מעבר לתוכן

נוגה 55

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    74
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

1 עוקב

אודות נוגה 55

  • דרגה
    חבר/ת מערכת הפורומים

Profile Information

  • מיקום
    צפון
  • תחביבים
    לכתוב והרבה, לקרוא, לצייר, לנגן בגיטרה, לשיר, לישון הרבה, לראות סדרות, סרטים !! אני ממש אוהבת סרטים, לשחק (בהצגות וכו'), לרקוד מול המראה, לשמוע מוזיקה, לתכנן תוכניות, שופינג, לאחר, לרוץץ, לנשום, לפגוש אנשים טובים.

Profile Fields

  • תאריך לידה
    20/09/00

מבקרים אחרונים

388 צפיות בפרופיל
  1. סיפרתי לה מזמן, וכמה פעמים. תודה! זה גם אומץ, אבל גם הקשר שלנו הוא כזה שדיברנו על הכל תמיד. לפחות ככה זה היה תספרי לה, אני לא יכולה להבטיח מה יהיה, זה תלוי כבר בבנאדם השני... אבל זה עדיף מלחיות עם סימן שאלה
  2. בכללי אמירה לכולם: גיל ההתבגרות והחיים בכללי זה סופר מבלבל ורק צריך לדעת שאתה בסדר תמידדד לא משנה מה מישהו אומר או חושב או מה אתה חושב... גם אם זה הדבר הכי קשה בעולם. ואני ממש מצטערת שלא הבנתי את זה קודם, אבל הייתי צריכה לעבור הכל כדי להגיע לכאן.
  3. אני כמוך, מאוהבת באופן נואש שלא הייתי בו בחיים. בחברה הכי טובה שלי. ועשיתי הכל בשבילה וגם הרגשתי שזה לא מספיק הדדי מבחינתה. זה קשה לא לשכוח את עצמך, מרוב שאת אוהבת מישהו אחר לא לאהוב אותך מספיק... אני כמוך בזה. וסיפרתי לה וזה לא היה הדדי. היו לי ציפיות. ולקח לי המון זמן להפנים את זה. למרות שהיא אמרה לי סירבתי להאמין שהיא לא רוצה. זה לא שעשיתי משהו עם זה. אני ביישנית מידי כדי להתחיל איזשהוא מוב... פשוט המשכתי להאמין שהיא משקרת. וזה לא היה נכון. היא לא שיקרה אז רק יכולה לומר לך שתנמיכי ציפיות ו... תרשי לעצמך. להתאהב. כי זה דבר יפה גם כשזה הורג אותך, באמת. כמו שאומרים, אהבה זו אהבה, כאב זה כאב. אהבה זה טוב וכאב לא. והם קשורים אבל זה לא אותו דבר. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה. בקיצור לפעמים הלב צריך להשבר כדי שנגדל. לא יודעת אם להגיד לך לספר לה או לספר למישהו כי זה בין הדברים הכי קשים. אני הייתי חייבת לספר וזה היה קשה מאוד מאוד מאוד במיוחד למי שאת אוהבת... וזה כן שינה לנו את הקשר. באופן שכנראה היה צריך לקרות. גם אני מנסה לעבור הלאה ולשכוח. אבל לפעמים זה לגמרי עובר, לא גרוע כמו שזה היה. ואז זה תוקף אותי, כל הרגשות, כשאנחנו רואות סרט או כשאני לבד. פחות אכפת לי מפעם, לא כל דקה ביום ולא כל מחשבה ... זה עדיין קשה אבל זה יעבור
  4. אני ממש מבינה אותך. קודם כל, גל, את מדהימה. דרך ההסתכלות שלך על דברים, היא נורא בוגרת אופטימית ולא מובנת מאליה. בכל זאת את מרגישה אבודה כי זה מאוד מאוד מבלבל. ואני מבינה אותך וגם אני הרגשתי ככה. שקעתי בכל המחשבות האלה אני יכולה להגיד לך שאחרי כמה חודשים, זה מטריד אותי אבל הרבה פחות. זה כבר לא הדבר הגדול הזה שלא נותן לי להנות ולא נותן לי לעשות דברים. עדיין הרבה דברים מציקים לי, אבל הם התכווצו. שתי חברות