Jump to content

Search the Community

Showing results for tags 'יציאה מהארון'.



More search options

  • Search By Tags

    Type tags separated by commas.
  • Search By Author

Content Type


Calendars

There are no results to display.

Forums

  • פורומים יעודיים
    • על סדר היום
    • סתם כי בא לי לדבר
    • קבלת הורים
    • טרנסג'נדרס ומגדר
    • פורום (לא) לנשים בלבד
    • פורום (לא) לגברים בלבד
    • פורום בי פאן פולי
    • המקום לומר את המילים
    • פורום א-מיניים
    • מוסיקה
    • לבריאות!
    • מהבקו"ם ועד לחפש"ש
    • פינת יצירה
  • פורומים קבוצתיים
    • קבוצות הדתיים והדתיות
    • אזור צפון
    • אזור מרכז
    • אזור דרום
    • אלנה አለነ - הקבוצה האתיופית של איגי
    • ألوان - مجموعة الشبيبة العربية المثلية - פורום אלוואן - קבוצת נוער ערבי להט"בי
  • משוב לאיגי
    • משוב לאיגי
  • מתכונת קיץ
  • חדשות ועדכונים

Find results in...

Find results that contain...


Date Created

  • Start

    End


Last Updated

  • Start

    End


Filter by number of...

