מעבר לתוכן
  • הכרזות מערכת

    • Harrys

      שינוי זמני באפשרויות הפרסום בפורומים   11/11/18

      שלום לכולם, עקב מתקפת ספאמים, באופן זמני אורחים לא יכולים לפרסם או להגיב באשכולות רק משתמשים רשומים. אני ממליץ לכל מי שרוצה לפתוח משתמש, זה תהליך קל ופשוט ולא מצריך יותר מידי פרטים אישיים למעט מייל.  

Gal7

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    32
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

1 עוקב

אודות Gal7

  • דרגה
    חבר/ת מערכת הפורומים
  • יום הולדת 14/03/2001

Profile Information

  • פנו אלי ב
    לשון נקבה
  • מזל
    שור

Profile Fields

  • תאריך לידה
    14/03/01

מבקרים אחרונים

486 צפיות בפרופיל
  1. שירות לאומי

    היי, קודם כל, תזכרי שהיתרון של השירות הלאומי הוא שכשהמקום לא טוב לך את יכולה לקום וללכת. לעבור למקום אחר. אז בנקודה שאת מרגישה שזה נהיה יותר מדי, את יכולה לעבור למקום אחר. (למקום שיש בו סביבה קצת פחות דתית (אני לא רוצה לעשות הכללות, פשוט המדריכות שתיארת נשמעות כמו כמה מהחברות היותר דתיות שלי, תקני אותי אם טעיתי) וקצת יותר מגוונת.) חוץ מזה, את יכולה לנסות לדבר עם החניכות הלסביות. (תלוי ממש באיזה גיל הן) אבל בגדול, אני חושבת שעד כמה שהמקום טוב הוא לא באמת טוב אם את מרגישה בו רע. ואם זה לוקח אותך אחורה, אולי כדאי לך לשקול לעבור למקום אחר. מלא בהצלחה!!
  2. הקבוצות

    מתי יתחילו הפעילויות בקבוצות?
  3. קבוצות איגי

    מתי בערך המספרים יתעדכנו?
  4. היי! (: לפי מה שהבנתי, אין כל כך סיכוי שיעלו עליך כי לא מפרסמים כאן באתר את מקומות המפגש של הקבוצה והזמנים שבהם נפגשים, אלא יוצרים קשר עם המדריכים של הקבוצות והם מעדכנים אותך. אז אנשים שאתה מכיר לא יכולים לדעת שאתה הולך למפגש של איגי, זה "בטוח" מהבחינה הזו. מבחינת תירוצים להורים, אני מתכננת כשאלך להגיד שאני יוצאת לריצה או למכון כושר או משהו, כי אני מתאמנת די הרבה אז זה לא יראה להם מוזר. אם אתה עושה ספורט אתה יכול להשתמש בתירוץ כזה, שיש לך ריצה שבועית כזו. או סרט שבועי אצל אחד החברים, שיעורי בית בסיפריה. בהצלחה לשנינו!!
  5. בארון בן 17

    היי (: אני בת 17, מהמרכז, בכיתה יב. וגם אני די בארון. ואני כל כך מזדהה עם מה שכתבת. זה כל כך מפחיד אותי לצאת מהארון, במיוחד עם החברות ההומופוביות שלי, אבל להסתיר את זה ולהיות בארון מרגיש לי לא אני, וזה מתסכל ולגמרי אוכל אותי מבפנים. מה שממש עזר לי זה לספר. מתתי מפחד לפני שסיפרתי לחברה בפעם הראשונה, אבל זו הייתה הקלה כל כך גדולה, אז אני באמת ממליצה לך בחום לספר לחבר שאתה סומך עליו, ושהוא בןאדם מקבל. אני בנתיים סיפרתי לחמש חברות, ארבע מהן קיבלו מהמם לגמרי. אחת הומופובית, ממש, אז היא תפסה מרחק פיזי ממני. אבל ארבעת האחרות קיבלו מדהים ואני שמחה שהן יודעות. אז אני ממליצה לך להתחיל, לאט-לאט, כשתרגיש מוכן, תספר קודם לחבר אחד. או לחברה אחת. תן לזה זמן. כי זו הקלה, באמת. שיש עוד מישהו בעולם שיודע, ומקבל אותך. זה גרם לי להבין שזה לא כזה עניין גדול כמו שזה נראה לי. לגבי ההורים- גם אני מתה מפחד, ואני גם דתיה, אז אין לי מושג איך אני אנחית את זה על כל המשפחה. כי ברור לי שאין להם אפילו תהיה אם אני לסבית. אין לי מושג איך אספר, באמת. ו-יהיה טוב, תאמין בזה. אני קוראת מהשורות שכתבת את ההרגשה הזו של המועקה, ואני לגמרי מזדהה. ואם תפתח משתמש, אשמח אם תשלח לי הודעה (:
  6. מישהו רוצה לדבר?