שסיפרתי להן נשארו עם הפיזיות אותו דבר. זה לא מובן מאליו ואני כל כך מעריכה את זה. השלישית .. זאת שאני מאוהבת בה, עדיין, היא סיבה גדולה שאני לא מצליחה לשחרר מכל זה. וזה מפריע לי שאני לא ישנה אצלה יותר ושהיא לא נוגעת בי יותר סתם ככה. אולי זה היה עוזר לי להתמודד למרות שבהתחלה התחננתי שתפסיק. לגעת בי כאילו אולי יש לנו סיכוי אבל אני לא יודעת... יש תקופות ויש תקופות. תחזיקי שם, תעברי את זה כמו שאת עוברת ותמשיכי לראות את החיובי זה בקרוב יעבור. עדיין יהיו קשיים כמו תמיד אבל הכל יהיה הרבה פחות דרמטי והרבה יותר רגיל, פחות ביג דיל, כמו שאת רוצה שזה יהיה. אמא שלי קיבלה את זה מושלם, ואבא שלי שפחדתי לספר לו, מדבר על זה פחות מגעיל מפעם, כאילו הוא כבר מבין למרות שלא אמרתי לו. נתתי לך עצות? אם כן, עזבי, קודם כל חיבוק. שנה טובה אהובה
  5. רציתי לצטט אחת מהתגובות מעליי אבל כולן מעולות וקולעות בול!! תמשיכוו סתם זה הכי נורא חחחח
  6. ממש מבינה אותך חבר. גאה בך שיצאת. יכולה להגיד לך ולכולם מניסיון של זמן (כמה חודשים אומנם, אבל בסדר) אולי עברתי מלא טרגדיות, טראומות, ונפילות בשנה האחרונה, אבל הצד החיובי - זה הקל עליי לעכל טוב יותר את היציאה שלי מהארון קודם כל לעצמי (וגם לסביבה הקרובה). וזה עובר. זה נראה כמו סוף העולם ואיך אי פעם הכל יחזור להיות כמו שהיה/רגיל ביחסים עם אנשים וזה פשוט עובר ומשתנה ונהיה הרבה יותר קל!!! זה עדיין קשה. פשוט. זה פחות העניין. לפחות אצלי. ממש. ממש שמחה שהתחברת. ממש מבינה אותך עדיין ואת התקיעות הזאת. זה עדיין ברור לי מאוד כי אני חווה את זה גם. הכי הייתי רוצה לצאת לגמרי ולכתוב לי על המצח כדי שבנות ידעו לפנות אליי .. זה קשה בשלב ביניים הזה, שאתה גם לא יודע מה בדיוק אתה מרגיש למין השני. לא מבינה למה אתה חייב הסברים? לאנשים יש הרבה שאלות מסקרנות. לי זה החמיא באיזו מידה שהיו מופתעים, וגם החמיא שלא היו... לא יודעת למה אפילו. מבינה שזה סופר מתיש כשאנשים בהלם ולא מבינים וכל פעם מחדש... אבל דווקא שישמחו בשבילך גם שאתה מגלה את זה בך. לכל אחד זה בגיל אחר. יש כאלה שבגיל 40 וכאלה ב14 וכאלה ב23:) זה החיים פשוט.
  7. ובתי חולים לא יכולים לעזור לי בזה:) כאילו יש אחד ספציפי שמתמחה בזה ואולי באמת אני אלך לשם... אם יהיה צורך כרגע אולי עליתי על כיוון ואולי אני אצליח לפתור את זה (לא בעזרת רופאים דרך אגב, הם לא עזרו לי בכלום)
  8. אוי אני ממש מצטערת לא התכוונתי לבלבל את זה ואני לא אנתק קשר עם ההורים שלי כי הם ההורים שלי ואני סיפרתי לאמא שלי והיא קבלה ואני בטוחה שאם אספר לאבא שלי זה רק יחזק את הקשר שלנו כי בנתיים אני סתם מתעצבנת עליו על דברים כי הוא עדיין לא יודע