Joined

  • Start

    End


Group


Facebook


MSN


Skype


ICQ


Yahoo


AIM


אתר הבית


מיקום


תחביבים


תאריך לידה

Between and

Found 47 results

  1. הי , אני בת 15 בי בארון אני רוצה לצאת , ואני צריכה עזרה של אנשים מהקהילה בשביל זה אני הולכת לכתוב מכתב להורים שלי ואני רוצה לענות להם בו על כמה שיותר שאלות אם תוכלו לכתוב לי פה שאלות שהורים שואלים , שאלות שאולי אתם הייתם רוצים לדעת ..... דברים אני אוכל לכתוב במכתב המטרה שלי זה עד סוף פסח לצאת מולם תחזיקו לי אצבעות
  2. מצורף הקובץ של היציאה... אשמח לדעתכם הכנה. לאמא.docx
  3. היי לכולם יש לי אח שקטן ממני בשנתיים, יש לנו חיבור ממש טוב ואני אוהבת אותו בלי סוף. יום אחד שמעתי בכי ומלמולים מהחדר שלו, נכנסתי וראיתי אותו בוכה ואומר שנמאס לו ושהוא רוצה למות ושאלוהים לא אוהב אותו. ניסיתי לחשוב מה עובר עליו וחשדתי בזה שהוא אולי הומו או משהו כזה. אחרי כ20 דקות שהוא יושב ובוכה ואני מבקשת ממנו שיקום ושנדבר הוא קם ומנסה להתחיל לדבר איתי, אמרתי לו שאני איתו ואני תומכת בו לא משנה מה הוא יגיד והוא אמר לי את זה, מיה. אני נמשך לגברים ולא לנשים, ניסיתי להתאבד 4 פעמים, אני חותך, אני מאוהב בחבר הכי טוב שלי והוא בכלל הומופוב ,אני בחיים לא אקים משפחה ובחיים לא אצא מהארון, אני מגיל 13 כבר יודע שאני הומו .הומו אחרי כל זה אני מחבקת אותו ואומרת שאני אוהבת אותו לא משנה מה ואני אתמוך בו כל החיים ואמרתי לו שאתה צריך להיות אתה ולהיות אמיתי עם עצמך. 1.כל זה קרה לפני כחודש וקצת ומאז לא דיברנו על זה, הוא מתנהג רגיל בבית תמיד צוחק ומצחיק אבל אני שמה לב לחתכים חדשים בידיים ואני פשוט שותקת. אני לא מצליחה לחשוב איך לפתח איתו שיחה על זה. ואני רוצה שזה יהיה בינינו נורמלי לדבר על כל מה שהוא מרגיש אבל זה קשה כי הוא אחד שמסתגר בתוך עצמו ולא מראה מה שעובר עליו כלפי חוץ. איך אוכל להתחיל לדבר איתו על זה ושהוא באמת ירגיש פתוח? 2. המשפחה שלנו מאוד שמרנית והומופובית לצערנו. כל מפגש משפחתי מישהו מתחיל לצחוק על הקהילה וקורא להם "חולים" ואני רואה את אחי יושב שם ומסתכל על הרצפה ונחנק בתוך עצמו ופשוט הולך למקום אחר. קשה לי לראות את זה ואני יודעת שיהיה לו ממש קשה לצאת מהארון מולם ואני בספק אם יקבלו אותו. והמשפחה המצומצמת אפילו יותר קשה. הם דתיים קשים שחזרו בתשובה והם פשוט מכריחים אותנו לעשות דברים (כמובן שאנחנו לא מסכימים למה זלא מתאים לנו) אבל אני פשוט חושבת כאילו איך הוא יצא מהארון ובאיזה שלב ואיך המשפחה תקבל את זה אם בכלל. אשמח שתעזרו לי ותענו לי איך אצליח לפתח איתו שיחה ואיך בשלב מסויים הוא יצא מהארון וכמובן איך אוכל לומר את המילים הנכונות ולעשות את הדברים הנכונים כדי לעזור לו. תודה מראש.
  4. אני יצאתי מהארון בפני החברים שלי ואני רוצה לצאת גם בפני ההורים אבל לא יודעת איך
  5. לפני יומיים חברה טובה שלי יצאה מהארון ושאלה אותי אם אני הומו ושיקרתי לה ואמרתי שאני לא. הייתי רוצה לצאת בפניה אבל אני לא יודע איך, ומתי, ואם אני מוכן עכשיו. אשמח לעצות ולחוויות אישיות.
