Jump to content

Gal7

משתמש/ת רשום/ה
  • Content Count

    35
  • Joined

  • Last visited

2 Followers

About Gal7

  • Rank
    חבר/ת מערכת הפורומים
  • Birthday 03/14/2001

Profile Information

  • פנו אלי ב
    לשון נקבה

Profile Fields

  • תאריך לידה
    03/14/2001

Recent Profile Visitors

751 profile views
  1. היי, מה שלומך? (: אני מאוד מזדהה איתך ומבינה אותך. אני גם מבית דתי ולומדת בתיכון דתי (ב"ה רק לעוד חודש!), ואפשר להגיד שאני עם רגל אחת מחוץ לארון. אבל אני עדיין די בתוכו. אני יכולה להגיד לך שדמיינתי את הכל הרבה יותר מפחיד ממה שזה היה. בכלל לא חשבתי על האפשרות לספר למישהו, עד שהרגשתי שאני לא מסוגלת לשמור את זה בפנים. סיפרתי לחברה שידעתי שתקבל. ואז לעוד חברה. ולעוד כמה. ומהניסיון שלי, אני ממליצה לך להתחיל עם אנשים שקרובים אלייך מספיק ושאת יודעת שיקבלו את זה. שיהיו עם זה בסדר. זה עזר לי מאוד עם התהליך שלי. ידעתי שאמא שלי תהיה יחסית בסדר עם זה. היא כן הייתה קצת בשוק, וישר קראתי שהמחשבה הזו שהבת שלה לסבית אפילו לא עברה לה בראש. אבל היא קיבלה את זה מהמם. וגם אם אנשים שקרובים אלייך מופתעים, זה לא בהכרח דבר רע. (רק אומר שאת שחקנית טובה, אני מניחה XD) בכל מקרה, אני חושבת שבתור התחלה תספרי לאנשים שאת יודעת שיקבלו את זה. לכל אחד זה אינדיבידואלי, אבל לי באופן אישי לספר לחברות הומופוביות עשה לא כל כך טוב. החברה הכי טובה שלי עברה תהליך מדהים עם זה, והיא מקבלת את זה עכשיו. בכל זאת, להעביר אנשים תהליכים לוקח הרבה כוחות נפשיים. אז אני ממליצה לך לחכות עם זה קצת או לשמור את זה רק לאנשים החשובים באמת. המון בהצלחה, ואת מוזמנת לשלוח לי הודעה על כל דבר ולהתייעץ על הכל. אני יותר מאשמח(:
  2. את יודעת שיש לי רגשות אלייך כמו שאני יודעת שלך יש רגשות אליי. אז פשוט .. תפסיקי להשלות אותי ותסגרי על עצמך כבר.
  3. אז אני בת 17 מהמרכז, ובזמן האחרון אני קצת מבולבלת עם עצמי לגבי כל מיני דברים .. כלומר, אני יודעת שאני לסבית, יצאתי מהארון לאמא שלי ולבערך עשר חברות, אבל מפחיד אותי קצת איך שזה ישפיע על העתיד שלי, מאיך שזה משפיע על ההווה שלי, על החברות שלי והחברויות שיש לי .. אשמח לדבר קצת ולהתייעץ עם מישהי בגילי (;
  4. Gal7

    היציאה שלי

    .
  5. היי, קודם כל, תזכרי שהיתרון של השירות הלאומי הוא שכשהמקום לא טוב לך את יכולה לקום וללכת. לעבור למקום אחר. אז בנקודה שאת מרגישה שזה נהיה יותר מדי, את יכולה לעבור למקום אחר. (למקום שיש בו סביבה קצת פחות דתית (אני לא רוצה לעשות הכללות, פשוט המדריכות שתיארת נשמעות כמו כמה מהחברות היותר דתיות שלי, תקני אותי אם טעיתי) וקצת יותר מגוונת.) חוץ מזה, את יכולה לנסות לדבר עם החניכות הלסביות. (תלוי ממש באיזה גיל הן) אבל בגדול, אני חושבת שעד כמה שהמקום טוב הוא לא באמת טוב אם את מרגישה בו רע. ואם זה לוקח אותך אחורה, אולי כדאי לך לשקול לעבור למקום אחר. מלא בהצלחה!!
  6. Gal7

