Taylor Creveey

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    128
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

10 עוקבים

אודות Taylor Creveey

  • דרגה
    חבר/ת מערכת הפורומים
  • יום הולדת 04/12/03

Profile Information

  • מיקום כדור הארץ?
  • תחביבים יש הרבה; הם נמצאים באודותיי.
    אבל הייתי רוצה לציין פה שניים: נשימה והתאהבות. אני מהמניאקים האלה שיש להם "קראש שבועי".
    הבעיה היא שהבנים והבנות בשכבה שלי מתחילים לאזול. טוב, נו, שנה הבאה תיכון :) אנשים חדשים הידד!
  • פנו אלי ב לשון זכר
  • מזל קשת

מבקרים אחרונים

4,075 צפיות בפרופיל
  1. חדשה (סוג של)

    היי :) אני שמח שהאתר עזר לך, ואני בטוח שהוא יעזור גם לה - אבל יש רק בעיה אחת, וכדאי שתגידי לה את זה... האתר מיועד לגילאי 13-23. לא רוצה לבאס, אבל היא עוד יותר תתבאס אם ישעו אותה בגלל זה. זה בערך כל מה שרציתי לומר, נראה לי
  2. שאלה

    אוקיי, אז אני אולי הולך להישמע פאקינג אגואיסט ומגעיל וממש מתלונן, אבל אני כבר שאלתי את זה במקום אחר ולא ענו לי ואני רוצה שמישהו כבר יענה לי. אז בזמן האחרון חוויתי המון בלבול בנוגע למגדר שלי, עד שהגעתי להגדרה על הרצף הקווירי "דמיבוי" - בן, אבל לא לחלוטין, או איך שאני מעדיף להגיד את זה: "בעיקר בן". זה הרגיש לי נכון, כי בשלב הזה של החיים שלי אני לא בדיוק רוצה להיות גבר, אבל אני גם יודע שאני ממש לא מעוניין/רוצה להיות אישה. עכשיו, חוץ מעוד שני אנשים שהם דמיבויז, לא יצא לי לפגוש דמיבויז/גירלז מעולם, וזה אולי גורם לי להרגיש סוג של... בודד? כלומר, אני מכיר חברים להט"בים, אבל רובם על הקשת המינית ופחות על הספקטרום הבינארי, אז... כן. בכל מקרה, אני פשוט נורא מעוניין לדבר עם דמיבויז/גירלז, אולי אני אפילו יכול לעזור לאלו שמתלבטים מניסיון אישי (אני לא יודע אם יש לי כל כך הרבה ניסיון, אבל אני כן יודע להקשיב). ממש מצטער אם יצאתי אגואיסט, פשוט מעניין אותי לדעת אם יש כאן עוד דמיבויז/גירלז
  3. מחפשת להקות בסגנון של three days grace

    אוקיי, אז בייסיקלי אני ממליץ על מוזיקת אימו, אם מתחשק לך Twenty one pilots Panic! At the disco וגם, לא ממש אימו, אבל Melanie Martinez וגם, imagine dragons, סתם כי הם קסומים
  4. זיפים

    אממ כן, אז אחרי שחפרתי כאן קצת, מצאתי עצה באחד האשכולות (קרדיט לכותב): כן, אני אישית התחלתי את השימוש במינוקסי לפני ההורמונים וזה הצמיח לי זיפים. מינוקסידיל צריך למרוח פעמים ביום (בוקר וערב) ולא צריך מרשם בשביל לצרוך אותו,מה שכן צריך זה סבלנות והתמדה. לי לקח חודשיים-שלושה עד שהתחילו לראות את השינויים של המינוקסידיל אבל זה אינדיבידואלי ובקשר לשמן קיק אני לא יודע עד כמה הוא עובד,שמעתי מטרנסים אחרים שזה עוזר אבל אני אישית לא ניסיתי אותו...
  5. זיפים

    אוקיי, אני לא לגמרי בטוח, כי זיפים הם תחת כל עניין הטסטוסטרון, אבל אני אנסה לברר בשבילך. תנסה לדבר אתם, או מקסימום לחכות ליום ההולדת שלך - בגיל שמונה עשרה לא צריך אישור הורים... מה שכן, אולי אתר מעברים יוכל לעזור לך: https://www.maavarim.org
  6. אני שונא להיות טראנסג'נדר.

