Jump to content

Search the Community

Showing results for tags 'ארון'.



More search options

  • Search By Tags

    Type tags separated by commas.
  • Search By Author

Content Type


Calendars

There are no results to display.

Forums

  • פורומים יעודיים
    • על סדר היום
    • סתם כי בא לי לדבר
    • קבלת הורים
    • טרנסג'נדרס ומגדר
    • פורום (לא) לנשים בלבד
    • פורום (לא) לגברים בלבד
    • פורום בי פאן פולי
    • המקום לומר את המילים
    • פורום א-מיניים
    • מוסיקה
    • לבריאות!
    • מהבקו"ם ועד לחפש"ש
    • פינת יצירה
  • פורומים קבוצתיים
    • קבוצות הדתיים והדתיות
    • אזור צפון
    • אזור מרכז
    • אזור דרום
    • אלנה አለነ - הקבוצה האתיופית של איגי
    • ألوان - مجموعة الشبيبة العربية المثلية - פורום אלוואן - קבוצת נוער ערבי להט"בי
  • משוב לאיגי
    • משוב לאיגי
  • מתכונת קיץ
  • חדשות ועדכונים

Find results in...

Find results that contain...


Date Created

  • Start

    End


Last Updated

  • Start

    End


Filter by number of...

Joined

  • Start

    End


Group


Facebook


MSN


Skype


ICQ


Yahoo


AIM


אתר הבית


מיקום


תחביבים


תאריך לידה

Between and

Found 18 results

  1. אני לא יודע איך להתחיל אז אני פשוט יתחיל, אני בן 15 לא בארון מול העולם אבל כן מול משפחתי (שאני יודע שזה שאני הומו תשנה להם בכלל). כל פעם ששואלים אותי איך ההורים קיבלו אותי אני משקר ואומר שמעולה וזה לא שינה להם כלום אבל זה גורם לי לשקר לכל מי שנמצא איתי בקשר וזה גורם לי הרגשה רעה.
  2. היי אני בת 17, בי ובארון ואין לי חברים להטבים ואני לא יודעת איך להכיר...המשפחה שלי די הומופובית ולא היו מרשים לי ללכת למפגשים של איגי אני חושבת שאני רוצה לצאת מהארון בפני החברים שלי. הם יקבלו אותי אבל המשפחה שלי לא
  3. אז ככה אני בן 22 ויצאתי מהארון לפני חצי שנה בפני אימא שלי בטלפון והיא כמעט התעלפה והיא חושבת שהכל בראש שלי. והבעיה שזה לא משהו בראש ושיקרתי לה שכן ושזה עבר ואני ביסקסואל ויש לי חברה ואני מרגיש מבולבל מה לעשות? וזה מרגיש לי די מוזר בנפש
  4. אני ילדה ילדה רגילה אני אוהבת לדבר ולשחק כמו כל הילדים אני לומדת בחטיבת הביניים אני אוהבת את החברים ו המשפחה שלי אני מציירת וכותבת שירים אני גבוה יחסית לגילי מתולתלת אני לא שונה מהאחרים תראו אני בדיוק כמו כולם אבל אני כן שונה משהו נותן את האשליה הזו התאהבתי בילדה מהכיתה שלי זה קצת מוזר ילדה וילדה ביחד כזוג זה מה שנותן את האשליה הזו שאני שונה שאני אחרת שאני לא מסוגלת להיות כמו כל הבנות בגילי שיש מצב שאני לסבית...
  5. אני ילדה ילדה רגילה אני אוהבת לדבר ולשחק כמו כל הילדים אני לומדת בחטיבת הביניים אני אוהבת את החברים ו המשפחה שלי אני מציירת וכותבת שירים אני גבוה יחסית לבילי מתולתלת אני לא שונה מהאחרים תראו אני בדיוק כמו כולם אבל אני כן שונה משהו נותן את האשליה הזו התאהבתי בילדה מהכיתה שלי זה קצת מוזר ילדה וילדה ביחד כזוג זה מה שנותן את האשליה הזו שאני שונה שאני אחרת שאני לא מסוגלת להיות כמו כל הבנות בגילי שיש מצב שאני לסבית...
