מעבר לתוכן
  • הכרזות מערכת

    • Romo

      פעילות הדיגי יוצאת לחופשה עד לסיום החגים!   02/09/18

      היי כולן! פעילות הוואטסאפ של איגי תצא לחופשה מראש השנה ועד סיום חגי תשרי :( אנחנו נתגעגע המון ונשמח לשמוע איך עברו החגים אחרי שנחזור בתאריך ה-7.10, בטלפונים: "דיגי 1" - 054-911-9726
      "דיגי 2" - 054-911-9718 ימים א', ג' ו-ה' בין השעות 19:30-21:30.   חגים שמחים!

Gal7

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    31
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

1 עוקב

אודות Gal7

  • דרגה
    חבר/ת מערכת הפורומים
  • יום הולדת 01/05/2001

Profile Information

  • תחביבים
    אוהבת ממש לעשות ריצות, לצייר, לנגן, לשחות, לקרוא ספרים (במיוחד הארי פוטר, שוב ושוב), לכתוב, לצלם, לראות סרטים (גם במיוחד הארי פוטר-אובססיה קלה), ושוב לצייר.
  • פנו אלי ב
    לשון נקבה
  • מזל
    שור

Profile Fields

  • תאריך לידה
    01/05/01

מבקרים אחרונים

414 צפיות בפרופיל
  1. שירות לאומי

    היי, קודם כל, תזכרי שהיתרון של השירות הלאומי הוא שכשהמקום לא טוב לך את יכולה לקום וללכת. לעבור למקום אחר. אז בנקודה שאת מרגישה שזה נהיה יותר מדי, את יכולה לעבור למקום אחר. (למקום שיש בו סביבה קצת פחות דתית (אני לא רוצה לעשות הכללות, פשוט המדריכות שתיארת נשמעות כמו כמה מהחברות היותר דתיות שלי, תקני אותי אם טעיתי) וקצת יותר מגוונת.) חוץ מזה, את יכולה לנסות לדבר עם החניכות הלסביות. (תלוי ממש באיזה גיל הן) אבל בגדול, אני חושבת שעד כמה שהמקום טוב הוא לא באמת טוב אם את מרגישה בו רע. ואם זה לוקח אותך אחורה, אולי כדאי לך לשקול לעבור למקום אחר. מלא בהצלחה!!
  2. הקבוצות

    מתי יתחילו הפעילויות בקבוצות?
  3. האמת, שבשבוע האחרון זה יצא לי קצת מהמחשבות. אני כן עדיין חושבת על זה כל יום, אני עדיין מפחדת מהעתיד. אני רוצה להגיע לשלב שבו אני לא חושבת על זה כל יום, כי זה רק חלק ממני, חלק גדול שבסופו של יום כן מגדיר אותי - אבל זה לא כל מי שאני. לפעמים אני לא מבינה למה עושים מזה כזה סיפור גדול. אז אני אוהבת בנות, אוקיי, ו? אבל באמת, אני מרגישה שזה במגמת שיפור. ומאמינה שזה ילך וישתפר. כמו שלספר נהיה לי קל יותר ויותר, ויש לי כבר כמעט עשר חברות שיודעות. שזה לא מעט. אני לא מתכוונת לצאת בפני כל בית הספר והשכבה, כי לא ממש בא לי, אבל אני מקווה שאספר לרוב החברות שלי עד סוף השנה. סיפרת למי שאת מאוהבת בה שאת מאוהבת בה? את ממש אמיצה אם כן. כאילו ממש. אני רק סיפרתי לזו שאני מאוהבת בה שאני ביסקסואלית, אין סיכוי שאספר לה שאני מאוהבת בה. כל הכבוד על האומץ. אני חושבת שחברות שמתרחקות פשוט.. לא מבינות. ואני באמת מאמינה שזה נובע מחוסר ידע ומחוסר הבנה. הסברתי לחברה שהתרחקה ממני עוד קצת השבוע, דיברתי איתה על זה שהתרחקה ממני, והיא -בערך- הפסיקה עם זה. ואיזה מהמם שאמא שלך קיבלה מושלם!! ושנה טובה גם לך(:
  4. קבוצות איגי

