Jump to content

ריילי

משתמש/ת רשום/ה
  • Content Count

    30
  • Joined

  • Last visited

About ריילי

  • Rank
    חבר/ת מערכת הפורומים
  • Birthday 09/14/2000

Profile Information

  • פנו אלי ב
    לשון נקבה
  • מזל
    בתולה

Profile Fields

  • תאריך לידה
    09/14/2000

Recent Profile Visitors

212 profile views
  1. אוקיי... דבר ראשון ממש תודה על התגובה המפורטת ועל הזמן שהשקעת בזה, it means a lot to me. דבר שני, יש סיכוי שלא ממש הייתי ברורה קודם... הפורנו לא תופס חלק כזה גדול בחיים שלי, גם לפני וגם אחרי שהחלטתי להפסיק תמיד היו לי תחביבים וחברים וכל הדברים האלה. רק שכמו שאנשים עושים הפסקת סיגריה אחרי הארוחה או אנשים שרגילים לקינוח אחרי כל ארוחה, אז אני הייתי רגילה לראות פורנו לפני המקלחת, ולפעמים גם לפני השינה. זה לא לוקח הרבה *זמן* כמו שזה פשוט היה לא טוב כי ככה זה, החלטתי להפסיק כי הרגשתי שאני לא מסוגלת לגמור בלי זה, שכשיהיה לי בן או בת זוג אני לא אהיה מסוגלת להיות באינטראקציה מינית איתם כי זה לא יהיה מספיק, כי אני כל כך רגילה שפחות או יותר פעם ביום אני עושה ביד מול הפורנו... אז זה למה החלטתי להפסיק, כי נראה לי שפורנו זה רע, לא כי זה לופס לי הרבה זמן ביום, וזה בדיוק למה זה כל כך קשה עכשיו, כי רוב היום הכל סבבה, אני עם חברים, עם אנשים, עם המשפחה או אפילו כשאני לבד ואני קוראת או מנגנת או משהו כזה... אפילו כשאני כן בטלפון, ואני באמת לא הרבה בטלפון, אז בדרך כלל הכל סבבה, אבל אז אני מנסה להירדם ופתאום זה בא, או שאני הולכת להתקלח ואני מרגישה שיש לי את הבחירה הכי קשה בעולם לעשות... בינתיים כבר שבועיים כמעט שאני מצליחה לדחוק את הדחפים האלה, אבל אני פשוט מקווה שאני אצליח מתישהו גם להגיד שזה קל לי, או לפחות לא לוקח ממני את כל הכוחות הנפשיים שלי... אבל שוב, תודה ממש על התגובה
  2. אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לדבר על זה... אז ככה... אני יודעת שזה באמת לא המקום לדבר על זה אבל אין לי שום מקום אחר שאני יכולה לחשוב עליו ואני באמת אבודה כבר ואני לא רוצה להגיד את זה למשפחה שלי או לחברים שלי או למישהו אבל אני באמת צריכה עזרה אז ככה... אני מכורה לפורנו. אני כבר שבוע וחצי מנסה לגמול את עצמי מזה, וכל יום שעובר זה רק ניהיה יותר קשה. אני כבר שנים רגילה שפלוס מינוס פעם ביום אני עושה את זה, ועכשיו זה מרגיש בדיוק כמו שמתארים גמילה מכל דבר אחר... לא נעים בכלל. ואני לא יודעת מה לעשות, כי זה כל כך נגיש... הטלפון כבר אצלי ביד, מה הבעיה פשוט להיכנס לזה, ואני חייבת כוחות נפשיים עילאיים כדי להתגבר על הדחף הזה, וזה רק הולך ומחמיר, ובדיוק כמו מכורים לסמים או לאלכוהול, אני יודעת שאני לא יכולה לעשות את זה "פעם ב..." כי אני אפול שוב ולא עשינו בזה כלום... אפילו פעם אחת, אני ארגיש כל כך טוב באותו רגע אבל זה יחזיר אותי חזרה את כל מה שעשיתי... זהו, תכלס אין שום דבר שאתם יכולים לעשות אבל הייתי חייבת לשפוך את זה איפה שהוא, לא יכולתי יותר לשמור בבטן.
  3. ריילי

    נמאס לי

    וואו! איזה כיף שלמישהו מצליח בזמן האחרון... ממש שמחה בשבילך!
  4. ריילי

    אוף

    אני לא יודעץ בת כמה את, טבל אם זה מנחם אותך אז אני בת שמונה עשרה, הורים לא דתיים, וחברה נורא מקבלת ו*עדיין* לא סיפרתי לכולםן... שתדעי שיש אנשים יותר פחדנים, ושזה סבבה לגמרי לפחד לספר לאנשים, זה נושא שנורא קרוב ללב, וקשה לחשוף, במיוחד בפני ההורים, ואני רק יכולה לדמיין איך זה כשהם דתיים... לגמרי לגמרי לגמרי משתתפת בתסכול שלך!
  5. ריילי