  6. משהו שפתאום נזכרתי בו מאחד הוויכוחים שלי עם ההורים שלי על נושא הקהילה (בדר"כ בקשר לאחי הקטן, בן ה12, אבא שלי טוען שאני "מכניסה לו רעיונות לראש" בזה שאני מסבירה לו על הקהילה בעקבות מה שהוא אמר, (ד"א, כשאח שלי קם באמצע פעולה ואמר לילד אחר הומו זה לא קללה, זה בן אדם ואין בעיה איתו" אני הייתי האדם הכי גאה בחדר). בו בזמן אבא טוען שנטייה מינית היא לא דבר שאפשר לשנות, אבל כנראה שרק אני רואה ששתי הטענות האלו לא יושבות אחת עם השנייה). אבא שלי לא שונא הומואים. אני מניחה שהוא גם לא שונה להט"בים וגם לא סתם בני אדם, אבל זה פשוט משפט שהוא אמר כמה וכמה פעמים. "אני ואמא לא שונאים הומואים. אבל אנחנו מקווים שאתם לא כאלה. אם תשאלי הומו או לסבית והם יגידו לך את האמת, הם היו מעדיפים להיות סטרייטים. כי החיים שלהם קשים-" קוטעת אותו ואומרת שהחיים שלהם קשים בגלל להטבופוביה, שאני מדברת עם אחי על זה (משהו שקרה פעם אחת, למרות שהבהרתי שכל שאלה שתהיה לו אני אענה , ואם הוא יגיד דברים לא לגיטימיים אני אבהיר את זה בשבילו) זה בשביל שהוא לא ירגיש לבד. בשביל שהוא, במקרה והוא ייגדל להיות יותר דומה לי ממה שהוא יכול לדמיין, לא ירגיש לבד בנטייה שלו. (כ"כ הרבה רמזים היו בשיחה הזו, והם היו כ"כ עיוורים אליהם. במובן מסויים, לא רציתי שאחי יגדל, במידה והוא ייתשייך לקהילה שלנו, שלא ירגיש בודד במהלך השנים הצעירות שלו, לפני שייחשף). בכל מקרה, ושהם(חברי הקהילה) היו מעדיפים להיות בדיוק מי שהם-"לא רק בגלל זה. הם לא יכולים להביא ילדים ביחד עם הבן זוג שלהם, והם נאלצים לאמץ ילד של מישהו אחר/של בן הזוג שלהם". פה יש כבר וויכוח אחר, על מה הגורם המכריע בהורות - ביולוגיה או החינוך וכו' אבל בכל אופן - "אם הייתה להם דרך, ואין כזאת אבל אם הייתה להם דרך להיות סטרייטים, הם היו מעדיפים להיות סטרייטים." אני ביסקסואלית. חצי בארון, לגמרי (עם זאת אני אומרת את דעתי בצורה מאוד ברורה) בארון בפניהם. המשפט הזה, גרם לי לפחד שבמידה שאני אבחר לצאת בפניהם, (ולמרות שהם "מעדיפים" שאני ואחי לא נהיה "כאלה", הם ייקבלו אותנו. גם את זה הם אמרו) המשפט הזה גרם לי לפחד שהם יירצו שאני אסתיר את הזהות שלי, שהם לא יבינו למה אני ארצה לצאת עם בנות אם אני יכולה לצאת עם בנים? או יותר גרוע, שיחשבו שזה משהו "שיעבור" ורק עוד שלב ב"מרד הנעורים שלנו". אני אמנם בארון בפניהם, אבל הדעות שלי והערכים שלי מעוצבים מספיק כך שלא כל דבר שיאמרו יערער אותי. אחי לא כזה ובגלל זה (ומעוד סיבות, כמובן) אני מקפידה לא לעבור בשתיקה על דברים שהם אומרים. פריקה כלשהיא, אני מניחה. תודה שקראתם, מי שהגיע עד לכאן.