    מתי בערך המספרים יתעדכנו?
  5. היי, אהבתי ממש את הרעיון של השרשור. כל כך הרבה דברים רצים לי בראש בזמן האחרון, לא רק בנוגע לנטייה המינית שלי, ולפעמים אני נאבדת קצת בתוך כל המחשבות האלו. התחילה שנת הלימודים, השנה האחרונה שלי בתיכון. השנה הקודמת הייתה מעולה מכל הבחינות, מבחינה לימודית השקעתי- והבגרויות הלכו לי מדהים, מבחינה חברתית חיזקתי את הקשר עם הרבה מהחברות שלי, הרחבתי את המעגל החברתי שלי וגם סיננתי אותו מאנשים שלא עושים לי טוב, מבחינה אישית התקדמתי בעבודה עצמית על האופי שלי. חוץ מבחינה אחת. הנושא הזה. הוא ישב עליי, על הלב ועל המוח ועל הכל. מי אני, איזה מן בנאדם אני. ובמיוחד.. מה הנטייה המינית שלי. עמוק, עמוק בפנים ידעתי שאני אוהבת בנות כבר לפני שנים, אבל הכחשתי את זה, לא רציתי להאמין שזה יכול להיות נכון. בשנה שעברה, הבנתי שאני צריכה לאזור כוחות ואומץ ולהתמודד עם הנטייה המינית שלי. בחודשים האחרונים, עברתי תהליך. קיבלתי את עצמי. סיפרתי לכמה חברות. אבל.. יש אבל. המחשבות על הנושא הזה משתלטות עליי לפעמים. אני מדברת עם חברה, וחושבת "לספר לה? לא לספר? לספר?". אני מדברת עם.. איתה, זו שאני מאוהבת בה כבר כמעט שנתיים, והמחשבה על לצאת מולה לא עוזבת לי את המחשבות. אני חוזרת מבית הספר, וחושבת. חושבת, חושבת, חושבת. ואיך אספר להורים, לכל הרוחות. מה אמא שלי תגיד? ו-שהבנות החופרות מהכיתה שלי, שיפסיקו לשגע אותי בנוגע לבחור ההוא שאני "פשוט חייבתתת לתת לו צ'אנס ולצאת איתו!!", שירפו מזה. שהחברה הכי טובה שלי, שכנראה זו הייתה טעות לספר לה, תחזור להיות חברה שלי כמו פעם, שתפסיק עם המרחק הפיזי המפגר הזה. אני רוצה שהנושא הזה לא ירגיש לי כל כך עצום וגדול ומפחיד. כי הוא אמנם חשוב, אבל הוא לא מפחיד ועצום וגדול. הוא לא צריך להשתלט לי על השגרה, הוא לא צריך להכנס לי לראש באמצע שיעור, הפסקה, ריצה במכון, ארוחת ערב. אני רוצה שהחיים שלי שוב ירגישו קלילים, וכיפיים, ונורמליים. שהמחשבות האלו יפסיקו להטריד אותי כל כך. ואולי זו לא ציפייה הגיונית, אולי הנושא הזה ישאר חלק גדול מהיומיום ומהמחשבות שלי עד שאספר לכל הסביבה שלי, לכל המשפחה שלי. אבל אני רוצה שהחיים שלי ירגישו קלילים שוב, אני רוצה להצליח לראות שוב את הטוב בדברים ולא את המפחיד. אני רוצה להתמקד בנקודות האור, כי יש כל כך הרבה כאלו. ובזכות זה שאני לסבית, או ביסקסואלית, או לא יודעת מה (וזה בסדר), גיליתי הרבה נקודות אור כאלו. אם בעבר הרגשתי שלמרות שאני מוקפת בכל כך הרבה חברות, אני לא באמת סומכת על אף אחת, היום אני יודעת שיש לי לא מעט חברות שיהיו שם בשבילי לא משנה מה, שיקבלו אותי בכל מצב ושיעודדו אותי בכל מצב. בזכות זה שיצאתי מול כמה חברות, החברות שלי עם חלקן מאוד התחזקה. ואין דבר שמחמם את הלב יותר מלדעת שחברה שאת סומכת עליה, סומכת עלייך בחזרה. הפכתי לאדם הרבה יותר מקבל, והרבה פחות שופט. דברים שאולי בעבר הייתי מרימה עליהם גבה, דברים שחברות שתפו אותי בהם, שגם היום אני חושבת שהם לא אידיאליים, היום אני מקבלת, אמנם אני אומרת את דעתי, אבל קודם כל אני מקבלת, נותנת חיבוק, ורק אז עצה. אז, לשנה החדשה, אני מאחלת לעצמי ולכולנו שנראה אותן, את נקודות האור. כי הן קיימות, ויש כל כך הרבה מהן.
  6. היי! (: לפי מה שהבנתי, אין כל כך סיכוי שיעלו עליך כי לא מפרסמים כאן באתר את מקומות המפגש של הקבוצה והזמנים שבהם נפגשים, אלא יוצרים קשר עם המדריכים של הקבוצות והם מעדכנים אותך. אז אנשים שאתה מכיר לא יכולים לדעת שאתה הולך למפגש של איגי, זה "בטוח" מהבחינה הזו. מבחינת תירוצים להורים, אני מתכננת כשאלך להגיד שאני יוצאת לריצה או למכון כושר או משהו, כי אני מתאמנת די הרבה אז זה לא יראה להם מוזר. אם אתה עושה ספורט אתה יכול להשתמש בתירוץ כזה, שיש לך ריצה שבועית כזו. או סרט שבועי אצל אחד החברים, שיעורי בית בסיפריה. בהצלחה לשנינו!!
  7. בארון בן 17

