Jump to content

Search the Community

Showing results for tags 'משפחה'.



More search options

  • Search By Tags

    Type tags separated by commas.
  • Search By Author

Content Type


Calendars

There are no results to display.

Forums

  • פורומים יעודיים
    • על סדר היום
    • סתם כי בא לי לדבר
    • קבלת הורים
    • טרנסג'נדרס ומגדר
    • פורום (לא) לנשים בלבד
    • פורום (לא) לגברים בלבד
    • פורום בי פאן פולי
    • המקום לומר את המילים
    • פורום א-מיניים
    • מוסיקה
    • לבריאות!
    • מהבקו"ם ועד לחפש"ש
    • פינת יצירה
  • פורומים קבוצתיים
    • קבוצות הדתיים והדתיות
    • אזור צפון
    • אזור מרכז
    • אזור דרום
    • אלנה አለነ - הקבוצה האתיופית של איגי
    • ألوان - مجموعة الشبيبة العربية المثلية - פורום אלוואן - קבוצת נוער ערבי להט"בי
  • משוב לאיגי
    • משוב לאיגי
  • מתכונת קיץ
  • חדשות ועדכונים

Find results in...

Find results that contain...


Date Created

  • Start

    End


Last Updated

  • Start

    End


Filter by number of...

Joined

  • Start

    End


Group


Facebook


MSN


Skype


ICQ


Yahoo


AIM


אתר הבית


מיקום


תחביבים


תאריך לידה

Between and

Found 9 results

  1. היי לכולם יש לי אח שקטן ממני בשנתיים, יש לנו חיבור ממש טוב ואני אוהבת אותו בלי סוף. יום אחד שמעתי בכי ומלמולים מהחדר שלו, נכנסתי וראיתי אותו בוכה ואומר שנמאס לו ושהוא רוצה למות ושאלוהים לא אוהב אותו. ניסיתי לחשוב מה עובר עליו וחשדתי בזה שהוא אולי הומו או משהו כזה. אחרי כ20 דקות שהוא יושב ובוכה ואני מבקשת ממנו שיקום ושנדבר הוא קם ומנסה להתחיל לדבר איתי, אמרתי לו שאני איתו ואני תומכת בו לא משנה מה הוא יגיד והוא אמר לי את זה, מיה. אני נמשך לגברים ולא לנשים, ניסיתי להתאבד 4 פעמים, אני חותך, אני מאוהב בחבר הכי טוב שלי והוא בכלל הומופוב ,אני בחיים לא אקים משפחה ובחיים לא אצא מהארון, אני מגיל 13 כבר יודע שאני הומו .הומו אחרי כל זה אני מחבקת אותו ואומרת שאני אוהבת אותו לא משנה מה ואני אתמוך בו כל החיים ואמרתי לו שאתה צריך להיות אתה ולהיות אמיתי עם עצמך. 1.כל זה קרה לפני כחודש וקצת ומאז לא דיברנו על זה, הוא מתנהג רגיל בבית תמיד צוחק ומצחיק אבל אני שמה לב לחתכים חדשים בידיים ואני פשוט שותקת. אני לא מצליחה לחשוב איך לפתח איתו שיחה על זה. ואני רוצה שזה יהיה בינינו נורמלי לדבר על כל מה שהוא מרגיש אבל זה קשה כי הוא אחד שמסתגר בתוך עצמו ולא מראה מה שעובר עליו כלפי חוץ. איך אוכל להתחיל לדבר איתו על זה ושהוא באמת ירגיש פתוח? 2. המשפחה שלנו מאוד שמרנית