  6. היי, אני בן 23, אחרי צבא ולפני תחילת תואר. כל חיי חייתי כסטרייט - היו לי בנות זוג, קיימתי סטוצים עם בנות, וכל החברים שלי וכל המשפחה שלי כולם סטרייטים (עד כמה שאני יודע חח). תחומי העניין שלי די רגילים - כדורגל, ספורט, מוסיקה וכו'. הפואנטה של כל זה היא שאף אחד לא מנחש עליי שאני לא סטרייט (וידאתי את זה). רק לאחרונה הבנתי שבמשך חיי חייתי בסוג של הכחשה כלפי המשיכה שלי לגברים. בטיול בדרום אמריקה ניסיתי להיות עם בנים, ואמנם לא שכבתי איתם, אבל הייתי במגע איתם והבנתי שאני נמשך אליהם. אם כך, אני עדיין לא יודע אם אני בי או גיי, אבל בשורה התחתונה הבנתי שאני נמשך גם לגברים והחלטתי שאני רוצה לצאת מהארון בפני המשפחה והחברים. העניין הוא שאני חושש מהתגובות, לא כי הסביבה שלי לא מקבלת, אלא כי אני כבר לא בגיל ההתבגרות וכי היו לי הרבה התנסויות עם נשים, ואני בטוח שכולם הולכים להיות מאוד מאוד מופתעים מכך. לכן, אני פוחד מתגובות כמו לדוגמה "לא תוכל להקים משפחה נורמלית או לגדל ילדים" מצד אמא (שהיא פולנייה קלאסית, אגב חח). פעם דיברתי איתה על להט"בים (בתור סטרייט, בזמנו) ועל כך שאיזה קשה זה לצאת מהארון והתהליך שהם עוברים, והיא רק הגיבה ש- "היא לא מקנאה בהם" (כנראה בדיוק מהנקודה הזו של חוסר היכולת להקים משפחה כיבכול). אשמח לשמוע עצות כלשהן, ובעיקר לשמוע אם יש מישהו שעבר משהו דומה לחוייה שלי (יציאה בגיל יחסית מבוגר, ו/או כשכל הסביבה מופתעת לחלוטין).
  7. אני בת 16 וגיליתי שאני בי לפני שנה בערך למרות שהיו לי את החשדות שלי לפני. לא ניסיתי להכחיש את זה וחשבתי שזה לא עניין גדול אבל ככל שעובר זמן אני מרגישה שזה מעיק עליי. כבר סיפרתי לכמה חברות קרובות וזה לא שינה להן, בזמן הזה לא חשבתי אפילו לספר למשפחה שלי אז זה היה קל אבל עכשיו רק להוציא את המילים "אני בי" מהפה עושות לי בחילה... אני לא יודעת איך לעשות את זה... אני לא חושבת שההורים שלי יזרקו אותי מהבית או משהו כזה אבל הפחד מהתגובה שלהם עדיין קיים. אין לי למי לפנות לתמיכה במציאות אז אני כותבת כאן.
  8. אני יצאתי מהארון בפני החברים שלי ואני רוצה לצאת גם בפני ההורים אבל לא יודעת איך
  9. היי, אני בן 23, אחרי צבא ולפני תחילת תואר. כל חיי חייתי כסטרייט - היו לי בנות זוג, קיימתי סטוצים עם בנות, וכל החברים שלי וכל המשפחה שלי כולם סטרייטים (עד כמה שאני יודע חח). תחומי העניין שלי די רגילים - כדורגל, ספורט, מוסיקה וכו'. הפואנטה של כל זה היא שאף אחד לא מנחש עליי שאני לא סטרייט (וידאתי את זה). רק לאחרונה הבנתי שבמשך חיי חייתי בסוג של הכחשה כלפי המשיכה שלי לגברים. בטיול בדרום אמריקה ניסיתי להיות עם בנים, ואמנם לא שכבתי איתם, אבל הייתי במגע איתם והבנתי שאני נמשך אליהם. אם כך, אני עדיין לא יודע אם אני בי או גיי, אבל בשורה התחתונה הבנתי שאני נמשך גם לגברים והחלטתי שאני רוצה לצאת מהארון בפני המשפחה והחברים. העניין הוא שאני חושש מהתגובות, לא כי הסביבה שלי לא מקבלת, אלא כי אני כבר לא בגיל ההתבגרות וכי היו לי הרבה התנסויות עם נשים, ואני בטוח שכולם הולכים להיות מאוד מאוד מופתעים מכך. לכן, אני פוחד מתגובות כמו לדוגמה "לא תוכל להקים משפחה נורמלית או לגדל ילדים" מצד אמא (שהיא פולנייה קלאסית, אגב חח). פעם דיברתי איתה על להט"בים (בתור סטרייט, בזמנו) ועל כך שאיזה קשה זה לצאת מהארון והתהליך שהם עוברים, והיא רק הגיבה ש- "היא לא מקנאה בהם" (כנראה בדיוק מהנקודה הזו של חוסר היכולת להקים משפחה כיבכול). אשמח לשמוע עצות כלשהן, ובעיקר לשמוע אם יש מישהו שעבר משהו דומה לחוייה שלי (יציאה בגיל יחסית מבוגר, ו/או כשכל הסביבה מופתעת לחלוטין).