    היי (: אני בת 17, מהמרכז, בכיתה יב. וגם אני די בארון. ואני כל כך מזדהה עם מה שכתבת. זה כל כך מפחיד אותי לצאת מהארון, במיוחד עם החברות ההומופוביות שלי, אבל להסתיר את זה ולהיות בארון מרגיש לי לא אני, וזה מתסכל ולגמרי אוכל אותי מבפנים. מה שממש עזר לי זה לספר. מתתי מפחד לפני שסיפרתי לחברה בפעם הראשונה, אבל זו הייתה הקלה כל כך גדולה, אז אני באמת ממליצה לך בחום לספר לחבר שאתה סומך עליו, ושהוא בןאדם מקבל. אני בנתיים סיפרתי לחמש חברות, ארבע מהן קיבלו מהמם לגמרי. אחת הומופובית, ממש, אז היא תפסה מרחק פיזי ממני. אבל ארבעת האחרות קיבלו מדהים ואני שמחה שהן יודעות. אז אני ממליצה לך להתחיל, לאט-לאט, כשתרגיש מוכן, תספר קודם לחבר אחד. או לחברה אחת. תן לזה זמן. כי זו הקלה, באמת. שיש עוד מישהו בעולם שיודע, ומקבל אותך. זה גרם לי להבין שזה לא כזה עניין גדול כמו שזה נראה לי. לגבי ההורים- גם אני מתה מפחד, ואני גם דתיה, אז אין לי מושג איך אני אנחית את זה על כל המשפחה. כי ברור לי שאין להם אפילו תהיה אם אני לסבית. אין לי מושג איך אספר, באמת. ו-יהיה טוב, תאמין בזה. אני קוראת מהשורות שכתבת את ההרגשה הזו של המועקה, ואני לגמרי מזדהה. ואם תפתח משתמש, אשמח אם תשלח לי הודעה (:
  8. מישהו רוצה לדבר?

    מוזמנת לדבר איתי ;)
  9. איזה עדה אתם?

    היי גם אצלי זה ככה (: שם המשפחה של סבתא שלי ספרדי, הם היו בגירוש ספרד
  10. איזה עדה אתם?

    פולניה והונגריה (ובקיצור לגמרי אשכנזיה)
  11. ראיתי אותו רק פעמיים (: כן וכשהחברה שהלכתי איתה חשבה שזה ההוא מ13 סיבות למה הייתי כזה "המ, אולי זה בראם?" ההורים שלו קיבלו מהמם, ואהבתי את זה ממש כי זה מסר טוב להורים שרואים את הסרט הזה. ונכון שבסוף כל החברים שלו היו בסדר עם זה וכולם קיבלו את זה יפה, אבל הוציאו אותו מהארון. וזה קשה, כי לא הייתה לו את הבחירה לספר כשהוא מוכן. אבל אני מבינה מה שאת אומרת, כי בתכלס זה לא משקף את הקושי הכי מפחיד (שהמשפחה/החברים לא יקבלו)
  12. וואו וואו וואו באהבה סיימון זה אחד הסרטים היפים. כל כך הזדהיתי איתו. ומסכימה, צריך לעשות סרט כזה על לסביות !! בכיתי חצי סרט בערך, ראיתי אותו ממש בשבוע שיצאתי מהארון לחברה שלי - אז נורא הזדהיתי. גם אני עשיתי את השטות הזו ובדקתי קודם באינטרנט, אבל עדיין זה היה כזה יפה, ומרגש,וסוף סוף עושים סרט על כמה זה קשה לצאת מהארון
  13. אני מפחדת

