל, מרגישות יובש קשה, הן יודעות שהדרך למצוא לחלוחית היא לכתוב. אבל אם הן לכודות בקרח, לא יוכלו לכתוב. ציירות מסוימות משתוקקות לצייר, אבל הן אומרות לעצמן, "לכו מכאן. העובדה שלכן משונה ומכוערת". אומניות רבות-הן כאלו שטרם מצאו אחיזה, והן כאלו שכבר צברו ותק רב בפיתוח חייהן היצירתיים-שומעות בכל פעם שהן שולחות יד לעט, למכחול, לסרטים, לתסריט, "אתן רק עושות צרות, העבודה שלכן זניחה או בלתי ראויה לחלוטין- מפני שאתן עצמכן זניחות ובלתי ראויות." אז מהו הפתרון? עשו כמו שעושה הברווזון מכוער. היאבקו. קחו את העט, קרבו אותו אל הדף… כתבו. אחזו במכחול ולשם שינוי היו רעות לעצמכן, ציירו. רקדניות, לבשו בגד רפוי, קשרו סרטים בשיערכן, למותניכן, או על קרסוליכן, ואמרו לגוף להמשיך מכאן. ריקדו. שחקנית, מחזאית, משוררת, מוזיקאית, או כל אחת אחרת. ככלל, פשוט הפסיקו לדבר. אל תאמרו אפילו מילה אחת נוספת, אלא אם אתן זמרות. הסתגרו בחדר או בקדחת יער תחת כיפת השמיים. עסקו באמנותכן. ככלל, דבר שנע אינו יכול לקפוא, אז התחילו לנוע ואל תפסיקו" (קלריסה פינקולה אסטס) בפעם הראשונה שקראתי אותו התחברתי אליו ממש, כי בתכלס- למי מאיתנו אין תקופות שבהן אנחנו מרגישות "קפואות"? מעניין אותי לדעת מה אתן חושבות עליו :) מה זה לדעתכן אומר "קיפאון", כמו שהיא מנסה להסביר כאן? מתי בפעם האחרונה הייתן בתקופת קיפאון כזו, שבה קשה להתחיל דברים חדשים או שלא מצליחות למצוא בה השראה? מה עשיתן כדי לעבור תקופה כזו? משימה שבועית: כמו שקלריסה אומרת- בא לי שהשבוע (ובכל שבוע) תכתבו, תציירו, תרקדו, תנגנו ותעשו פשוט מה שעושה לכםן טוב על הלב! גם אם לא מצליח, חייבות להאמין שלאט לאט, עם ההתמדה שלנו, הדברים יתחילו לעבוד ולחמם לנו את הלב :) מתה עליכםן! נגה
  7. היי אהובות.ים! יום האישה שמח! (או כמו ששמעתי ממישהי היום- פמיניזם יעיל לכולםן!) טוב.. אז כיאה לכל פעולה באיגי- מתחילות בסבב מה ניש! למי שלא מכירה- סבב מה ניש הוא המקום באיגי בתחילת כל פעולה לספר איך עבר השבוע! זאת פלטפורמה נחמדה ממש גם להכיר אחת את השניה :) החוקים הם שכל אחת מספרת על דבר טוב ועל דבר רע שקרו לה שבוע. אסור שני דברים רעים ומותר שני דברים טובים! לדוגמא: דבר טוב שקרה לי השבוע זה שהתחלתי לחשוב עם עוד חברות מכפר סבא על הקמת מצעד בכפר סבא השנה, ודבר רע זה שהיה לי שבוע ממש עמוס ולא הצלחתי לעשות הכל ביחד. אז בטח אתן יושבות מול המסך עכשיו ושואליםות "נגה, על מה הפעולה היום?!" אני לא ממש יודעת איך לקרוא לפעולה הזו כי היא מכלול של כל מיני נושאים. נראה לי שאם תתפסו אותי ברחוב ותשאלו אותי (מה שסביר להניח שלא יקרה, אבל עדיין) על מה בא לי לדבר, זה יהיה "להבחין בין לשנות את עצמנו בשביל עצמנו, לבין לשנות את עצמנו בשביל