  10. לא רציתי בכלל לספר להורים. זה אפילו לא היה הכיוון. האנשים היחידים שהתכוונתי לצאת מולם מהארון בעתיד היו החברים והסביבה, ההורים היו רק...על הדרך, אף פעם לא הקדשתי לזה מחשבה. כשנסענו לתל אביב ביחד כמעט אמרתי, סתם כי אפשר וכי אין לי באמת במה להתבייש - זה הכי טבעי בעולם, לי לפחות. הסיבה היחידה שלא אמרתי במפורש, היא כי ידעתי שיכולות להיות לזה השלכות שלא בטוח שאני רוצה, או שכדאי לי, להתמודד איתן. היחידים שיודעים הם חברה שהקשר שלי איתה לא ממש ברור, ואני הרי לא ממש יכולה לדבר איתה עליה עצמה (לפחות לא בדרך שאני צריכה). ואח שלי, שהגיב מצוין אבל הוא עצמו לא פתוח לגבי נושאים של זוגיות וכו', אז לא היה לו הרבה מה להגיד. (הוא קצת יותר צעיר ממני) כשדיברתי בטלפון עם "יש עם מי לדבר", לא התכוונתי להתייחס להורים שלי בכלל, אלא רק לאהבה שלי, לנטייה שלי וכו'. פשוט הייתי צריכה מישהו לדבר איתו על החברה הזאת וכל הקשר שלנו... כמו חבר. ואז האדם המאוד נחמד התחיל לדבר על ההורים שלי, שאל אותי אם חשבתי לספר להם. לא חשבתי לספר. זה לא היה הכיוון. אולי הערתי כל מיני הערות לידם, כי באופן אינסטינקטיבי, רציתי להגיד. כי בפנים, לא ראיתי סיבה להסתיר. אך הראש אמר לי לא. יומיים לאחר מכן אמא שלי ישבה במטבח. קראתי לה לבוא לדבר איתי. היא אומנם הולכת למצעד הגאווה, אך היא כבר גילתה צביעות בכל מיני נושאים ולא ידעתי איך היא תגיב. זאת הייתה שיחה - בין הכיפיות שהיו לי בתקופה האחרונה. היא קיבלה את זה בכל כך הרבה אהבה וטבעיות, שגם אחרי שהפלתי את הפצצה, יכולתי להמשיך לספר לה איך, למה וכמה. "זה בסדר שתמשכי גם לבנות, ותתנסי. למה לא," היא אמרה. יש הרבה שהם דו מיניים." -"אבל אל תגידי דו מיני, אמא. זה נשמע כאילו יש לי שני מינים" היא גם אמרה שהיא כבר ידעה, כי זרקתי כל מיני רמזים. נהייתי אדומה, זה היה קצת מביך. אחר כך הסתובבתי בבית דיי מחוייכת... עדיין יש המון אי וודאות, רגשות סותרים וטמטום סביב כל העניין, רצון ואי רצון להגדיר... כשהכל בעצם, בבסיס, כל כך פשוט. אני מזכירה לעצמי שבגיל ההתבגרות, או לפחות אצלי, הכל מסובך תמיד בכל מקרה. בין אם אני ביסקסואלית ובין אם לא. אז מה זה בעצם משנה:) יאללה, סיפור חיובי בתוך הרבה שנאה.
  11. אז כמו שרשמתי פה אני בת 21, בארון, מול הסביבה לגמרי ומול עצמי לא ממש אבל גם לא עד הסוף בחוץ.. זה ממש בא לי בגלים, יש רגעים שאני ממש בטוחה בעצמי ויש רגעים שאני ממש מבולבלת ולא סגורה על עצמי.. אז ככה, היום הלכתי לראשונה למרכז גאה כלשהו, הייתה לי פגישה עם מדריכה שם. בגלל שפחדתי מלפגוש אנשים מוכרים באזור שקרוב אליי נסעתי למקום די רחוק ממני וחיכיתי לפגישה הזו מאוד, ראיתי את כל הסרטונים והתמונות באינטרנט, והמרכזים האלו היו נראים לי תמיד כמו מקום מושלם ושמח ומלא אנשים ומלא אנרגיות, במציאות המקום היה ריק ובמקום להרגיש יותר בטחון כמו שציפיתי, רק התערערתי.. המדריכה הייתה ממש חמודה וגם אני מבינה למה המקום היה ריק - הגעתי בבוקר, אבל זה היה כל כך רחוק מהציפיות שלי שהעובדות הרציונאליות האלו לא מונעות את האכזבה.. בכמה ימים האחרונים אני מרגישה שאני צריכה לפגוש את הקהילה כמו אוויר לנשימה. מכמה סיבות, דבר ראשון בחצי שנה האחרונה כל הנושא סביב השאלות לגבי האם אני לסבית פשוט לא עוזבות אותי 