והומופובית לצערנו. כל מפגש משפחתי מישהו מתחיל לצחוק על הקהילה וקורא להם "חולים" ואני רואה את אחי יושב שם ומסתכל על הרצפה ונחנק בתוך עצמו ופשוט הולך למקום אחר. קשה לי לראות את זה ואני יודעת שיהיה לו ממש קשה לצאת מהארון מולם ואני בספק אם יקבלו אותו. והמשפחה המצומצמת אפילו יותר קשה. הם דתיים קשים שחזרו בתשובה והם פשוט מכריחים אותנו לעשות דברים (כמובן שאנחנו לא מסכימים למה זלא מתאים לנו) אבל אני פשוט חושבת כאילו איך הוא יצא מהארון ובאיזה שלב ואיך המשפחה תקבל את זה אם בכלל. אשמח שתעזרו לי ותענו לי איך אצליח לפתח איתו שיחה ואיך בשלב מסויים הוא יצא מהארון וכמובן איך אוכל לומר את המילים הנכונות ולעשות את הדברים הנכונים כדי לעזור לו. תודה מראש.
  2. אני לא יודע איך להתחיל אז אני פשוט יתחיל, אני בן 15 לא בארון מול העולם אבל כן מול משפחתי (שאני יודע שזה שאני הומו תשנה להם בכלל). כל פעם ששואלים אותי איך ההורים קיבלו אותי אני משקר ואומר שמעולה וזה לא שינה להם כלום אבל זה גורם לי לשקר לכל מי שנמצא איתי בקשר וזה גורם לי הרגשה רעה.
  3. שלום לכולם אני בן 31 רוצה מאוד להתחתן ולהביא ילדים לעולם. קודם אצטרך זוגיות. וזה הנושא הבעייתי. אני נמשך יותר לגברים מבחינה מינית אך רוצה לחיות עם אישה. היכן אני יכול למצוא אישה שתסכים להיות עם גבר שאין לו משיכה חייתית כלפיה אלא יותר נמוכה ושיצטרך אולי מידי פעם מגע של גבר? יש לציין כי האישה שתהיה איתי תהיה המאושרת באדם מבחינת מה שיש לי להציע . אני משקיען, מפרגן, דואג, רומנטי, תומך קשוב וחם. יש לציין כי כן מעוניין במגע וביחסי מין איתה . אני אוהב נשים ותמיד אהבתי והייתי במערכות יחסים רציניות וארוכות עם נשים בלבד . יצאתי תקופה קצרה עם גברים והבנתי שזה לא בשבילי. השאלה היא - איפה אצליח למצוא בחורה שתקבל אותי ככה ? בעולם שבו כל כך קשה למצוא זוגיות גם ככה? אני מתוסכל מהמצב מפני שאני מרגיש שאני באמצע תלוי באויר , לא סטרייטולא גיי ולא שייך לשום צד . הייתי שמח לפגוש או סטרייטית שמוכנה לקבל אותי ככה, או בי סקסואלית שאולי מרגישה ממש כמוני אם יש כזאת . אשמח לעצה או לכל דבר שיתן לי פתרון ותקווה שלא אשאר לבד. כי באמת שאין לי שום מושג איפה אני יכול למצוא את מה שאני מחפש. תודה
  4. עקב כל המאורעות שקורים כאן בארץ בימים האחרונים , לא חושבת שאני יכולה לשתוק, בכללי קשה להשתיק אותי מכמות המילים שיוצאות לי מהפה. והיום, במיוחד לא אשתוק, אף אחד לא יכול להשתיק אותי. מסתבר שאני לא נורמלית, זה מה שמראים, בחדשות, כתבות, ברחוב, בכל מקום שאלך יהיה את הג'וק הקטן הזה שתמיד יהיה לו מה להגיד, ואני כמובן, אדרוך עליו עד שאראה שהוא מרוח על הרצפה מדמם דם. (תיאור להומופוב, לא שאני אעשה את זה לג'וק) מסתבר שאני לא יכולה להיות אמא , הדבר שהכי חשוב לי, הדבר שאני הכי רוצה בעולם, להחזיק את הילד שלי מלאה בהערצה כלפיו, על מי שהוא, שהוא הילד שלי, להגיד לו בכל יום כמה אני אוהבת אותו.