    תודה רבה, באמת (: אולי אצטרף לקבוצה בהמשך.
  14. אני מפחדת

    אני מקווה שיום אחד זה באמת יהיה פשוט יותר, כי אני מפחדת שאצטרך לבחור. ואני לא רוצה לבחור, כי אלו שני חלקים בלתי נפרדים ממי שאני.
  15. אני מפחדת. אני מרגישה שהאישיות שלי מורכבת מכמה חלקים, חלקים שאולי לא הולכים ביחד, ואולי אפילו מתנגשים. אני דתיה. אני מאמינה בקב"ה, אני גאה במסורת היהודית. אני מאמינה בערכי התורה, ומעריכה את החברה הדתית שמעלה על נס את ערך ההתנדבות והנתינה. ואני גם לסבית. אני אוהבת בנות. לא בחרתי בזה, אבל אני אתחתן (הלוואי!) עם אשה, ולא עם גבר. לקח לי כל כך הרבה זמן לקבל את עצמי. ובתקופה האחרונה קיבלתי את עצמי, אפילו ספרתי לשתי חברות. ומאז שקיבלתי את עצמי אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי, אבל כל כך הרבה שאלות צצות פתאום. שאלות שפעם ביטלתי במחשבה ש"זה יעבור", ושעכשיו הן פתאום חשובות ואמיתיות ו.. כבדות. אני מרגישה שהכל מתערער לי. פתאום אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להשתייך לחברה הדתית. החברה הדתית כל כך לא מקבלת את הקהילה. ואני - אני חלק מהקהילה. כשאני חושבת על העתיד, אני רוצה לאהוב ולהתחתן ולחיות בלי בושה, להיות אני בלי בושה. וקשה לי לחשוב שזה יקרה בחברה הדתית. אבל, אני רוצה לשמור שבת וחגים וכשרות, והכל, וגם לחברה החילונית אני לא אהיה שייכת. כל החברים שלי יצאו בערב שבת, ילכו למסעדות לא כשרות. איפה אני נכנסת פה? איפה אני משתלבת? איפה מה שאני מאמינה בו משתלב? ופתאום, גם מה הדעות הפוליטיות שלי? בנט מייצג את הערכים שלי מצד אחד, ומהצד השני - מה הוא עושה למען הקהילה? מה הוא עושה כדי שאוכל להתחתן פה? נשארה לי רק כיתה י"ב, אבל אני כל כך נרתעת מלהיות עוד שנה בבית הספר הזה. כל פעם שאני פוגשת את החברות, את הכיתה, אני מרגישה צבועה. כי אני לא יכולה לספר להן. כי הן כל כך הומופוביות, שאני יודעת שהן בחיים לא יקבלו. ועוד מעט מתחילה שנה, ה-שנה האחרונה, שנה כל כך חשובה, ואני לא ארגיש בה אני. וכשאני לא מרגישה אני, המוטיבציה שלי יורדת. והמוטיבציה והנחישות אלו מהדברים שאני הכי גאה בהם בעצמי, הדברים שמאפשרים לי להצליח במה שאני עושה וּלהשיג את המטרות שלי. הנושא הזה פשוט לא עוזב לי את המחשבות, וקשה לי להרדם. איך אני אוכל להיות אני? אני מרגישה צבועה להורים, צבועה לחברות. אם לא הייתי באולפנה, הייתי פשוט יוצאת מהארון לשאר החברות ולהורים, אבל זה שאני דתיה זה עוד קושי שמתווסף. כי בחברה הדתית זה לא לגיטימי. ובחברה הדתית משפחה זה גבר ואישה וילדים, וגם כלב או חתול זה בסדר, אפילו אוגר או תוכי יתקבלו בברכה. אבל כשאשה ואשה מקימות משפחה, או גבר וגבר, זה בעיה. וזה קשה לי, קשה לי שבחברה שמתיימרת לקבל את השונה אני לא יכולה להיות לסבית. (ואני אפילו לא חושבת שלסבית זה שונה, אבל יחסית למה שמקובל אצלנו- כן.) אשמח אם תגיבו, אני כל כך מבולבלת עם זה
×