24/7, הרבה שנים היו לי שאלות שבאו והלכו בגלים, אבל בגלל שלא התאהבתי במישהי ספציפית (לא במודע לפחות) תמיד העדפתי להדחיק אותן ולשכנע את עצמי שאני קודם צריכה להתנסות עם גברים. אבל מאז השחרור משהו השתנה, הבועה התפוצצה, בא לי לתת לעצמי הזדמנות אמיתית לאהוב ואין לי את היכולת בכלל לתת תשומת לב מתאימה בשביל זה לגבר בגלל שבראש שלי אני במקום אחר לגמרי. סיבה שנייה היא שמאז שהמחשבות האלו מעסיקות אותי מאוד, אני מרגישה שאני מתרחקת מכל הקרובים אליי, ממש נסגרת וזה עצוב לי כי אני אוהבת אותם מאוד ואני יודעת שגם הם אותי ושאיכפת להם ממני, קשה לי להסתיר דברים, בטח שמעסיקים אותי כל כך. ואני יודעת שיקבלו אותי, בורכתי בסביבה תומכת, הפחד שלי הוא שזו מסוג הדברים שנראלי שמאוד קשה לקחת אחר כך חזרה אם אגלה שזה רק בלבול חולף ושלעולם לא יראו אותי אותו הדבר, לא מתוך שנאה או גועל, ממש לא, אלא מתוך חוסר הבנה של הסיטואציה.. דבר שלישי, חברה די רחוקה שידכה לי מישהו, בחור מקסים ואיכותי, ידיד טוב שלה, מן הסתם היא עשתה את זה מתוך כוונה טובה ואהבה ובגלל שהיא רוצה שיהיה לי טוב אבל זה כל כך מדגיש לי כמה הסביבה שלי לא מודעת בכלל לעולם הפנימי שלי, מרגישה שאני משקרת להם ובעיקר לעצמי. מיותר לציין שאני לא מוצאת בו שום עניין, יכול להיות שבזמן אחר או סיטואציה אחרת היינו מתאימים אבל אני כל כך שקועה בתהיות לגבי עצמי שאין לי בכלל מקום בשבילו, אני דואגת לענות לו לפחות פעם ביום כי הוא באמת בחור טוב ולא מגיע לו להפגע ממני רק בגלל שעוד אין לי בטחון בעצמי ומצד שני מרגיש לי חנוק, שאני משקרת לו ולי ולחברות שמתעניינות. אני לא יכולה להגיד לו כי הוא מן הסתם יספר לחברה הזו וכמו שרשמתי היא לא מאוד קרובה ועוד יש לי דרך ארוכה עד שאהיה מוכנה לצאת מהארון מול המעגל הזה. ודבר אחרון - לפני כמה ימים ברגע של בטחון חזק ואומץ שלא ברור מאיפה הגיע שלחתי לחברה הכי טובה שלי שאני חייבת לדבר איתה שבוע הבא. זה היה אחרי שיחה ממש טובה עם הקו "יש עם מי לדבר"(היה מדהים - ממליצה ממש!). ופתאום הרגשתי כמה זה עשה לי טוב לשתף ולדבר על זה עם מישהו וכמה חסר לי להתייעץ עם החברות הקרובות. ועכשיו פתאום אני שוב מעורערת ולא יודעת מה לעשות, ואם אחליט לדחות את זה אז מה להגיד לה כשנפגש, למה היה לי כל כך דחוף? אני יודעת שזה ממש ארוך אבל ממש אשמח לדעות, עצות, סיפורים שלכן וכד'.
  12. היי בזמן האחרון אני מתחילה להבין שאני נמשכת לבנות הבעיה שאני בת 17 ואני קוראת המון שכל מי שהבינה שהיא לסבית התחילה להבין את זה ולהימשך לבנות בגיל צעיר כמו 13 ,14 ואפילו 9 ... השאלה שלי היא האם זה הגיוני להתחיל להתעסק בזה בגיל די מאוחר ואני בעצמי לא מבינה למה לא חשבתי על זה עד עכשיו אני מתכוונת זה תמיד היה שם.. התעניינתי בבנות יותר מאשר בבנים אבל איך זה שלא פירשתי את זה בתור משיכה... יכול להיות שפשוט הדחקתי אבל איך זה שהדחקתי את זה עד גיל כל כך מאוחר...
  13. שלום לכולם. החבר הכי טוב שלי (בן 13) הוא הומו בארון. לפני חודש ימים הוא כתב פה הודעה על יציאה מהארון וכמעט ואף אחד לא ענה לו, מה שנורא העציב אותי. הוא מפחד מאוד לצאת בפני שאר החברים שלנו מכיוון שהם תמיד משתמשים במילה הומו כקללה.. הוא ממש רוצה לצאת בפניהם כבר אבל הוא נורא נורא מפחד. אתם יכולים לעזור לו? לתת לו טיפים וכדומה?
  14. jaceBiPhang