להעיר אותו בבוקר עם מוזיקה, לקפוץ לו על המיטה, להעיר אותו בעדינות, לנשק אותו בכל הפנים, לחבק אותו הכי חזק (ובעדינות! , חזק אבל בעדינות (; ) שאני יכולה, לגרום לו לחייך על הבוקר, לגרום לו להיות מאושר. להכין לו ארוחת בוקר שלא יהיה רעב לקראת היום שלו בגן/בבית הספר, לקחת אותו לגן/לבית הספר ולחבק אותו חזק, לאחל לו שיהיה לו יום מקסים ושלא ישכח לחייך. אסע לעבודה מלאה בתקווה שיהיה לו את היום הכי טוב שאפשר לבקש שיהיה לילד שלך, לחכות כבר לסוף היום בשביל להחזיר אותו לבית ולהיות איתו. להחזיר אותו מבית הספר/גן לשאול לשלומו, איך עבר היום שלו, להראות יחס והתעניינות ולתת לו חיבוק אוהב. לצאת איתו לאחר הצהריים לגינה, ולשחק איתו בכל המשחקים שנמצאים בפארק, לשחק איתו מחבואים, דג מלוח, לשחק בכדור, כדורגל, כדורסל, ועוד מיליון ואחד משחקים. להתגלגל איתו בדשא, לדגדג אותו ולשמוע את הצחוק המתגלגל שלו, לראות את החיוך שלו שבטוח יכבוש גם אותי. לחזור איתו לאחר יום מעייף הביתה, לקלח אותו, להביא לו צעצועים למקלחת שישחק ויהנה כמה שרק אפשר, לחפוף לו בעדינות שלא יכנס לו סבון לעין, לנגב לו את הגוף טוב טוב , ולהלביש אותו בבגדים שיחממו אותו שלא יהיה לו קר. להכין לו ארוחת ערב שהוא אוהב, להושיב אותו בשולחן כשכול המשפחה מסביב, כולנו שמחים ומאושרים ומודים על המשפחה שלנו. וכמו בכל סוף יום, להשכיב אותו לישון, להקריא לו סיפורים, להצחיק אותו, ולתת לו חיבוק ונשיקת לילה טוב. עוד דמיונות וחלומות עולים בראשי, שמבפנים יש בי משהו שצועק שרוצה כבר להגשים את החלום הזה שזועק מבפנים לצאת. כן החלום שלי הוא להיות אמא, אני לא מחפשת להיות אמא מאושרת, כי כאשר יש לך ילדים מאושרים אתה מאושר. אני יודעת שאני אהיה אמא טובה, אמא מצחיקה, אמא כפית, אמא שובבה, אמא קרציה, אמא חופרת, אמא מעצבנת, אמא דואגת, והכי הכי אמא אוהבת. אתן לו את החופש שלו, את השקט שהוא יהיה צריך, הוא יהיה מאושר אני בטוחה בכך. אז למה למנוע מילד להיות מאושר? למה לעשות דבר כה מטומטם? עצוב שבשביל להיות אמא אני צריכה ללכת ולצעוק ברחוב, להילחם, עצוב שבנאדם צריך להילחם על הזכויות שלו שאמורות להיות ברורות לכולם ולא רק לקהילה שלמה לעוד אנשים נוספים שהם לא חלק מהקהילה. אני אוהבת בנות, אני נמשכת לבנות, ועל **** שלי מה שאחרים חושבים. ואני לא צריכה להתבייש, או לבקש מכל גורם את הרשות להיות אמא , להיות מאושרת, לאהוב. כן אני בת 17, אני עדיין צעירה, ובכל זאת רוצה להגשים את