  7. אני פשוט כל כך כועסת על עצמי, ומתוסכלת, ומאוכזבת מעצמי... ואני לא יודעת מה יותר... הבטחתי לעצמי כבר לפני כמה שבועות- זה הזמן להיות מחוץ לארון... להתנהג כאילו הוא לא היה קיים אפילו... כי אם אני רוצה להתנהג כאילו הארון מעולם לא היה קיים, מה יכול להיות זמן טוב יותר מאשר מקום חדש לגמרי? מה יותר טוב מאשר לא לתת לאנשים להסיק מסקנות, ופשוט לגרום לזה שאני א-מינית להיות הדבר הכי טבעי (בנוגע אליי), ולא להנחית את זה כהפתעה אחרי תקופה שכבר מכירים אותי? מקום חדש, אנשים חדשים, אנשים ש(כנראה) לא יהיה להם קשר עם ההורים שלי כ"כ ככה שזה עדיין לא מחייב לצאת מהארון גם מולם.... תנאים מושלמים כדי לא לתת לארון להיות קיים הפעם, לא? אבל פספסתי את זה בגדול. פספסתי את ההזדמנות היחידה שהייתה לי. השתפנתי לגמרי, בלי סיבה אמיתית. ולא תהיה לי עוד הזדמנות כזו. עכשיו שוב יש ארון, ושוב צריך יותר אומץ ממה שהייתי צריכה כדי לגרום לו להיות לא קיים מלכתחילה. ושוב צריך לנסות למצוא את הזמן הנכון (והזמן אף פעם לא נכון..) ולהבין למי להגיד קודם (ותמיד בסוף יש סיבה למה לא להגיד להם קודם) ולהבין לכמה אנשים להגיד ובאיזה פורום ובאיזה צורה. ואין לי את הכוחות או את הזמן להתעסק בזה... אבל כל כך נמאס לי מהארון... והייתה לי הזדמנות מושלמת לגרום לו פשוט לא להיות קיים, להציג את זה שאני א-מינית בצורה הכי טבעית שיש והכי "דרך אגב" שיש, אבל פספסתי את זה. ופספסתי עוד הזדמנויות פחות טובות אבל עדיין טובות בהרבה מכל דבר שיהיה לי מעכשיו. ואני שוב בארון, למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא אהיה... ואני יכולה להאשים רק את עצמי בזה, כי הכל היה כל כך מושלם בשביל זה אבל אני לא לקחתי את ההזדמנות הזו... :( אז... אני כועסת על עצמי, ומתוסכלת, ומאוכזבת מעצמי... ואני לא יודעת מה אני עושה מעכשיו, כי את ההבטחות שלי לעצמי אני כנראה לא יכולה לקיים :/
  8. היי כולם!! אני ממש חדשה פה, אז שלום!!!! קוראים לי קשת (שם בדוי) ואני מאןהבת בחברה הכי טובה שלי כבר יותר משנה וחצי יש לה חבר ואני מאוד מנסה להתגבר עליה אני פאנסקסואלית ואני חושבת שיש לי העדפה לבנות אז השאלה שלי היא איך אני יכולה להכיר בנות/בנים באותו המקום? אם לא בנות ובנים באותו המקום, אז לפחות רק בנות. כי הבעיה היא שבמקומות הרגילים שהולכים אליהם זה יראה מוזר כביכול אם אתחיל עם בת, ואפילו אם אמצא מקום בו אוכל להפגש עם בנות, מקומות המיועדים לכך, אז זה לא יעבוד אם אנסה לדבר עם בנים. אבל אם אין לכם רעיון על בנות ובנים, אז לפחות רק בנות. בבקשה תעזרו לי, קשה לי ואני רוצה מישהי לאהוב שגם תחזיר לי אהבה ולא כאב... (אני לא יכולה ללכת למפגשים של איגי, הורים שלי.)
  9. אני בסוג של מכינה וזה רק בנות דתיות ולפני יומיים אמרתי משהו על טרנסג'נדרים (בגלל יום הזיכרון שהיה וזה). מאז כבר כמה בנות שואלות אותי שאלות על הקהילה ולמה זה חשוב לי, המחנכת שלי שאלה אותי היום אם יעניין אותי ללמוד על נטיה מינית בכללי וכו. אני בארון ואני בחרדות פסיכיות עכשיו שמישהו יגלה וגם ככה דיי חושדים בי שאני לסבית. רצים לי סרטים בראש וקצת קשה לי לנשום ובכיתי עכשיו ואני מרגישה זוועה. מה לעשות?!