    אני צריך עזרה.

    אני צריך עזרה. נולדתי כנקבה. אני פאנג'נדר וביסקסואל, מעדיף שיפנו אליי בלשון זכר אבל לא אכפת לי באמת... אני תקוע עמוק עמוק בארון. ההורים שלי לא הומופובים , אבל אני פשוט שונא לדבר. כל הכיתה שלי יודעת , כל החברים שלי יודעים , רק מהמשפחה אני מפחד. אח שלי הומופוב. הוא גילה דרך חבר טוב שלי שאני בי. הוא דוחה אליי. אני מפחד. אני רוצה לצאת. אני לא יכול. אני חתכתי בכיתה ו'. אפילו את זה ההורים שלי לא יודעים. אני שונא את עצמי. הם לא יודעים. אני רוצה למות. אני תקוע בארון חשוך ואפל. וזהו , כאן סיימתי לפרוק... אני אשמח אם תעזרו לי, אוהב אתכם ^.^
  15. לפני כמה זמן הגעתי למסקנה שאני ביסקסואלית [איך הגעתי לזה? התאהבתי גם בבחור וגם בבחורה:] כשפניתי לאמא שלי וסיפרתי לה היא צחקה ואמרה לי שאין דבר כזה בי, יש לסבית ויש סטרייטית... זה נכון? מה לעשות? ואיך אני יוצאת מהארון מול החברים? אני לא רוצה שהם יבינו אותי לא נכון... או שהם יחשבו שהתאהבתי בהם.... אני ממש צריכה עזרה כדי להבין את כל זה...
  16. raspberry

