Jump to content

Search the Community

Showing results for tags 'בודדה'.



More search options

  • Search By Tags

    Type tags separated by commas.
  • Search By Author

Content Type


Calendars

There are no results to display.

Forums

  • פורומים יעודיים
    • על סדר היום
    • סתם כי בא לי לדבר
    • קבלת הורים
    • טרנסג'נדרס ומגדר
    • פורום (לא) לנשים בלבד
    • פורום (לא) לגברים בלבד
    • פורום בי פאן פולי
    • המקום לומר את המילים
    • פורום א-מיניים
    • מוסיקה
    • לבריאות!
    • מהבקו"ם ועד לחפש"ש
    • פינת יצירה
  • פורומים קבוצתיים
    • קבוצות הדתיים והדתיות
    • אזור צפון
    • אזור מרכז
    • אזור דרום
    • אלנה አለነ - הקבוצה האתיופית של איגי
    • ألوان - مجموعة الشبيبة العربية المثلية - פורום אלוואן - קבוצת נוער ערבי להט"בי
  • משוב לאיגי
    • משוב לאיגי
  • מתכונת קיץ
  • חדשות ועדכונים

Find results in...

Find results that contain...


Date Created

  • Start

    End


Last Updated

  • Start

    End


Filter by number of...

Joined

  • Start

    End


Group


Facebook


MSN


Skype


ICQ


Yahoo


AIM


אתר הבית


מיקום


תחביבים


תאריך לידה

Between and

Found 3 results

  1. אז הלסבה האהובה עליכם ועליכן חטפה כמה התקפי חרדה מקודם, ועכשיו היא שוכבת במיטתה ומנסה שלא להיכנע לדחף לחתוך. ובעודה שוכבת במיטתה ועושה את הדרעק שכתבתי מקודם, עלה במוחה של הלסבה האהובה שלכן הרעיון להכיר אנשים שיוציאוה מהבאסה. יש מתנדבים?
  2. אני פשוט לא יודעת לאן לפנות, אז החלטתי לכתוב כאן. בדרך כלל אני יכולה לכתוב משהו על זה לעצמי, או לשלוח הודעה למישהי, אבל פשוט כבר אין לי מי. אני מרגישה שכולם נעלמים לי. כל החברים הטובים שלי שיכולתי לדבר איתם על הכל לא נמצאים, ואני נשארתי עם כמה שאפשר להעביר איתם את הזמן, עד הפעם הבאה שאני אשב במיטה ואכתוב על כמה באסה לי. אוף, למה אין תרופת קסם שתגרום לי להרגיש טוב עם עצמי? במקום זה התרופה שלי זה להתיש את עצמי, להישאר ערה עד ארבע לפנות בוקר כדי לשון כל היום, ואולי להיות מספיק עייפה כדי לא לחשוב כל מיני מחשבות נוראיות.... זהו, פרקתי קצת ממה שהיה לי... אני אמשיך לבכות עכשיו.
  3. אני פשוט לא יודעת לאן לפנות, אז החלטתי לכתוב כאן. בדרך כלל אני יכולה לכתוב משהו על זה לעצמי, או לשלוח הודעה למישהי, אבל פשוט כבר אין לי מי. אני מרגישה שכולם נעלמים לי. כל החברים הטובים שלי שיכולתי לדבר איתם על הכל לא נמצאים, ואני נשארתי עם כמה שאפשר להעביר איתם את הזמן, עד הפעם הבאה שאני אשב במיטה ואכתוב על כמה באסה לי. אוף, למה אין תרופת קסם שתגרום לי להרגיש טוב עם עצמי? במקום זה התרופה שלי זה להתיש את עצמי, להישאר ערה עד ארבע לפנות בוקר כדי לשון כל היום, ואולי להיות מספיק עייפה כדי לא לחשוב כל מיני מחשבות נוראיות.... זהו, פרקתי קצת ממה שהיה לי... אני אמשיך לבכות עכשיו.
×