  10. אוקיי, אז ככה אני בן 16 וחצי. דתי.(חוזר בתשובה) אני גיליתי שאני הומו בערך בכיתה ו' (שנתיים בערך מאז החזרה בתשובה) ושמרתי את זה בסוד מההורים שלי. בערך לפני חצי שנה זה התפוצץ והם יודעים. אני רציתי להשתנות כי היה חשוב לי להקים בית ומשפחה.. אבל אני לא יכול להוציא את המחשבות האלה מהראש. ההורים שלי חושבים שהפסקתי, אבל אני לא.. ושוב מתחיל אותו סיפור.. אני לא יודע מה לעשות ואני מתוסכל מזה.. אני ממש אשמח לעזרה.. ועוד שאלה.. יש מישהו שאני מטורף עליו אבל אני לא יודע אם הוא סטרייט או הומו.. כאילו הוא מתנהג כאילו הוא סטרייט אבל יש לי תחושה מוזרה כלשהי שהוא אולי גיי. הוא חתיך הורס ואני לא יודע אם לגשת אליו או לא.. הוא בכיתה מעליי . אשמח אם תייעצו לי בשאלות הללו.. תודה רבה
  11. האם לדעתכם יציאה מהארון היא דבר הכרחי? נכון לעכשיו יצאתי אך ורק בפני חברים טובים שחשבתי שיבינו או חבר'ה שידעתי שאינם הומופובים מדוע בעצם כדאי(אם לדעתכם כדאי) לצאת מהארון מול כולם כולל כולם ולא רק מול מי שיבין?
  12. אהלן, אני מתגייס השבוע ויש לי כמה התלבטויות. קודם כל, האם לצאת מהארון בטירונות? אני לא רוצה שזה הדבר הראשון שידעו עלי וישפטו אותי לפי זה. מצד שני כן חשוב לי שידעו ואני לא רוצה להיות בארון בצבא. ואם אני אהיה עם חבר שאני מכיר מלפני הצבא והוא לא יודע עלי איך אני אצא מולו? דבר שני, אני בטח לא אתנגד להכיר מישהו בצבא השאלה אם זה קורה הרבה? או שזה יהיה לי ממש בעייתי? אני הולך לשרת בנח״ל תודה מראש!
  13. היי, קוראים לי בר ואני תכף מתגייס בתחילת אוגוסט (ככה שאני מוגבל בזמן). עכשיו אני טרנסג'נדר בארון (אבל בנתיים שלחתי בקשה והודעתי לאירגון יוהלם שאני טרנס ואני מעוניין למדים לפי מגדרי וכו'.. וכו'. רק שישמרו על כך בסודיות גם כי לא יצאתי מהארון בפני אף אחד וגם כי אני לא מעוניין שמישהו מהצבא ידע במיוחד שאני עוד לא על הורמונים). בקיצור אחרי הפתיחה הארוכה הזאת רציתי לשאול איפה אני יכול לקנות ביינדר של gc2b (הבנתי מהביקורות שזה הוקם על ידי טרנסים ושזה יותר טוב מביינדרים אחרים) מעבר לזה שמעתי שיש מן חזיית ספורט כזאת שהיא שבעצם היא כמו ביינדר כזה.. דוחס/משטיח את החזה (מישהו הבין למה הכוונה שלי?) בקיצור זה אוכל לשים לשיעורי ספורט בצבא . רק השאלה שלי איפה מוכרים בישראל את שני סוגי הביינדרים שציינתי והאם אפשר לקנות כמה מהם . (אם אני לא טועה אמרו לי שיש אירגון לזה שמוכר או תורם) . ועוד שאלה קטנה אם כבר אז כבר חח מה עדיף ביינדר שלם או חצי? (יש לציין שאני מידה L או M). תודה ענקית לעוזרים זה יוריד לי חצי אבן מהלב (כי גם ככה אני מאוד דיספורי לגבי החזה ואני מעדיף לא לעסוק/ להיות פחות טרוד מזה ולחשוב כל פעם איך אני מסתיר את החזה בצורה שלא יראו.. בנתיים הפיתרון שלא הכי מצליח זה זקטים :\ ובצבא מן הסתם לא אוכל לשים גקט או סווצר). טוב סורי על החפירה פשוט רק רציתי לציין כמה הנושא/ ה3/2 שאלות האלו קריטיות בשבילי . תודה.