    קבוצות איגי

    תודה תודה :)
  6. ריילי

    ספרים מגניבים

    אלכס פיירו, אין שאלה. (מ"מגנס צ'ייס") גם ניקו חמוד. ("פרסי ג'קסון")
  7. ריילי

    היי אני חדשה כאן

    הייי! ברוכה הבאה! :) כל שאלה או לבטים שיש לך, מוזמנת לפנות אלי בפרטי. גם אם סתם בא לך לדבר, אשמח להכיר אותך, אז בואי לפרטי. בכל מקרה בהצלחה! :):):)
  8. אני הייתי רוצה להצטרף לקבוצות של איגי השנה, אבל אין לי מושג איך או איפה להתחיל... אפשר הסבר על, כאילו, הכל? איך זה עובד? איפה יש? איך נרשמים? איך יוצרים קשר עם מדריכים? מי מדריכים (באיזה גילאים)? תודה מראש :)
  9. ריילי

    יציאה מהארון

    הממ... תודה על העצות! משהו לגבי אחותי? מישהי.ו נתקל.ה ברגשות דומים?
  10. ריילי

    יציאה מהארון

    אה, שכחתי להגיד שאני חושבת לספר לו כי לראות איך הוא מגיב *לפני* שאני מספרת להורים.
  11. ריילי

    יציאה מהארון

    אז אני אומניסקסואלית וג'נדרפלוידית. נוךדתי זכר, ואני כרגע בת 18 (עוד מעט). אני כבר הרבה מאוד זמן חושבת אם ואיך לצאת בפני ההורים שלי, והמסקנה שהגעתי אליה, למרות שהיא קצת פחדנית, היא לספר להם רק על הנטיה המינית. עד כמה שאני יודעת הם לא הומופובים בכלל, אבל משום מה אני עדיין ממש מפחדת לספר להם לגבי המגדר שלי, ועל איך שהייתי רטצה שיפנו אלי (הם עדיין מדברים אלי בלשון זכר, אובייסלי). עוד בעיה. אחותי. ממש ממש מביך לי אפילו לחשוב על מה יקרה אם היא תדע. היא קטנה ממני ביותר משלוש שנים, ולא יודעת למה, זה נראה לי הדבר הכי מוזר ומביך אי פעם לצאת בפניה. ועוד משהו. כרגע רק שתי חברות *ממש* טובות יודעות על זה... אז חשבתי אולי לספר לחבר ממש טוב שלי, כדי לראות איך הוא מגיב. אבל שם גם יש בעיה. לשתי החבות סיפרתי הכל, כי אני ממש סומכת עליהן והכי מתה עליהן בעולם. אבל לגבי החבר הזה, אני לא יודעת. אפילו שגם הוא ממש לא הומופוב, לא יודעת אם אני רוצה לספר לו על המגדר שלי, אולי רק על הנטיה המינית. With that being said זה בעיה לשמור על המגדר שלי בסוד לנצח... כלומר, גם לצאת מהארון בתור אומני זה משהו, וגם התקדמות יפה, אבל אם אני אמשיך לפחד לדבר על המגדר שלי לנצח, זה לא יגמר טוב כנראה. מחשבות? מקרים דומים? עצות?
  12. ריילי

    אני מרגישה בודדה

    תודה לכולכם.ן!!! אני מרגישה יותר טוב... לא שמשהו השתנה באמת, אבל אני מנסה לשנות דברים, שזאת כבר התחלה. ושוב תודהההההה
  13. ריילי

    אני מרגישה בודדה

    זה לא התשה, א י כמה מאוחר, אז לא חסרות לי שעות שינה... פשוט קשה להירדם כשיש מלא מחשבות בראש... והיי, אני גדולה ממך בשישה ימים! זה מגניב :-)
  14. אני פשוט לא יודעת לאן לפנות, אז החלטתי לכתוב כאן. בדרך כלל אני יכולה לכתוב משהו על זה לעצמי, או לשלוח הודעה למישהי, אבל פשוט כבר אין לי מי. אני מרגישה שכולם נעלמים לי. כל החברים הטובים שלי שיכולתי לדבר איתם על הכל לא נמצאים, ואני נשארתי עם כמה שאפשר להעביר איתם את הזמן, עד הפעם הבאה שאני אשב במיטה ואכתוב על כמה באסה לי. אוף, למה אין תרופת קסם שתגרום לי להרגיש טוב עם עצמי? במקום זה התרופה שלי זה להתיש את עצמי, להישאר ערה עד ארבע לפנות בוקר כדי לשון כל היום, ואולי להיות מספיק עייפה כדי לא לחשוב כל מיני מחשבות נוראיות.... זהו, פרקתי קצת ממה שהיה לי... אני אמשיך לבכות עכשיו.
×