  9. היי ליאון בעיקרון כן המטרה היא שלא חייבים לענות ולעזור (אפשר גם לבקש לא לקבל עצות) אבל מה שכתבת נגע בי אז אני עונה לך לא נכנסתי לפה כי הייתי בטוחה שהשרשור הזה מת:) קראתי את מה שכתבת... יש לי שני דברים להגיד בקשר לזה. דבר ראשון לגבי אמא שלך - זה אחד מהדברים האלה... שמאוד קשה לעשות ולפעמים אתה קצת מתחרט שעשית. אבל בסופו של דבר אתה מצטער שלא עשית את זה קודם. זה קרה לי בהמון דברים שונים... אחד מהם הוא היציאה מהארון בפני עצמי. עזוב אותך אחרים ומה שהם אומרים, כי האמת שחוץ מלהתוודות על אהבה ספציפית - כן, היה מוזר... אבל כל מי שסיפרתי לו בנתיים כן קיבל את זה. כן, לפעמים אני מצטערת שסיפרתי. וכן, זה לא יהיה אותו דבר. אבל אני יודעת שיהיה טוב יותר וזה יכין אותי לעתיד. ואני פשוט יודעת שיהיה בסדר. אני שמחה שאני עושה את זה עכשיו... מנסה לקבל את עצמי. זה כל כך מוזר... אחזור לזה אחר כך - אבל... היו כל מיני דברים לא קשורים שסיפרתי לאבא שלי (עדיין לא אמרתי לו שאני נמשכת לנשים כי הוא סתם יעשה מזה עניין). היו כל מיני דברים שפתחתי איתו והוא בהתחלה לא קיבל, והגיב בצורה מזעזעת, אבל בסופו של דבר הכל נשכח וזה רק הפך את שנינו לאנשים טובים יותר. ואני יודעת שזה יהיה ככה עם אמא שלך. לפעמים אני כותבת פה דברים כאלה ולאף אחד לא אכפת... אבל בכל מקרה, זה מה שבא לי לשתף. וזה קשור לסיפור שלך. שיהיה... הדבר השני הוא בערך אותו הדבר. על זה שאתה שואל את עצמך למה נולדת בן ואתה צריך להלחם בשביל להיות בת (אני מקווה שלא בלבלתי את זה). ולמה דווקא אתה. ולמה לכולם קל מהבחינה הזאת והם לא מעריכים את זה ולך זה קשה קודם כל חשבתי על זה המון ואני מאוד מעריכה את זה שנולדתי בת!! ולא הייתי רוצה להיות גבר (למרות שאז לגמרי היה לי יותר קל עם נשים, וכנראה פחות ביקורים אצל גניקולוג, אבל בכל מקרה). וזה מבאס שאצלך אתה צריך להלחם על מה ש.. על מה שאתה בעצם אבל אני עוברת משהו מאוד דומה לא יודעת למה אני מספרת את זה, אבל שוב, שיהיה יש לי איזו מחלה נדירה (שלא רואים עליי) ועל כל דבר, על כל צעד שלי על כל דבר פיזי שאני עושה אני צריכה לחשוב פעמיים ואני צריכה להלחם על כל תור לרופא ולסבול מלא רופאים חארות לספוג ולהמשיך ולנסות אפילו שמערכת הבריאות רק מנסה לשים לי אבנים בגלגלים במקום להחלים אותי מצידם שאני אחנק עם תרופות כל החיים ולא אתפקד במקום שיפתרו לי את הבעיות הרפואיות... אבל הגעתי עד לכאן ושאלתי כבר אלף פעם למה אני למה גם את זה... למה אני לא בנאדם נורמלי למה אני חולה ולמה קשה לי ויש לי חרדות ולמה אני ביסקסואלית או לסבית או השם יודע מה למה אני לא פשוט רגילה אבל באמת שלכל אחד יש משהו אם זה לא א' או ב'... פשוט צריך להמשיך לנסות אין לי אפילו משפט מוטיבציה או משהו אני כבר לא שואלת למה אני סתם, אני עושה את זה פחות זה קשה כל פעם - כמו בקלישאה המסריחה הזו - אתה מטפס על הגבעה ועד שהגעת באחרון הכוחות שלך אתה רואה שזו רק ההתחלה ומאחורה יש גבעה גבוהה יותר. ומדרדרים עליך סלעים מלמעלה במקום להושיט ידיים ולמשות אותך. אבל אם יש משהו שהבנתי זה שהכל עובר ואנחנו לא רואים את זה כי אנחנו בשלבים של התגבשות "אם קשה לך אתה בעלייה" - זה לא תמיד נכון, זה תלוי בסוג הקושי אבל כרגע זה נכון אלה הדברים שצריך לעבור (חלקם) - כמו לספר לאמא שלך למרות שהיא לא מקבלת - דברים שאנחנו בוחרים ויש דברים שאנחנו לא בוחרים, כמו מגדר שנולדנו