אחרים". היום יום האישה, ובא לי לשתף אתכן בשיר שכנראה כולכן מכירות של ביונסה (המלכה) שמדבר, לפחות איך שאני חווה אותו, על אידיאל היופי ועל הציפיות שיש מנשים היום להיות תמיד יפות ולהיכנס לתבנית מסוימת. אתםן מוזמנות כמו בכל פעולה לכתוב לי מה אתן חושבות עליו! ביונסה מדברת כאן על דימוי גוף בהקשר של "לשנות את עצמך בשביל אחרים". לשנות את הגוף שלך (להוריד שיער, לא לאכול כדי לרזות וכו') כדי שאנשים אחרים (או "החברה") יראו בך אישה יפה- עוד מישהי שמתאימה ל"אידיאל היופי". באופן כללי, ובמיוחד ביום האישה- אני חושבת שאנחנו נהיות יותר מודעות למחירים שאידיאל היופי הזה גובה מאיתנו כנשים, כאנשים וכחברה. אנחנו כן אוהבות את הגוף שלנו ואז לא אוהבות אותו, וזה ממש מורכב כי לפעמים זה בגלל הפרסומות וכל מה שמסביב ולפעמים זה פשוט בגלל שאנחנו לא אוהבות חלקים בגוף שלנו מספיק- גם אם אידיאל היופי לא היה סובב אותנו. ממש בשבוע האחרון יצא לי לחשוב על דרך אחרת להסתכל על זה. התחלתי לחשוב על מה זה אומר לשנות דברים בגוף שלי בשביל עצמי, ולא בשביל להתאים לאידאל היופי או בשביל לרצות אנשים אחרים. למשל- להוריד שיער ברגליים סתם כי חם לי או שככה אני מרגישה יותר טוב עם עצמי ועם הגוף שלי- ולא כי "ככה מקובל". עולה כאן שאלה- למה בכלל לשנות את עצמנו? למה לא פשוט לנסות לאהוב את הגוף שלנו כמו שהוא? אז הנה סרטון של מישהי ממש מקסימה שמדברת בדיוק על הנושא הזה, של לאהוב את עצמנו גם עם כל הפגמים: (זה באנגלית, אבל נראה לי שיש אפשרות לשים כתוביות למטה) היא מדברת כאן על איך לאהוב איך עצמנו גם אם הגוף שלנו לא מושלם, שזה מהמם! אני רוצה שתחשבו, בנוסף לזה- אם כבר בא לכן בכל זאת לשנות את הדברים שאתן לא אוהבות, אז לעשות את זה ממקום של חוזק! ממקום של להגיד "אני עושה את זה בשביל עצמי, בשביל לאהוב את עצמי ולא בשביל שאחרים יראו אותי כאיזשהו אובייקט של אידיאל היופי". משימה שבועית: תנסו, בפעם הבאה שאתן מסתכלות במראה ומתבאסות על משהו מסוים בגוף שלכן- לחשוב למה אתן כן אוהבות אותו בכל זאת. אם זה לא מצליח ועדיין זה משהו שמלווה אתכן כבר הרבה זמן ובא לכן לשנות- השאלה שחשוב לשאול את עצמנו היא האם אנחנו רוצות לשנות את החלק הזה בגוף שלנו כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו, או כדי לרצות אחרים. נגה
  8. היי אהוביםות! איך היה פורים? :) נשמע לי יותר נכון לקרוא לתכנים האלה "פעולה דיגיטלית" ולא רק "קטע שבועי", כי הבנתי מהחוויה שלי כאן עד עכשיו שיש פה הרבה חניכיםות שאין להן אפשרות כרגע להגיע לאיגי מכל מיני סיבות והחלטתי שאם אתן לא יכולות לבוא לפעולות- נביא את הפעולות אליכםן! טוב, אז נראה לי שנתחיל בדבר הבסיסי ביותר בפעולות של איגי, שבלעדיו העולם היה קורס