    טיפים?

    אני רוצה לצאת מהארון. אני רוצה להתחיל טיפול הורמונלי ויודע שבשביל זה אני זקוק לתמיכת ואישור המשפחה. הבעיה היא שההורים שלי בטוחים שכל מה שאני עושה אני עושה כדי להשיג תשומת לב ולגרום לאנשים לחשוב שאני מוזר. אני מפחד שאם אני אצא מהארון ההורים שלי לא יאמינו לי ויחשבו שזה שטות. אני מרגיש שזו לא שטות ואני רוצה להתחיל טיפול ולקנות ביינדרים וללבוש אותם בלי שישפטו אותי. אני הולך לבקש עזרה מהפסיכולוגית שלי אבל רציתי גם לבקש עזרה מנערים ונערות שכבר יצאו בפני ההורים שלהם. יש לכם טיפים שיכולים לעזור לי? איך שכנעתם.ן את ההורי שלכן.ם להאמין לכם.ן ולתמוך בכן.ם? איך סיפרתם.ן להם? אני ממש אודה לכן.ם אם תעזרו לי
  17. אני דתלשית. (דתייה לשעבר.) ההורים שלי משתדלים לקבל את זה ולא ממש הולך להם .. אני לומדת באולפנא , פנימייה לדתיות . ולפני חצי שנה גיליתי שאני פאנסקסואלית .. המשפחה שלי והחברים שלי שונאים את כל מה שקשור לקהילה הגאה ! אין לי חברים לא דתיים ואם אני אצא מהארון אני אשאר לגמרי לבד . כולם ינתקו איתי קשר . ואני לא יודעת מה לעשות זה חונק אותי להישאר ככה . עזרה ?
  18. אני עמית בן 17 מאזור רחובות אני כרגע בתהליכים של לצאת מהארון (עד עכשיו יצאתי בפני מישהוא אחד :) ) אני רוצה לצאת מהארון בפני חבר שלי שאני גם די דלוק עליו. תמיד הוא קצת היתחמק ממני ולא הבנתי למה, כי שאני פוגש אותו הוא הכי כאילו עושה שטויות איתי והכל. חוץ מזה יש לו ידידה ממש קרובה ושאני או אנשים אחרים שאלו אותו למה הוא לא איתה כזוג הוא התחמק. קיצר אני חושב שהוא הומו אבל לא יודע אם זה באמת הרגשה או שזה יותר פשוט תיקווה שלי שהוא יהיה הומו כדי שנהיה ביחד אני מפחד שאני אצא בפניו מהארון והוא יראה שאני דלוק עליו ויפחד...אני לא רוצה ללחוץ עליו לצאת מהארון אבל אני ממש רוצה שהוא יצא (לפחות בפני) מה לעשות?
  19. זאתרקאני