אליו, או נטייה מינית או דברים רעים כמו מחלות וזה פשוט ככה וצריך להיות אופטימיים ולדעת שמחר יהיה טוב יותר שהכל יסתדר כל דבר עובר וללכת לאיפה שטוב לנו ויודעים רק אם מנסים ואני באמת לא יודעת כלום. ואני גם שונאת את הפורום הזה אני לא מרגישה כאילו באמת מבינים אותי פה זה הכי אפל וגיל ההתבגרות כזה ואני כבר בת כמעט 18 אבל אני מרגישה שמה שאמיתי לא מדבר לאנשים או שאני מפספסת איזו נקודה בלגשת אליהם או סתם מתעסקת בזה יותר מידי כי אין לי מסוגלות לעבוד כרגע אז אין לי דברים יומיומיים להיות טרודה בהם בקיצור אוהבת את כולכם, זרים ללא תנאים הפסקתי לעשות בושות לילה טוב.
  10. זה כן המקום קודם כל לגבי הטרדה מינית, התחושות שלך לגיטימיות כל עוד הרגשת שחדרו לפרטיות שלך בצורה שהיא לא בסדר, זה לא משנה מה המין של הבנאדם השני כל עוד את מרגישה שהוטרדת, הוטרדת.. וזה אולי מרגיש יותר מוזר ובודד ועם יותר ספקות כי זו אישה אבל זה לא משנה באמת וזה אותו דבר זה דבר ראשון לגבי הטרדות מיניות. לגבי החרדות - גם אני הייתי שם כשהייתי יותר קטנה (אני בת 18 כרגע) יש לי נטייה לחרדות ומחשבות אובססיביות באופן כללי, והיו תקופות שזה היה על זה אני יכולה להגיד לך שאני עדיין חושבת על זה:) אבל ממקום אחר לגמרי להתעמת עם עצמך זה מאוד מפחיד טוב ששיתפת את חבר שלך והוא יכול להיות איתך בזה:) בקיצור כשהייתי קטנה הייתה לי אמונה בסיסית שזה ממש לא בסדר. לסביות, ובחורה עם בחורה, וזה. לא ממש חשבתי על זה באופן מודע אבל כל פעם שהייתה קופצת לי מחשבה על מישהי אחרת לראש הייתי ישר אומרת לא, זה לא סבבה ונלחצת וכן, מנסה לשכנע את עצמי שאני לא לסבית. ואז באיזשהוא שלב כן נמשכתי לגברים והבנתי שאני לא לסבית, אז היה לי פחות אכפת אבל עדיין כל פעם שהיו לי מחשבות על בנות / הייתי רואה פורנו היו לי רגשות אשמה וחרדות - אה בעצם זה גם על פורנו סטרייטי, לא משנה סתם בכל מקרה אני מבינה את זה וגם אני הייתי כלפי חוץ בטוחה שאני סטרייטית ואמרתי שאני רק מבינה את זה שנמשכים לנשים אבל אני לא (סטרייטית) ובפועל היו לי הרבה רגעים שכן נמשכתי עכשיו, זה נורא תלוי במקום שאת נמצאת בחיים. אם את במקום (כמו עכשיו) שהמחשבה הבסיסית שלך היא שזה לא בסדר אז את תלחצי מזה. אצלי, באיזשהוא שלב (כשהתאהבתי אהבה נכזבת באישה) פשוט הבנתי שזה הדבר הכי יפה בעולם גם אהבה וגם סתם משיכה ונשים הן מהממות ואין סיבה להתבייש בזה גם כשלא מתביישים לפעמים קשה לקבל את זה מהמון סיבות, עדיין... קיצר באיזה שלב זה פשוט הרגיש לי הכי טבעי בעולם, כמו ללכת כמו להמשך לגבר שנראה טוב, רק שונה והאמת שבגלל שזה שונה קשה לי להחליט למה אני נמשכת יותר בקיצור... גם אם את נמשכת לנשים וגם אם לא, את יודעת כבר באופן לוגי שזה לא באמת משנה ואת פשוט מפחדת מזה ופחד הוא לא דבר רציונלי. עדיין, זה הגיוני לפחד מזה כי זה עסק גדול שקשה להתמודד איתו וזה חלק מהזהות שלך, אבל אני אומרת לך - וגם הסבטקסט של כל הפורומים פה הוא: זה קשה. אז זה דווקא פחד שהוא באיזה מקום כן רציונלי. בכל מקרה תזכרי שאהבה זה דבר יפה וגם מיניות זה יפה לא משנה לאיזה מין את נמשכת ויש גם את כל הקשיים מסביב והם רבים מאוד, לא אשקר לך בכלל אבל הכל מתגמד כשאת מול דברים שאת אוהבת וזה מרגיש לך נכון וזהו בהצלחה אהובה