  14. גיליתי שחברה שממש לא רציתי שתדע שאני א-מינית ניחשה וכנראה דיי בטוחה בעצמה... פעם היינו חברות טובות ממש. היא האדם הראשון שחשבתי לספר לה שאני א-מינית, עשיתי הקדמה קצרה כדי לוודא. התגובה שלה הייתה שלילית (תדמיינו בטון נחרץ/מלגלג/... "זה לא אמיתי, זה לא יכול להיות, זו בעיה נפשית, זו בעיה הורמונלית, משיכה מינית הופכת אותנו לאנושיים, וכו'". עם חזרה של המון פעמים על זה שזו בעיה נפשית/פיזית) ואף הסבר לא עזר. לא רציתי להסתכן בלהגיד לה שאני א-מינית כי היא הייתה באותה תקופה כמו בת בית אצלי ואם היא הייתה חושבת שזה דורש טיפול (פסיכולוגי/הורמונלי) היא הייתה מוציאה אותי מהארון בפני ההורים שלי ואומרת להם את דעתה... זה קרה לפני כמעט שנה. מאז ממש התרחקתי ממנה, אנחנו עדיין סוגשל חברות אבל רחוקות פי מיליון ממה שהיינו פעם... לפני כמה ימים חברה אחרת שלי (שיודעת שאני א-מינית) אמרה לי שהחברה הזו חושדת שאני א-מינית... עכשיו אני ממש בלחץ כשאני נמצאת איתה, שמה לב בטירוף לתגובות שלי כשעולה נושא בנים חתיכים/חמודים/וכו', ובטוחה שגם היא שמה לב. מדאיג אותי בטירוף שהיא חושדת- גם כי אני לא יודעת מה היא תעשה עם המידע הזה וגם כי אני לא יכולה לדעת כמה אנשים נוספים חושדים. מתסכל אותי ממש לחשוב על זה... אז ניסיתי לא לחשוב על זה פשוט, אבל אני לא מצליחה ואני מתעסקת בזה המון ואפילו לא בטוחה למה זה כל כך מדאיג אותי... אבל זה כן... אני בעיקר לא יודעת למה זה מדאיג אותי ומתסכל אותי כל כך כי חשבתי המון בזמן האחרון על לצאת מהארון (אני אוותר על ההסבר לגבי זה הפעם). אבל אני מניחה שזה בין היתר בגלל שרציתי שזה יהיה בזמן שלי, בדרך שלי, ושההחלטה תהיה שלי... סורי על החפירה. אני לא יודעת למה כתבתי את כל זה, אני מניחה שבעיקר רציתי לשפוך את זה. אבל אם למישהו יש משהו מועיל, אני אשמח...
  15. אני כבר שנה שואלת את עצמי אם אני בי? ולא מצליחה להגיע לתשובה. יצא לי להתאהב בחברה ומאז אני מבולבלת אם הרגש הזה קיים לעוד בנות? ואם הוא בכלל נחשב להתאהבות. אני מעורערת כבר לגמרי בכל נושא נטייה מינית שלי, אף פעם לא הרגשתי ככה לבן אבל כן יצא לי להימשך פיזית בנים. לא מזמן התנשקתי עם מישהו - זה נגמר בהסכמה שנישאר ידידים, רעיון שבא מהצד שלי. לא הרגשתי כלום במהלך הנשיקה וגם די התרחקתי ממנו מספר פעמים (גרם לי לחשוב על זה שאף פעם לא נהניתי בנשיקה עם בחור, ואז עלה לי שאולי אני בכלל לא נמשכת לבנים?) אני כבר מתוסכלת מכל הסיפור ומרגישה שכבר לא מגיעה לי אהבה. מאז שגיליתי שאני אולי בי עלה לי יותר החשק להתנסות עם בת מאשר עם בן אז יכול להיות שבגלל זה בנים לא מעניינים אותי עכשיו. אני מרגישה שיש ימים שאני יכולה להגיד שאני לגמרי ביסקסואלית ויש ימים שרק סטרייטית, זה החלק הכי מתסכל בכל הסיפור הזה. אני מנסה להכיר בנות בשביל שאולי אם אני יתנסה אז זה יהיה אישור שאני באמת כזאת ... אבל בעיר שלי זה