החלום הזה. כשהייתי בת 15 אמרתי שבגיל 18 אני רוצה להיות אמא צעירה, אבל דברים משתנים לפעמים לטובה ולפעמים לרעה, זה דבר שהשתנה לרעה (לא בדיוק השתנה, אלא נשאר אותו הדבר מה שגרוע). חלומות לפעמים מתגשמים, ואת החלום הזה אני הולכת להגשים אולי לא בגיל 18 כמו שרציתי , אבל בעתיד אני אגשים את החלום הזה ועוד יראו אותי עם 4-5 ילדים ואפילו יותר. (: ככול הנראה, המדינה רואה אותי כלא נורמלית, ולכן הוא לוקחים ממני את החלום. האם אגשים את החלום הזה? אני בטוחה שכן, אני יודעת שזה יקרה, אני יודעת שזה לא יקרה ישר זה יהיה תהליך, ואני מוכנה לעשות הכל בשביל להשיג את החלום הזה- להגשים את החלום להקים משפחה לפחות עם 4-5 ילדים קטנטנים ומקסימים שיחונכו לאהבה, לכבוד, לסובלנות, ולגאווה. 22.7.18 , 18:58
  5. שלום לכולם אני בן 31 רוצה מאוד להתחתן ולהביא ילדים לעולם. קודם אצטרך זוגיות. וזה הנושא הבעייתי. אני נמשך יותר לגברים מבחינה מינית אך רוצה לחיות עם אישה. היכן אני יכול למצוא אישה שתסכים להיות עם גבר שאין לו משיכה חייתית כלפיה אלא יותר נמוכה ושיצטרך אולי מידי פעם מגע של גבר? יש לציין כי האישה שתהיה איתי תהיה המאושרת באדם מבחינת מה שיש לי להציע . אני משקיען, מפרגן, דואג, רומנטי, תומך קשוב וחם. יש לציין כי כן מעוניין במגע וביחסי מין איתה . אני אוהב נשים ותמיד אהבתי והייתי במערכות יחסים רציניות וארוכות עם נשים בלבד . יצאתי תקופה קצרה עם גברים והבנתי שזה לא בשבילי. השאלה היא - איפה אצליח למצוא בחורה שתקבל אותי ככה ? בעולם שבו כל כך קשה למצוא זוגיות גם ככה? אני מתוסכל מהמצב מפני שאני מרגיש שאני באמצע תלוי באויר , לא סטרייטולא גיי ולא שייך לשום צד . הייתי שמח לפגוש או סטרייטית שמוכנה לקבל אותי ככה, או בי סקסואלית שאולי מרגישה ממש כמוני אם יש כזאת . אשמח לעצה או לכל דבר שיתן לי פתרון ותקווה שלא אשאר לבד. כי באמת שאין לי שום מושג איפה אני יכול למצוא את מה שאני מחפש. תודה
  6. מלפני כמה שנים שאלתי פה שאלה כדי לבדוק אם אני א-מינית כי לאורך השנים תמיד ליוותה אותי הרגשה שאני פשוט לא נמשכת באמת לאף אחד. מכל הזמן שעבר אני מניחה שזה משהו קבוע וזה לא ׳יחלוף עם השנים׳. כשנמשכים אלי זה מוזר לי כי אני לא יודעת כלל מה הם מרגישים. מעולם לא חוויתי את מה שהם חווים. האמת, אני מקנאה שהם נמשכים ואנשים רגילים, בעוד שאני בפירוש לא. קשה לי לדמיין את עצמי נכנסת לזוגיות, מתנשקת ושוכבת מבלי רצון אמיתי לכך. איך אפשרי לעשות דבר כזה? בכל פעם כשמגיעים למצב אינטימי פשוט לזרום ולהתייחס אל זה כאל אקט ספורטיבי בין זוג רגיל? איך להתייחס אל זה בכלל? אני רוצה זוגיות ומשפחה אבל זה נראה לי לא ריאלי, בת 20, מה דעתכם?
  7. עדן241