    להיות איתה

    החלטתי סתם ככה בשביל הכיף לראות את הסדרה "להיות איתה". זה ממש לא העלילה הראשית של הסדרה הזו אבל פתאום אחת הדמויות המשניות יצאה מהארון וזה ממש השפיע עליי. סופר כיף לי לראות סצנות כאלה בסרטים וסדרות - זה פשוט עושה לי פרפרים בבטן חחח אני בטח נשמעת דבילית אבל כן טוב, לא משנה, לילה טוב !!
  20. זאתרקאני

    להיות איתה

    החלטתי סתם ככה בשביל הכיף לראות את הסדרה "להיות איתה". זה ממש לא העלילה הראשית של הסדרה הזו אבל פתאום אחת הדמויות המשניות יצאה מהארון וזה ממש השפיע עליי. סופר כיף לי לראות סצנות כאלה בסרטים וסדרות - זה פשוט עושה לי פרפרים בבטן חחח אני בטח נשמעת דבילית אבל כן טוב, לא משנה, לילה טוב !!
  21. היי, אני יעל, בת 25 אוטוטו. אני גדלתי בפורום הזה, מגיל 14 בערך נכנסתי לפה כל יום בפחד ובבהלה מהתחושות הנוראיות שאני ״לסבית״ אותה מילה קשה וארורה שבכלל לא ידעתי איך לשאת בבטן. עבר זמן, זמן רב. לא האמנתי, אבל תאמינו שדברים מסתדרים בסוף. אנשים מקבלים, אנשים אוהבים אנשים מבינים, ומי שלא. שיילך קבינימאט. לא האמנתי אף פעם שאני אתנתשק עם בחורה, או יאהב מישהי ושהיא תאהב אותי בחזרה. אבל? לכו תדעו. החיים מפתיעים. הלב שלי נשבר אינספור פעמים, מאהבות הדדיות גדולות ומשמעותיות עם נשים שהיו בחיי. התאהבתי המון התאהבו בי. חויתי דברים מדהימים, קבלה מצד החברים ומהמשפחה, והרבה רגעי אושר, כמובן שגם רגעים קשים כי אהבה. אהבה היא כואבת בסה״כ. אבל היום, אני בטוחה במי שאני וגאה במי שאני. כולם אוהבים אותי על מי שאני. אל תתביישו במי שאתם. תתגאו. אם אתם תקבלו את עצמכם, כולם יקבלו אתכם. היום אני לסבית, שחיה ביפו, מאושרת ושמחה. (סתם, אני מגזימה כן?) אבל הכל אחלה. תהיו אופטימים.
  22. יצאתי בתור לא בינארי שמעדיף אתה (הם פונים אליי באת) וחלקם צחקו (עליי) או פשוט התעלמו והמשיכו לפנות אליי בנקבה. אני מרגיש ממש רע עם היציאה מהארון ואני לא יודע מה לעשות? לחזור לארון (אם כן, איך בדיוק?)? אני מרגיש שאם המידע יגיע להורים שלי זה ייגמר לא טוב (הם יודעים שאני בי אבל הם לא מאמינים שלא בינאריות קיימת). רעיונות? תודה!
  23. אני פשוט כל כך כועסת על עצמי, ומתוסכלת, ומאוכזבת מעצמי... ואני לא יודעת מה יותר... הבטחתי לעצמי כבר לפני כמה שבועות- זה הזמן להיות מחוץ לארון... להתנהג כאילו הוא לא היה קיים אפילו... כי אם אני רוצה להתנהג כאילו הארון מעולם לא היה קיים, מה יכול להיות זמן טוב יותר מאשר מקום חדש לגמרי? מה יותר טוב מאשר לא לתת לאנשים להסיק מסקנות, ופשוט לגרום לזה שאני א-מינית להיות הדבר הכי טבעי (בנוגע אליי), ולא להנחית את זה כהפתעה אחרי תקופה שכבר מכירים אותי? מקום חדש, אנשים חדשים, אנשים ש(כנראה) לא יהיה להם קשר עם ההורים שלי כ"כ ככה שזה עדיין לא מחייב לצאת מהארון גם מולם.... תנאים מושלמים כדי לא לתת לארון להיות קיים הפעם, לא? אבל פספסתי את זה בגדול. פספסתי את ההזדמנות היחידה שהייתה לי. השתפנתי לגמרי, בלי סיבה אמיתית. ולא תהיה לי עוד הזדמנות כזו. עכשיו שוב יש ארון, ושוב צריך יותר אומץ ממה שהייתי צריכה כדי לגרום לו להיות לא קיים מלכתחילה. ושוב צריך לנסות למצוא את הזמן הנכון (והזמן אף פעם לא נכון..) ולהבין למי להגיד קודם (ותמיד בסוף יש סיבה למה לא להגיד להם קודם) ולהבין לכמה אנשים להגיד ובאיזה פורום ובאיזה צורה. ואין לי את הכוחות או את הזמן להתעסק בזה... אבל כל כך נמאס לי מהארון... והייתה לי הזדמנות מושלמת לגרום לו פשוט לא להיות קיים, להציג את זה שאני א-מינית בצורה הכי טבעית שיש והכי "דרך אגב" שיש, אבל פספסתי את זה. ופספסתי עוד הזדמנויות פחות טובות אבל עדיין טובות בהרבה מכל דבר שיהיה לי מעכשיו. ואני שוב בארון, למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא אהיה... ואני יכולה להאשים רק את עצמי בזה, כי הכל היה כל כך מושלם בשביל זה אבל אני לא לקחתי את ההזדמנות הזו... :( אז... אני כועסת על עצמי, ומתוסכלת, ומאוכזבת מעצמי... ואני לא יודעת מה אני עושה מעכשיו, כי את ההבטחות שלי לעצמי אני כנראה לא יכולה לקיים :/
  24. שלום לכולם, אני ״בארון״ כבר קרוב לשנה ולאחרונה יצא לי לחשוב למה בעצם אני נמצא בדבר כזה שנקרא ״ארון״ ולמה אני או כל אחד אחר צריך ״לצאת״ ממנו ולחשוש לעשות את זה. מבחינתי גבר עם גבר זה הגיוני ולא חריג באיזושהי צורה, למה סטרייטים לא צריכים לצאת מהארון ומבחינתם זה סבבה פשוט להיות מי שהם? עם כל ההתקדמות והקבלה של הקהילה בעולם ובפרט בארץ אני לא מבין למה אנחנו צריכים לעשות מהלך שמסביר לכולם מה אנחנו חושבים שנכון לנו ולתת דין וחשבון לכל העולם, אני רוצה להיות אני ושאף אחד לא יתערב בזה, זה לא אמור לעניין אף אחד ולא לגרום לו להתייחס אליי בצורה שונה (אני מדבר גם על ההורים, משפחה וכו׳). מישהו יכול להסביר לי בבקשה את העניין הזה? כי אני לא מבין אותו ולא מבין למה אנשים לא מנסים לגרום לו לדעוך ולהתקדם עוד צעד קדימה אל עבר הקבלה שלנו כמו כל בנאדם בעולם, אנחנו לא צריכים להרגיש שונים ולעשות דברים מיוחדים כדי שידעו עלינו דברים, אנחנו מי שאנחנו ואנחנו צריכים לקבל את זה ומי שמסביבנו לא מקבל את זה זאת בעיה שלו.
  25. זה מוזר שאני לא מתבייש לצאת מהארון ואני דווקא אם אני רוצה לספר למישהו על זה אני קצת מתרגש? וכאילו באלי להיות פתוח עם זה ומי שלא יקבל אז ביי?
×