  11. נראה לי אצל ביסקסואלים זה יותר קשה לצאת מהארון מהבחינה של אתה יכול בקלות מאוד לצאת ולהשאר בפנים, כי זה לא מבטל את המשיכה שלך למין השני, אתה עדיין יכול להתחתן רגיל אז קל לאנשים להתנהג כאילו "אה, מקבלים אותך איך שאתה, זה לא חייב לשנות כלום" אבל במובן של - זה לא אומר שום דבר... וזה דיי קשה
  12. אני כמוך אחד לאחד רק עם בנות ואני אהיה ממש כנה איתך אני יצאתי לאמא שלי, לאח שלי ולחברות וכמה דברים - 1. אצל כל אחד זה שוקע אחרת. יש פעמים שסיפרתי והם היו כזה סבבה מהמם אוהבים אותך איך שאת ואז פשוט לא דיברנו על זה יותר ולא הרגשתי בנוח להעלות שוב את הנושא (מחשבות רגילות שעוברות לי בראש על נשים ובכללי כל העניין) ויש לי חברה שסיפרתי לה ואנחנו מעבירות על זה דאחקות כל הזמן אז אני מרגישה בנוח להמשיך לדבר על זה. 2. בכל מקרה בהתחלה, כשעוד שמרתי בבטן זה מאוד הרחיק אותי מהחברות (ראיתי את הסרט לאב,סיימון - זה היה שם גם ככה. לא התחברתי לכל הסרט, כנראה כי הוא היה יותר מידי הומואי ופחות מידי לסבי, אבל בסדר). גם אחר כך כשכבר סיפרתי, לפעמים זה מעביר קשרים טלטלה שקשה להתגבר עליה. וזה לפעמים לא בגלל האחרים אפילו, כי הם קיבלו את זה טוב - אלא בגלל עצמך. כל הקלישאות של "אתה האויב הכי גדול של עצמך?" אז זהו שכן... זה תהליך. בגדול כל מה שאמרת שאתה מרגיש, שיהיה מביך לדבר על זה והכל... זה משהו שצריך להתגבר עליו. כי זה לפעמים באמת מביך, אבל לצד השני לא אכפת וזה רק תחושה אצלך 3. דיי אירוני, אבל אתה תקבל המון עצות. זה משהו מלחיץ שעוברים מאוד לבד וזה נורא מושך לשאול אלף שאלות ולקבל אלף תשובות... אבל תזכור להתנתק מידי פעם. תזכור להקשיב לעצמך. אלה נושאים שלפעמים אין בהם תשובות, צריך המון סבלנות (או ג'יזס זה קשה) וזה מתסכל אחושרמוטה. קיצר, לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק לבקש תשובות ולשחרר ולקבל את התשובות מבפנים. 4. כשכן מצליחים להגיע למקום טוב עם זה עם החברים זה בין הדברים המדהימים בעולם. אבל שוב, לפעמים אתה מספר ואז כזה - אחר כך נורא קשה. לי נגיד הייתה את המחשבה של אני אצא והכל יהיה בסדר, אבל לא כל כך חשבתי על הצעד הבא ואז דיי נתקעתי. עדיין יש לי את התחושה שאם אני אהיה מוצהרת לגמרי יהיה לי יותר קל. אבל יש זמן. כמו בלאב סיימון (הרגע ראיתי את זה סורי) - בלו אמר שהוא מרגיש תקוע על גלגל ענק ופעם אחת אתה בטופ ואז בתחתית וחוזר חלילה. בהחלט אפשר להזדהות. שמחה שהתנסת, בהצלחה, תהנה. יש הרבה דיבור על יציאה מהארון, הומופוביה, פחדים, זכויות. דיבור סופר לגיטימי כי זה החיים אבל מה, שכחנו שזה פשוט כיף. יש סיבה לכל דבר. צ'או
  13. אני מרגישה בודדה

    ודרך אגב לי נשארו רק חברים אמיתיים של עומק ולא אנשים להעביר איתם סתם את הזמן :) אז ... לא שזה מצער אותי או משהו סתם יש תקופות שזה טוב
×