לתוך עצמו- סבב מה ניש! *נצנצים וחדי קרן מתעופפים באוויר* החוקים הם שאתן מספרות על דבר אחד טוב ועל דבר אחד רע שקרו לכםן השבוע. אסור להגיד שני דברים רעים ומותר להגיד שני דברים טובים! לדוגמא: דבר טוב שקרה לי השבוע זה שמצאתי עבודה חדשה ונחמדה ממש, ודבר רע שקרה לי השבוע זה שלא ישנתי מספיק שעות והייתי ממש עייפה. ועכשיו לעניינינו (ככה כותבים את המילה הזאת? מסובך.)- הפעם בא לי לשתף אתכםן, במקום בקטע קריאה, בקליפ של שיר שממש מתחבר אליי ונראה לי שחלקכן יכולות בהחלט להתחבר אליו גם :) קוראים לו "כלום לא עובר על ידי" והוא של זמרת חדשה וממש מוכשרת בשם דניאל רובין. היא הוציאה את השיר לפני כמה חודשים ואת הקליפ הוציאה ממש אתמול! כלום לא עובר על ידי/דניאל רובין כלום לא עובר על ידי הכל נוגע עור חשוף בעולם מלא מי מלח כלום לא עובר על ידי גם לא את את נשארת קרוב מדי למרות שכבר הלכתי והמחנק בגרון לא משחרר הכל נוגע, נשאר טובע, נשבר לא מסתתר כלום לא עובר על ידי הכל פוצע כל מבט תופס אותי ולא שוקע כלום לא עובר על ידי בעיקר לא את עבר כבר זמן אפשר היה לחשוב שכבר נסלח והמחנק בגרון לא משחרר הכל נוגע, נשאר טובע, נשבר לא מסתתר זהו, אז זה השיר :) מעניין אותי מה אתםן חושבות עליו! מוזמנות לכתוב לי בתגובות :) רציתי דרכו לדבר אתכםן על משהו שנקרא הזדהות רגשית. זה נשמע פסיכולוגי ומוזר, אבל בתכלס זה די פשוט. הזדהות רגשית זה מצב שבו, לדוגמה, אני רואה הומלסית ברחוב ואני באופן טבעי מתחילה לכאוב ביחד איתה. או שאני רואה חבר שעובר דיספוריה מגדרית (חוסר התאמה בין הגוף לבין התחושה המגדרית. הסברים וכו' בפורום טרנס*!) וכואב לי ביחד איתו. במצב כזה, סביר להניח שאני עוברת תהליך שנקרא הזדהות רגשית - אני "זהה" לאדם הזה ברגש שעובר עליו. מצד אחד זה מקסים, לא? אכפת לי ממנו ואני רגישה אליו. אבל מצד שני, ברגע שאני במקום שבו הוא נמצא, אני לא באמת מוצאת בעצמי את היכולת לעזור לו. סבבה נגה, מה הפואנטה. למה את חופרת לנו? אני חופרת לכן כי אנחנו קהילה שעוברת דברים לא פשוטים, קהילה שצריכה ללמוד איך בתוך כל זה לשמור על עצמה. משהו מגניב שאפשר לעשות כדי לשמור על עצמנו היא פשוט במקום להזדהות- להיות אמפתייםות. להסתכל, להבין, להרגיש ולאהוב- אבל לזכור שאנחנו לא נמצאות במצב של אותו אדם. באותם רגעים במקום לסבול את הסבל שלו, זה יאפשר לנו להראות לו דרכים חדשות, דברים אחרים בתוך הסיטואציה הרגשית הקשה שהוא/היא חוויםות. הנה סרטון שממחיש את זה (הוא באנגלית, אבל יש למטה אפשרות לשים כתוביות): משימה שבועית: תנסו לזהות מצבים של הזדהות רגשית ובמקום זה לקחת צעד אחורה ולהיות אמפתייםות! ותעדכנו איך המשימה הולכת לכםן :) חופש פורים שמח! זה זמן טוב לנוח ולאגור כוחות חדשים :) נגה
×