    קצת קשה

    היי לכולם שמי עדן אני בת 13 קטינה ביחס להרבה פה ילדים לפני כ3 שנים הרגשתי אהבה לבת ובו זמנית גם לבן וכבר אז חיפשתי אתרים להבין מה אני..? היום אני יודעת אני בי גאה במהלך היום חברים שלי לכיתה דיברו על מה שהם ושאני סיפרתי שאני בי גאה כל הכיתה צחקה עלי אמרה לי דברים מעליבים כמו " לכי תזיני את אמא שלך" ... ועוד מילים שלא בא לי להגיד ורעשים של בנות עושות טוב הבנתם.. הרגשתי כלכך מובכת בחים שלי לא סיפרתי למישהו דבר כזה ... אני ממש מפחדת לספר להורים שלי על מה שאני היום ואפילו די חוששת לקבלת התגובות שלהם אני די מתבישת ליפרוק פה עדיין אני מפחדת ללכת לבית ספר בגלל מה שאמרתי :( אשמח לדעת עם יש ילדים שמזדהים איתי ואל תגידו לי את ילדה קטנה את לא יכולה להחליט עוד אז אני כן כי אני קובעת מראש מה אני ...
  8. אוקיי אז ככה, אני עידו, בן 16 כמעט מראשון לציון, כל החיים שלי בבית הספר אני סבלתי מבריונות, כתוצאה ממשקל עודף, אף פעם לא הייתי מחובר לסביבה שלי, תמיד הייתי לבד, וחושב על עצמי ומה יהיה בעתיד, מה אעשה בעתיד, איך אתנהג בעתיד וכו'.. בתחילת השנה הזו, עליתי לכיתה י', אני הייתי בלחץ מהמעבר, לא חשבתי שאני אשתלב, ואצליח, אבל זה קרה, אני כן הצלחתי, ועד שכל התקופה הזו עברה, נכנסתי לתקופה של דיכאון, והתקפי חרדה, דיכאון בעיקר כתוצאה מאהבה נכזבת, מהר מאוד הדיכאון השפיע על היחסים החברתיים שלי, אני עוד פעם נכנסתי לבועה של עצמי, לא רציתי אף אחד מסביבי, רציתי את התחושה של הלבד, הרגשתי בודד, תמיד איך שהוא החיים נטפלים אלי, דווקא אלי, אני יודע, זה כלום לעומת מקרים אחרים שיש בעולם, אבל זה כואב, זה כואב יותר מקללות, זה כואב יותר מאלימות, וזה כואב יותר מהפחד. היום אני עוד פעם מנסה לשקם את עצמי, ואת היחסים החברתיים/משפחתיים שלי, אני מקווה שאצליח, באתי לפה כי הייתי צריך לפרוק, הרגשתי צורך לדבר עם מישהו, מצטער אם זה יותר מדי ארוך.. תודה שקראתם, עידו.
  9. היי, אני מרגיש שאני חייב לפרוק קצת ולכתוב מה שעובר עליי... אז אני מקווה שזה הפורום המתאים... בכל מקרה, היום עבר עליי יום מעניין.. בבוקר הייתי אמור להיפגש עם הפסיכולוגית שלי, אבל היא התקשרה לבטל בדיוק כשרציתי לצאת. אז הלכתי עם אבא שלי ושני האחים שלי לשחק באולינג. בדרך הם רבו ביניהם, אבל אני הייתי דיי מחוץ לזה, אז בשבילי זה עבר עם כאב ראש מהם, אבל שום דבר אחר.. אנחנו מגיעים לבאולינג. למקום. אני ואחי יורדים במדרגות. אחותי ואבא שלי- במעלית. כמובן שהגענו לפניהם, אבל חיכינו. כשהלכנו להזמין מגרש, אחי פנה אליי בנקבה, והדגיש את זה. זה מרתיח אותי כשעושים לי את זה... ועוד במקום שמכירים אותי כבן.. זה מטריף לי את השכל... אז האחראית התבלבלה קצת, אבל שאלה אותי "שם?" אמרתי לה מייק. אבא שלי נתן לי מבט של "את תשלמי על זה" ואחי אמר, "זה מאיייי לא מייק!" אז נתתי לו מכה, שישתוק. הוא התקפל בצד והלך לבכות לאבא שלי.. אני שונא להיות אלים, אבל יש גבול... אבא לשי פשוט סיכם לה:" היום זה מייק". מה אני אמור להבין מזה? אתה עושה ממני צחוק?! מה זה "היום מייק?!" לפחות הוא מסכים לשתף פעולה עם השם בבאולינג.. לפעמים פשוט בא לי להרוג אותו, את אחי. ואז אני מקבל מבטים כאלה שבא לי גם למות איתו... ואולי בעלדיו.. אב אז תהיה לו טראומה, אז אולי כדאי שגם הוא ימות... לא יודע.. לא