    מוזמנת לדבר איתי ;)
  7. איזה עדה אתם?

    היי גם אצלי זה ככה (: שם המשפחה של סבתא שלי ספרדי, הם היו בגירוש ספרד
  8. איזה עדה אתם?

    פולניה והונגריה (ובקיצור לגמרי אשכנזיה)
  9. ראיתי אותו רק פעמיים (: כן וכשהחברה שהלכתי איתה חשבה שזה ההוא מ13 סיבות למה הייתי כזה "המ, אולי זה בראם?" ההורים שלו קיבלו מהמם, ואהבתי את זה ממש כי זה מסר טוב להורים שרואים את הסרט הזה. ונכון שבסוף כל החברים שלו היו בסדר עם זה וכולם קיבלו את זה יפה, אבל הוציאו אותו מהארון. וזה קשה, כי לא הייתה לו את הבחירה לספר כשהוא מוכן. אבל אני מבינה מה שאת אומרת, כי בתכלס זה לא משקף את הקושי הכי מפחיד (שהמשפחה/החברים לא יקבלו)
  10. וואו וואו וואו באהבה סיימון זה אחד הסרטים היפים. כל כך הזדהיתי איתו. ומסכימה, צריך לעשות סרט כזה על לסביות !! בכיתי חצי סרט בערך, ראיתי אותו ממש בשבוע שיצאתי מהארון לחברה שלי - אז נורא הזדהיתי. גם אני עשיתי את השטות הזו ובדקתי קודם באינטרנט, אבל עדיין זה היה כזה יפה, ומרגש,וסוף סוף עושים סרט על כמה זה קשה לצאת מהארון
  11. אני מפחדת