    הקבוצות

    מתי יתחילו הפעילויות בקבוצות?
  7. האמת, שבשבוע האחרון זה יצא לי קצת מהמחשבות. אני כן עדיין חושבת על זה כל יום, אני עדיין מפחדת מהעתיד. אני רוצה להגיע לשלב שבו אני לא חושבת על זה כל יום, כי זה רק חלק ממני, חלק גדול שבסופו של יום כן מגדיר אותי - אבל זה לא כל מי שאני. לפעמים אני לא מבינה למה עושים מזה כזה סיפור גדול. אז אני אוהבת בנות, אוקיי, ו? אבל באמת, אני מרגישה שזה במגמת שיפור. ומאמינה שזה ילך וישתפר. כמו שלספר נהיה לי קל יותר ויותר, ויש לי כבר כמעט עשר חברות שיודעות. שזה לא מעט. אני לא מתכוונת לצאת בפני כל בית הספר והשכבה, כי לא ממש בא לי, אבל אני מקווה שאספר לרוב החברות שלי עד סוף השנה. סיפרת למי שאת מאוהבת בה שאת מאוהבת בה? את ממש אמיצה אם כן. כאילו ממש. אני רק סיפרתי לזו שאני מאוהבת בה שאני ביסקסואלית, אין סיכוי שאספר לה שאני מאוהבת בה. כל הכבוד על האומץ. אני חושבת שחברות שמתרחקות פשוט.. לא מבינות. ואני באמת מאמינה שזה נובע מחוסר ידע ומחוסר הבנה. הסברתי לחברה שהתרחקה ממני עוד קצת השבוע, דיברתי איתה על זה שהתרחקה ממני, והיא -בערך- הפסיקה עם זה. ואיזה מהמם שאמא שלך קיבלה מושלם!! ושנה טובה גם לך(:
  8. Gal7