חושב שזה ממש ישנה משהו גם אם אני אדע... אז הלכנו למסלול שנתנו לנו. היו שם רק כדורים ענקיים, מהסוג שרק אני יכול להרים, מבין כולנו, אבל החורים שלהם גדולים אפילו בשבילי.. (אני נחשב הטיפוס עם "בעיית הכוח הקלה" במשפחה, ז"א- זה שיש לו הרבה כח..) אז הלכנו למסלול אחר, שהיו בו איזה 16 כדורים, למרות שכתוב בהוראות הבטיחות שמותר להחזיק רק בשמונה על מתקן. הייתה שם משפחה... טוב- לא משפחה, משהו כמו ילדה ועוד ילד פיצי... אז ניגשתי אליה ושאלתי אם אני יכול לשאול את אחד הכדורים, כי אין לי כדור שמתאים לי. אז היא אמרה לי ככה: "אתה בן או בת בכלל?! למה אתה חושבת שאני אתן לך כדור בכלל?! בעייה שלכם שאין לכם כדורים.." בחיי שהתאפקתי לא להרביץ לה על המקום. אז הלכתי מעוצבן לאחראית ואמרתי לה שיש לנו בעיית כדורים. היא העבירה כמה מהכדורים שהיו שם למסלול שלנו.. יופי.. זה סודר..  אז התחלנו לשחק. אחותי ראשונה. היא זרקה לא מכוון בכלל, ואז כשהסתכלתי עליה היא התרגזה עליי "זה הכל בגלל ה"עין הרע" שלך!" טוב נו, לפחות משהו אחד לא מדגיש נקבה מהמשפחה... אז צחקתי קצת והסברתי לה איך לכוון. היא זרקה והפילה את כל הבקבוקים. ואז היא נתנה לי מבט חמוץ. חייכתי. עכשיו התור שלי.. אז לקחתי את הכדור שהתאים ליד שלי, וזרקתי אותו חזק, ישר אל הבקבוקים. רק חשבתי על החוצפה שאח שלי גילה כלפיי ועל הילדה המעצבנת ההיא... אז יצא חזק כ"כ שהמסלול רעד... אופס.. אבל יש לי strike! טוב, נו.. אז המשכנו לשחק, אני כמובן בשיא המתח והעצבים.. כי אח שלי חייב להזכיר לי שאבא לא יאהב לשמוע שהרבצתי לו. והוא חייב להזכיר לי שהוא בצד של אמא שלי.. שהיא כבר סיפור בפני עצמו, שאולי אספר פה יום אחד בפורום...  בכל מקרה, באיזשהו שלב אחותי התעצבנה על המשחק, כי הכדור סטה לה מהמסלול, ובמקום להפיל את כל הבקבוקים, הוא הפיל רק 9. אז היא התפרצה והתחילה לצעוק שכולם רמאים והכל, ואז הלכה לד שהיא צועקת עליי "ואת מאי, לא בן! שלא תחשבי!" עכשיו כבר ממש התרגזתי... אז ניסיתי להרגיע את עצמי. כשאחי ראה את זה הוא רק אמר לי "טוב.. בדרך כלל אני לא מסכים איתה, אבל את לא באמת בן.. את רק עובדת על כולם..." ואז שאלתי את עצמי, אם להתעצבן או לא להתעצבן... נשמתי והלכתי לקרוא לאחותי. אז הלכתי אליה, ושאלתי אותה למה היא עזבה את המסלול. היא אמרה לי שאחי זרק לה מבט שעיצבן אותה.. נו באמת... אוף... ועל זה להתחיל לקלל אותי?! מה אני קשור?! אז ביקשתי ממנה לחזור למסלול.  "בתנאי, שתגידי לאריאל שעד שהוא לא מבקש ממני סליחה, אני לא חוזרת. וכדאי לך לעשות את זה מהר עם את לא רוצה בעיות עם אמא".  ככה היא אמרה לי. "יש לך עוד בקשות? גבירתי? או אולי אדוני בעצם.. תתחילי להירגע, ומהר.. אם את לא רוצה שאני אתחיל לפנות אלייך בזכר... תפסיקי כבר להתרגז מכל שטות.. " אמרתי לה. ואז התכופפתי אליה ואמרתי לה:" עכשיו בואי איתי ותבקשי ממנו בעצמך את הסליחה... אם את רוצה שהוא יבקש סליחה , את צריכה להגיד לו את זה.." אז היא נתנה לי בעיטה למפסעה ואמרה "אין שם כלום.." ואז היא הלכה אליו.. אח! זבל! למה?! אבל את זה לא אמרתי לה.. כשיצאנו משם, הם היו שניהם נורא מאוחדים... נגדי... איזה כיף... ואז חזרנו לאוטו של אבא שלי.. אני מוציא ת'מחשב ושם לי קצת מוזיקה, לא לשמוע מה שהולך איתם עוד פעם... ואז אבא שלי תוקע משפט... "את ממש סוציומטית, את יודעת?" אז נשמתי עמוק, ואמרתי שאני לא מסכים איתו. שמתי את האזניות שלי חזרה והבטתי בחלון.. כולם נראים ממש בסדר בחוץ.. למה אני תקוע כל כך?! המשכנו לפארק. שם לא רציתי בכלל לשחק איתם. רק רציתי למצוא WIFI ולהתחבר לאיגי קצת.. אבל לא היה.. אז המשכתי עם המוזיקה...