    תודה רבה, באמת (: אולי אצטרף לקבוצה בהמשך.
  12. אני מפחדת

    אני מקווה שיום אחד זה באמת יהיה פשוט יותר, כי אני מפחדת שאצטרך לבחור. ואני לא רוצה לבחור, כי אלו שני חלקים בלתי נפרדים ממי שאני.
  13. אני מפחדת. אני מרגישה שהאישיות שלי מורכבת מכמה חלקים, חלקים שאולי לא הולכים ביחד, ואולי אפילו מתנגשים. אני דתיה. אני מאמינה בקב"ה, אני גאה במסורת היהודית. אני מאמינה בערכי התורה, ומעריכה את החברה הדתית שמעלה על נס את ערך ההתנדבות והנתינה. ואני גם לסבית. אני אוהבת בנות. לא בחרתי בזה, אבל אני אתחתן (הלוואי!) עם אשה, ולא עם גבר. לקח לי כל כך הרבה זמן לקבל את עצמי. ובתקופה האחרונה קיבלתי את עצמי, אפילו ספרתי לשתי חברות. ומאז שקיבלתי את עצמי אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי, אבל כל כך הרבה שאלות צצות פתאום. שאלות שפעם ביטלתי במחשבה ש"זה יעבור", ושעכשיו הן פתאום חשובות ואמיתיות ו.. כבדות. אני מרגישה שהכל מתערער לי. פתאום אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להשתייך לחברה הדתית. החברה הדתית כל כך לא מקבלת את הקהילה. ואני - אני חלק מהקהילה. כשאני חושבת על העתיד, אני רוצה לאהוב ולהתחתן ולחיות בלי בושה, להיות אני בלי בושה. וקשה לי לחשוב שזה יקרה בחברה הדתית. אבל, אני רוצה לשמור שבת וחגים וכשרות, והכל, וגם לחברה החילונית אני לא אהיה שייכת. כל החברים שלי יצאו בערב שבת, ילכו למסעדות לא כשרות. איפה אני נכנסת פה? איפה אני משתלבת? איפה מה שאני מאמינה בו משתלב? ופתאום, גם מה הדעות הפוליטיות שלי? בנט מייצג את הערכים שלי מצד אחד, ומהצד השני - מה הוא עושה למען הקהילה? מה הוא עושה כדי שאוכל להתחתן פה? נשארה לי רק כיתה י"ב, אבל אני כל כך נרתעת מלהיות עוד שנה בבית הספר הזה. כל פעם שאני פוגשת את החברות, את הכיתה, אני מרגישה צבועה. כי אני לא יכולה לספר להן. כי הן כל כך הומופוביות, שאני יודעת שהן בחיים לא יקבלו. ועוד מעט מתחילה שנה, ה-שנה האחרונה, שנה כל כך חשובה, ואני לא ארגיש בה אני. וכשאני לא מרגישה אני, המוטיבציה שלי יורדת. והמוטיבציה והנחישות אלו מהדברים שאני הכי גאה בהם בעצמי, הדברים שמאפשרים לי להצליח במה שאני עושה וּלהשיג את המטרות שלי. הנושא הזה פשוט לא עוזב לי את המחשבות, וקשה לי להרדם. איך אני אוכל להיות אני? אני מרגישה צבועה להורים, צבועה לחברות. אם לא הייתי באולפנה, הייתי פשוט יוצאת מהארון לשאר החברות ולהורים, אבל זה שאני דתיה זה עוד קושי שמתווסף. כי בחברה הדתית זה לא לגיטימי. ובחברה הדתית משפחה זה גבר ואישה וילדים, וגם כלב או חתול זה בסדר, אפילו אוגר או תוכי יתקבלו בברכה. אבל כשאשה ואשה מקימות משפחה, או גבר וגבר, זה בעיה. וזה קשה לי, קשה לי שבחברה שמתיימרת לקבל את השונה אני לא יכולה להיות לסבית. (ואני אפילו לא חושבת שלסבית זה שונה, אבל יחסית למה שמקובל אצלנו- כן.) אשמח אם תגיבו, אני כל כך מבולבלת עם זה
  14. איגי תל אביב

    היי (; מישהי/ו הולכים לקבוצה של איגי בת"א? אשמח לדבר ולהתייעץ איתכן/ם, שוקלת להצטרף.
  15. היי, העלתי לא מחוברת, אז אעלה שוב (; זה משהו שאני חושבת עליו כבר כמה זמן, אני מרגישה שכל הדיבורים על קבלת האחר צבועים בחברה שלנו. ******** הם אומרים שאנחנו דוגמא הם אומרים שאנחנו מייצגים את החברה הם אומרים שבין אדם לחברו מעל הכל הם אומרים שאסור לגרום לאחר לסבול הם אומרים שצריך לשמור על הערכים לא משנה מה עושים האחרים הם אומרים כל כך הרבה דברים הם מטיפים לאהבה, לחסד ולקבלת האחר אבל במבחן במציאות, הם נכשלים כי כנראה שבשבילם אהבה וקבלת השונה תקפים רק כשהשונה הוא בערך כמוני כשהוא אוהב בדיוק כמו שאני אוהב וחושב מה שאני חושב בחברה של חסד ואהבה זה אמור להיות בסדר להיות קצת שונה אנחנו לא אחרים אנחנו בני אדם שרוצים להתחתן ולהקים משפחה ואולי...אולי גם להיות דתיים ואלה שאומרים "איכ" "מגעיל" למה האהבה שלי פחות בסדר משלכם?
×