Jump to content

Search the Community

Showing results for tags 'חיים'.



More search options

  • Search By Tags

    Type tags separated by commas.
  • Search By Author

Content Type


Calendars

There are no results to display.

Forums

  • פורומים יעודיים
    • על סדר היום
    • סתם כי בא לי לדבר
    • קבלת הורים
    • טרנסג'נדרס ומגדר
    • פורום (לא) לנשים בלבד
    • פורום (לא) לגברים בלבד
    • פורום בי פאן פולי
    • המקום לומר את המילים
    • פורום א-מיניים
    • מוסיקה
    • לבריאות!
    • מהבקו"ם ועד לחפש"ש
    • פינת יצירה
  • פורומים קבוצתיים
    • קבוצות הדתיים והדתיות
    • אזור צפון
    • אזור מרכז
    • אזור דרום
    • אלנה አለነ - הקבוצה האתיופית של איגי
    • ألوان - مجموعة الشبيبة العربية المثلية - פורום אלוואן - קבוצת נוער ערבי להט"בי
  • משוב לאיגי
    • משוב לאיגי
  • מתכונת קיץ
  • חדשות ועדכונים

Find results in...

Find results that contain...


Date Created

  • Start

    End


Last Updated

  • Start

    End


Filter by number of...

Joined

  • Start

    End


Group


Facebook


MSN


Skype


ICQ


Yahoo


AIM


אתר הבית


מיקום


תחביבים


תאריך לידה

Between and

Found 2 results

  1. אני לא יודע איך להתחיל אז אני פשוט יתחיל, אני בן 15 לא בארון מול העולם אבל כן מול משפחתי (שאני יודע שזה שאני הומו תשנה להם בכלל). כל פעם ששואלים אותי איך ההורים קיבלו אותי אני משקר ואומר שמעולה וזה לא שינה להם כלום אבל זה גורם לי לשקר לכל מי שנמצא איתי בקשר וזה גורם לי הרגשה רעה.
  2. אוקיי אז ככה, אני עידו, בן 16 כמעט מראשון לציון, כל החיים שלי בבית הספר אני סבלתי מבריונות, כתוצאה ממשקל עודף, אף פעם לא הייתי מחובר לסביבה שלי, תמיד הייתי לבד, וחושב על עצמי ומה יהיה בעתיד, מה אעשה בעתיד, איך אתנהג בעתיד וכו'.. בתחילת השנה הזו, עליתי לכיתה י', אני הייתי בלחץ מהמעבר, לא חשבתי שאני אשתלב, ואצליח, אבל זה קרה, אני כן הצלחתי, ועד שכל התקופה הזו עברה, נכנסתי לתקופה של דיכאון, והתקפי חרדה, דיכאון בעיקר כתוצאה מאהבה נכזבת, מהר מאוד הדיכאון השפיע על היחסים החברתיים שלי, אני עוד פעם נכנסתי לבועה של עצמי, לא רציתי אף אחד מסביבי, רציתי את התחושה של הלבד, הרגשתי בודד, תמיד איך שהוא החיים נטפלים אלי, דווקא אלי, אני יודע, זה כלום לעומת מקרים אחרים שיש בעולם, אבל זה כואב, זה כואב יותר מקללות, זה כואב יותר מאלימות, וזה כואב יותר מהפחד. היום אני עוד פעם מנסה לשקם את עצמי, ואת היחסים החברתיים/משפחתיים שלי, אני מקווה שאצליח, באתי לפה כי הייתי צריך לפרוק, הרגשתי צורך לדבר עם מישהו, מצטער אם זה יותר מדי ארוך.. תודה שקראתם, עידו.
×