שמתי מוזיקת טרנס... חזקה כזו שאי אפשר לשמוע כלום דרכה... טרנס... אירוניה... אחרי איזה שעה, החלטתי בכל זאת לנססות שלחק עם האחים שלי... נגמרה הפלייליסט... אז הלכתי לשחק עם אחותי קצת בכדור שלה. ואז אחי הצטרף, ורבנו קצת. אבל המשכנו לשחק. אחותי התעייפה ונשארתי איתו.. פתאום צועק לי איזה בחור "גבר! אתה יכול להביא לי את הצלחת משם?" הסתכלתי עליו, והוא הצביע לכיוון שלי. לידי היה פריזבי אדום. אז אמרתי לו שלזרוק אני לא יודע, אז זה יהיה טוב יותר אם אני אביא לו את זה ביד.. אז זה מה שעשיתי.. אח שלי חיכה שהוא ילך, ואז התחיל לירות:" אבל את בת?! למה הוא קרא לך גבר?! למה ענית לו?! את בת! את קצת הרבה משוגעת, יש לך בעיות נפשיות מפה ועוד באר שבע.." ואז כבר תפסתי את הכדור ובעטתי אותו לקצה השני של המדשאה עליה שיחקנו. "עכשיו נראה אותך מביא את זה...ותצעק חזק יותר.. כי הצד השני של הרחוב גם רוצה לשמוע, למה רק הפארק יכול?!" אמרתי לו וחזתי לאוטו. שמתי שוב ת'אזניות...אין לי כוח אליהם... ואז אבא שלי לקח אותנו למסעדה...אכלנו שם גם דברים שהם לא בדיוק כשרים לפסח.. פיתות.. יש!  שמחתי נורא.. אחותי שאלה אם זה בסדר ואבא לשי פשוט אמר לה שלא תדבר עם אמא ואז זה בסדר.. אבל כמובן, וכמו שאנחנו מכירים אותה, היא לא יודעת לשמור בסוד.. אז כשחזרנו הבייתה המשפט הראשון שלה היה "אמא! אכלתי פיתה! איזה טעים זה! ואחרי שבוע בלי לחם.. אמא את חייבת לקנות לנו לחם כבר, נמאס לי מפסח" אני פשוט נכנסי לחדר באדישות. הם יודעים שאני אתיאיסט ולא אכפת לי ממש מפסח, מעבר לעובדה שזו חופשה ארוכה מדי בבית... אז ההורים התחילו לריב ביניהם.. היא קראה לו כופר ושקרן.. ועל השכם של אחי, שלא נגע בפיתות היא טפחה, והתחילה להלל אותו:" אתה, צדיק שלי שלא נגעת בזה והתגרבת על הפיתוי.. אתה תגדל להיות בן אדם... אבל הסוטים הכופרים השקרנים האלה.. *היא הצביעה עליי ועל אבא שלי* לא יצא מהם כלום. תראה, אחת נולדה בת ופתאום החליטה שהיא בן בכלל, והכל היה שקר.. היא מתכחשת לעצמה ויש לה מחלות, אז אל תיגע בה כי זה מסוכן.. ותראה את השני- חולה סטוה מין.. הולך לזונה הזו שלו כל ערב ואחר כך אומר שאין לו כסף..." (יש המשך.. לא ממש רוצה לכתוב אותו.. אני לא חושב שמישהו רוצה לשמוע אותו..) אז היא קיללה אותנו, באחותי היא נזפה ואת אחי היא היללה. ואחר כך הוא בא, מבליט ת'חזה שלו ומתחיל לשיר: "אני לא אכלתי פיתה! אני לא אכלתי פיתה! אני צדיק! אני לא משוגע! אני לא חולה! אני לא כמו אבא ומאי! אני לא אגדל להיות סוטה! אני לא אהיה חולה! אני לא אכלתי פיתה... אני לא משוגע!" כמו ילד קטן.. אבל זה עיצבן אותי.. אז אמרתי לו "אני מתאפק, אריאל.. אני מתאפק.." "מתאפקתת!" הוא אמר לי בתגובה. "אריאל לך תלקק לאמא שלך,  אני נשבע לך שאני אהרוג אותך אם אתה ממשיך". כבר ממש התרגתי עליו. ואז אבא שלי עליי.. אז אמרתי" די! תעזבו אותי! לא רוצה גם להיות איתכם ב"חג השני" הזה! זה נראה לי דבילי! לא מבין אתכם בכלל! אני שונא אתכם ולא רואה סיבה טובה מספיק