מרגיש שיש 0 בנות כאלו ואני רחוקה מרחק של כמה שעות מכל עיר אחרת. בקיצור השאלה שלי היא אם באמת צריך להתנסות בשביל לדעת או שזה בסדר להחליט רק לפי רגש? איך יודעים בוודאות? עצם זה שאני בכלל מתלבטת במשך שנה זה כבר אומר שאני לא 100% סטרייט.. ואם יש טעם בכלל לצאת או להישאר תחת התגית סטרייטית "ולחטאות" מידי פעם בלי שהרבה ידעו? למה בכלל יצאתם מארון אם אתם בי? כבר די נמאס לי לחפש לעצמי הגדרה
  16. איגי (ארגון הנוער הגאה) פותח רשמית את אירועי הגאווה 2015 עם איגי ביום ההבנ"ה - היום הבינלאומי למאבק בלהט"בופוביה! לאור ההתבטאויות הלהט"בופוביות הקשות שנשמעו השנה ובכלל, במיוחד בתקופת הבחירות, הנוער הגאה אומר: פרטים נוספים והרשמה אצל מדריכי/ות הקבוצות החברתיות ובעמוד הפייסבוק של איגי!
  17. דתיה בת 20 לסבית, כבר יותר מידי שנים אני יודעת שאני שונה, השקט שובר אותי. בא לי לצרוח בכל כך הרבה שיחות פשוטות של היום יום. פשוט להגיד את זה. לזרוק באוויר "אני לסבית" ולראות מה יקרה מי ישאר ויגיד "זה בסדר אני כאן בשבילך" ומי פשוט יקום וילך. הפחד שולט בחיים שלי, הפחד לאבד את היקרים לי מכל למצוא את עצמי זרוקה ברחוב בלי אף אחד שיאהב. אני לא רוצה לעזוב את הבית אבל רוב הסיכויים שאם אני אדבר אני יעוף. אני אוהבת את ההורים שלי והם אותי, אבל הפיסת מידע הקטנה הזאת תשנה הכל? החברים הטובים שלי הם המשפחה השנייה שלי ואני יודעת שהם יקבלו אותי אבל אני לא מצליחה לדבר פשוט לא מצליחה להוציא את זה. יש לי חברה אחת קרובה שבערך יודעת, רק כי ידעתי שהיא תומכת בקהילה אז הרשתי לעצמי לזרוק את זה בצחוק..עד היום היא לא יודעת אם זה אמיתי. אני אוהבת אותה. את החברה הכי טובה שלי. ויש סיכוי די גדול שהיא אוהבת אותי בחזרה.  אבל כלום לא עוזר כשהפחד שולט בחיים שלך. איך יוצאים מזה? מה עושים? איך מתחילים חיים חדשים? איך מתמודדים עם זה שהמשפחה כבר לא תהיה חלק ממני?  
  18. היי אני בת 17 וסיפרתי לפני שבועיים לחברה הכי טובה שלי עליי ורק שיתפתי אותה( בשלי שום קשר להקשר אחר) והיא הראתה הכי הרבה תמיכה בעולם ושהיא אוהבת אותי וזה נכון אבל זה נהיה לה כבר מדי היא מבולבלת והיא לא יודעת איך להכיל את זה היא יודעת איך לקבל את זה אבל זה קשה לה להכיל את זה היא מבולבלת... ואני לא יודעת מה להגיד לה.....אני עניתי לה על כל השאלות והסברתי לה על הכול אבל היא מבולבלת מאוד והיא אמרה לי למה... כי אין לי את "הלוק" כלומר...זה לא נראה עלי בכלל. זה נחת עליה בהפתעה מטורפת.. לא כי לא דיברנו על נושא קודם אלה בגלל שאני עצמי היופי והאופי לא תואם לסטיגמות שהיא מכירה וזה בעיקר למה היא מבולבלת...ואני כבר לא יודעת מה להגיד לה.. היא לא מצליחה כל כך לדבר על זה מבלבול ואני לא יודעת מה להגיד כי אני כבר אמרתי הכול. עניתי על הכול הסברתי על הכול והיא רוצה שאני יגיע אותה כמו שאני בדרך כלל עושה אבל אין לי פשוט מה להגיד הצעות משהו? משהו להגיד לחברה הכי טובה שמצד אחד מקבלת אבל לא מכילה, מבולבלת...?
×