    קבוצות איגי

    מתי בערך המספרים יתעדכנו?
  9. היי, אהבתי ממש את הרעיון של השרשור. כל כך הרבה דברים רצים לי בראש בזמן האחרון, לא רק בנוגע לנטייה המינית שלי, ולפעמים אני נאבדת קצת בתוך כל המחשבות האלו. התחילה שנת הלימודים, השנה האחרונה שלי בתיכון. השנה הקודמת הייתה מעולה מכל הבחינות, מבחינה לימודית השקעתי- והבגרויות הלכו לי מדהים, מבחינה חברתית חיזקתי את הקשר עם הרבה מהחברות שלי, הרחבתי את המעגל החברתי שלי וגם סיננתי אותו מאנשים שלא עושים לי טוב, מבחינה אישית התקדמתי בעבודה עצמית על האופי שלי. חוץ מבחינה אחת. הנושא הזה. הוא ישב עליי, על הלב ועל המוח ועל הכל. מי אני, איזה מן בנאדם אני. ובמיוחד.. מה הנטייה המינית שלי. עמוק, עמוק בפנים ידעתי שאני אוהבת בנות כבר לפני שנים, אבל הכחשתי את זה, לא רציתי להאמין שזה יכול להיות נכון. בשנה שעברה, הבנתי שאני צריכה לאזור כוחות ואומץ ולהתמודד עם הנטייה המינית שלי. בחודשים האחרונים, עברתי תהליך. קיבלתי את עצמי. סיפרתי לכמה חברות. אבל.. יש אבל. המחשבות על הנושא הזה משתלטות עליי לפעמים. אני מדברת עם חברה, וחושבת "לספר לה? לא לספר? לספר?". אני מדברת עם.. איתה, זו שאני מאוהבת בה כבר כמעט שנתיים, והמחשבה על לצאת מולה לא עוזבת לי את המחשבות. אני חוזרת מבית הספר, וחושבת. חושבת, חושבת, חושבת. ואיך אספר להורים, לכל הרוחות. מה אמא שלי תגיד? ו-שהבנות החופרות מהכיתה שלי, שיפסיקו לשגע אותי בנוגע לבחור ההוא שאני "פשוט חייבתתת לתת לו צ'אנס ולצאת איתו!!", שירפו מזה. שהחברה הכי טובה שלי, שכנראה זו הייתה טעות לספר לה, תחזור להיות חברה שלי כמו פעם, שתפסיק עם המרחק הפיזי המפגר הזה. אני רוצה שהנושא הזה לא ירגיש לי כל כך עצום וגדול ומפחיד. כי הוא אמנם חשוב, אבל הוא לא מפחיד ועצום וגדול. הוא לא צריך להשתלט לי על השגרה, הוא לא צריך להכנס לי לראש באמצע שיעור, הפסקה, ריצה במכון, ארוחת ערב. אני רוצה שהחיים שלי שוב ירגישו קלילים, וכיפיים, ונורמליים. שהמחשבות האלו יפסיקו להטריד אותי כל כך. ואולי זו לא ציפייה הגיונית, אולי הנושא הזה ישאר חלק גדול מהיומיום ומהמחשבות שלי עד שאספר לכל הסביבה שלי, לכל המשפחה שלי. אבל אני רוצה שהחיים שלי ירגישו קלילים שוב, אני רוצה להצליח לראות שוב את הטוב בדברים ולא את המפחיד. אני רוצה להתמקד בנקודות האור, כי יש כל כך הרבה כאלו. ובזכות זה שאני לסבית, או ביסקסואלית, או לא יודעת מה (וזה בסדר), גיליתי הרבה נקודות אור כאלו. אם בעבר הרגשתי שלמרות שאני מוקפת בכל כך הרבה חברות, אני לא באמת סומכת על אף אחת, היום אני יודעת שיש לי לא מעט חברות שיהיו שם בשבילי לא משנה מה, שיקבלו אותי בכל מצב ושיעודדו אותי בכל מצב. בזכות זה שיצאתי מול כמה חברות, החברות שלי עם חלקן מאוד התחזקה. ואין דבר שמחמם את הלב יותר מלדעת שחברה שאת סומכת עליה, סומכת עלייך בחזרה. הפכתי לאדם הרבה יותר מקבל, והרבה פחות שופט. דברים שאולי בעבר הייתי מרימה עליהם גבה, דברים שחברות שתפו אותי בהם, שגם היום אני חושבת שהם לא אידיאליים, היום אני מקבלת, אמנם אני אומרת את דעתי, אבל קודם כל אני מקבלת, נותנת חיבוק, ורק אז עצה. אז, לשנה החדשה, אני מאחלת לעצמי ולכולנו שנראה אותן, את נקודות האור. כי הן קיימות, ויש כל כך הרבה מהן.
  10. היי! (: לפי מה שהבנתי, אין כל כך סיכוי שיעלו עליך כי לא מפרסמים כאן באתר את מקומות המפגש של הקבוצה והזמנים שבהם נפגשים, אלא יוצרים קשר עם המדריכים של הקבוצות והם מעדכנים אותך. אז אנשים שאתה מכיר לא יכולים לדעת שאתה הולך למפגש של איגי, זה "בטוח" מהבחינה הזו. מבחינת תירוצים להורים, אני מתכננת כשאלך להגיד שאני יוצאת לריצה או למכון כושר או משהו, כי אני מתאמנת די הרבה אז זה לא יראה להם מוזר. אם אתה עושה ספורט אתה יכול להשתמש בתירוץ כזה, שיש לך ריצה שבועית כזו. או סרט שבועי אצל אחד החברים, שיעורי בית בסיפריה. בהצלחה לשנינו!!
  11. היי (: אני בת 17, מהמרכז, בכיתה יב. וגם אני די בארון. ואני כל כך מזדהה עם מה שכתבת. זה כל כך מפחיד אותי לצאת מהארון, במיוחד עם החברות ההומופוביות שלי, אבל להסתיר את זה ולהיות בארון מרגיש לי לא אני, וזה מתסכל ולגמרי אוכל אותי מבפנים. מה שממש עזר לי זה לספר. מתתי מפחד לפני שסיפרתי לחברה בפעם הראשונה, אבל זו הייתה הקלה כל כך גדולה, אז אני באמת ממליצה לך בחום לספר לחבר שאתה סומך עליו, ושהוא בןאדם מקבל. אני בנתיים סיפרתי לחמש חברות, ארבע מהן קיבלו מהמם לגמרי. אחת הומופובית, ממש, אז היא תפסה מרחק פיזי ממני. אבל ארבעת האחרות קיבלו מדהים ואני שמחה שהן יודעות. אז אני ממליצה לך להתחיל, לאט-לאט, כשתרגיש מוכן, תספר קודם לחבר אחד. או לחברה אחת. תן לזה זמן. כי זו הקלה, באמת. שיש עוד מישהו בעולם שיודע, ומקבל אותך. זה גרם לי להבין שזה לא כזה עניין גדול כמו שזה נראה לי. לגבי ההורים- גם אני מתה מפחד, ואני גם דתיה, אז אין לי מושג איך אני אנחית את זה על כל המשפחה. כי ברור לי שאין להם אפילו תהיה אם אני לסבית. אין לי מושג איך אספר, באמת. ו-יהיה טוב, תאמין בזה. אני קוראת מהשורות שכתבת את ההרגשה הזו של המועקה, ואני לגמרי מזדהה. ואם תפתח משתמש, אשמח אם תשלח לי הודעה (:
  12. מוזמנת לדבר איתי ;)
  13. Gal7

    איזה עדה אתם?

    היי גם אצלי זה ככה (: שם המשפחה של סבתא שלי ספרדי, הם היו בגירוש ספרד
  14. Gal7

    איזה עדה אתם?

    פולניה והונגריה (ובקיצור לגמרי אשכנזיה)
  15. ראיתי אותו רק פעמיים (: כן וכשהחברה שהלכתי איתה חשבה שזה ההוא מ13 סיבות למה הייתי כזה "המ, אולי זה בראם?" ההורים שלו קיבלו מהמם, ואהבתי את זה ממש כי זה מסר טוב להורים שרואים את הסרט הזה. ונכון שבסוף כל החברים שלו היו בסדר עם זה וכולם קיבלו את זה יפה, אבל הוציאו אותו מהארון. וזה קשה, כי לא הייתה לו את הבחירה לספר כשהוא מוכן. אבל אני מבינה מה שאת אומרת, כי בתכלס זה לא משקף את הקושי הכי מפחיד (שהמשפחה/החברים לא יקבלו)
×