לשבת איתכם רבע שעה ולסבול. תקראו לי מתי שצריך להוריד מהשולחן." אבא לשי הושיב אותי כבר בכח... "והוא שהוציא את עצמו מן הכלל" הוא מתחיל כבר לצוטט לי מההגדה.. "אני יודע שאני רשע, זה בסדר. אני רשע מרושע שאין לו זכות קיום בכלל, נכון. ברור. אני צורר ורשע. כן. אני יודע. " אמרתי להם וסתמתי את האזניים שלי. אני יודע שזאת לא ממש התנהגות טובה, אבל הם כבר גרמו לי למספיק סבל והםכ ל הזמן מחטטים לי בנקודות רגישות. שילכו למות... אז אחרי שכל העסק חוסל, אבא שלי מתיישב לידי ואומר לי שהוא הגיע למסקנה שבין אחותי אמא שלי מתקיים קשר כמו קשר של אישה וגבר. אז שאלתי WTF. ואז הוא הסביר לי שזה בדיוק כמו קשר של זוגיות. ואז הוא הסביר לי גם את הנזק שהיא עשתה לי. ביקשתי לשמוע, כי הוא אמר שגם לי היא עשתה נזק לא קטן, וכבר חשבתי איך אפשר אולי לתקן את זה.. את הוא התחיל.. התחיל עצבן... "אמא שלך, שנים הייתה קוראת לך גבר. היא הייתה אומרת לך כל הזמן מאי גברית, מאי גברית. " אז אמרתי לו שאם הוא מתכוון להגיע לנושא הטרנסיות אחרי שסיכמנו שלא מדברים על זה כי קשה לו, זה על אחריותו בלבד. הוא התעלם והמשיך... "אז את עושה בדיוק מה שהיא רוצה שתעשי. את נהיית גבר. את הולכת בדיוק לפי מה שהיא אומרת. את לא מורדת, את לא שונה... את כולה בובה שלה. " שתקתי. התעצבני אבל לא ריצית להתפרץ.. כבר כעסתי מספיק היום... "מה שאת לא מבינה, זה שהיא שולטת בך בשלט קל נורא. היא אומרת לך שאת גברית, גברית גברית.. ובאיזשהו יום זה מחלחל למוח שלך ואת בטוחה שאת גבר." התעצבנתי. "זה בכלל לא קשור!" אמרתי לו. אבל הוא לא ממש נתן לי להסביר והמשיך:" אני עברתי את אותו המסלול כמוך בדיוק. אני יודע בדיוק איך את מרגישה." "לא אתה לא.. ואם הגישה הזו גם לא ממש יצא לך משהו מהשיחות איתי." אמרתי לו. "את זוכרת כמה נעלבת שהיא אמרה את זה כל פעם? את זוכרת כמה שנאית שהיא אמרה לך את זה? את זוכרת, שפעם אחת בצחוק שלחתי לך הודעה בלשון זכר, עוד לפני כל זה, וכעסת עליי? אז איך היום את באה ואומרת "אני גבר"?! זה לא הגיוני.. את בת.. היא פשוט הזריקה לך את הוירוס הזה לראש וגרמה לך לחשוב שאת גבר." עכשיו הוא נתן את החיוך המעצבן הזה שלו, של ה"את רואה, הכל נורא פשוט.. אני הכי חכם ויודע לראות את זה, אבל את לא, כי אני בוגר יותר..." אני שונא את המבט הזה שלו...  ואני חשבתי שסיכמנו "חייה ותן לחיות"... ממש.. אז אמרתי לו שמגדר היה נושא רגיש אצל, בדיוק מהסיבה הזו, ושאם הוא מוכן לתת לי לדבר ולא להתעלם אני אשמח.  "עזבי, זה הרי הכל שטויות.. אין טעם להיכנס להסברים כי זה לא קיים וזה סתם נדמה לך.. בואי עכשיו נחשוב איפה אני שם אותך מחר כי אני מפחד להשאיר אותך בבית אחרי היום." אני שונא כשהוא מגיב ככה... ואיך שהוא שם אותי אצל כל מי שרק מוכן לארח אותי.. אוף.. גם זה הורג אותי.. אבל אין לי ממש איפה להיות אז... אוווף! הוא לא רוצה אפילו לשמוע אותי. אז אמרתי לו שאני הולך למחשב ואז לישון. "ביי" אמרתי לו באופן שהדגיש שאני לא מרוצה מהיחס שלו. והנה אני שוב מרגיש נבגד ונרגז... שוב סמכתי עליו.. שוב הוא לא עומד בהבטחות שלו... הוא אמר שהוא לא ידבר על זה, בתנאי שאני לא אדבר. ואני לא מדבר על זה... אז למה?!   יצא ארוך.. אני יודע.. אוף! אני כ"כ מתוסכל.. אני חש נבגד וכועס... אפילו קצת נעלב.. הוא עושה ממני צחוק.   
×