    אוקיי, אז.... אין לי איך להגיב, אבל אני מרגיש צורך להגיב. עכשיו, אני לא עומד להתחיל להגיד לך "הכול בסדר, הכול יהיה בסדר, אתה רק צריך ל...", כי זה יהיה פאקינג שקר. החיים הם חרא של דבר. ואתה צודק, אם לא היינו (אני מדבר בגוף אנחנו בתור כל מי שלא נולדו בגוף הנכון), אז היינו חוסכים לסביבה שלנו המון המון סבל וכאב ראש. ההורים לא היו צריכים להתאכזב מאתנו, אנחנו לא היינו צריכים לסבול מבגדים נשיים/גבריים ומסטיגמות שיגדירו אותנו לשארית חיינו. אני, לדוגמה, לא הייתי צריך לסבול את העובדה שעל כל דבר שאני עושה, לפחות בן אדם אחד אומר לי "איזה פריקית". אבל חיים קלים ופשוטים ומשעממים יותר טובים? להיות סתם עוד פרצוף בקהל, שאין לו שום סיבה כלשהי לחיות - זה שווה יותר? זה לא שלנו יש סיבה לחיות, כמובן. אנחנו חיים כדי להילחם על כך שיקבלו אותנו, וכשזה כבר קורה, אנחנו מתים וגומרים עניין. אם מסתכלים על זה מנקודת מבט מסוימת, כולנו סתם שקי עור חסרי תועלת שמסתובבים על הכוכב הלכת הזה ומנסים למצוא ערך בדברים העלובים שאנחנו עושים, בשברי המציאות שנופלים לידינו. יש את אלו שחיים כדי להיות ילד טוב, להתחתן עם בן המין השני, למצוא עבודה יציבה וטובה ולעשות טונה ילדים. יש את אלו שמנסים, כל חייהם, למצוא משמעות בכל דבר. יש כאלה שלא יודעים מה הם רוצים. ויש את אלו שיודעים שהם שונים. שנלחמים להיות חלק מאלו שמנסים להיות מושלמים, בידיעה שלעולם לא יצליחו לעשות את זה, בידיעה שכל החיים שלהם יהיו מוגדרים על פי העובדה שהם משהו אחד שלא נחשב לטוב. ולסוג הזה, כולנו שייכים. כל מי שמרגיש שהוא לא רוצה להיות חלק מהתבנית הזאת שמכניסים אנשים לתוכה, כל אחד שלא מסוגל להיות חלק מהתבנית הזאת, פשוט כי הוא לא מתאים לשם. ואנחנו לא צריכים להתחרט על זה. כן, אנחנו כן נתחרט על זה בהתחלה, אבל אז... בשלב מסוים בחיים, אנחנו נגיע לאחד משבעת חטאי האנושות. גאווה. אנחנו נהיה גאים. נדגיש את השונות שלנו, ונהפוך אותה למשהו טוב. משהו שיהיה טוב כמו האידיאל הזה, ואולי אפילו יותר. למרבה הצער, היום הזה עוד רחוק. רחוק למדי. ועד אז, רובנו צריכים לשבת בפינה, ולקוות. לתמוך אחד בשני ולקוות שהיום הזה יגיע. אני חושב שזאת הסיבה שהגבתי כאן.
  7. תירוץ להורים

    אני חושב שאולי אתה יכול "למצוא לעצמך מקום להתנדב בו", ואז הם לא ישאלו מצטער אם זה היה ממש נורא
  8. איים באק, בייבי!

    סוף כל סוף יצאתי מהדיכאון, וחזרתי לכתוב אחרי תקופה של יותר משבועיים בלי כתיבה. אני לגמרי הולך לחזור לעסקי הספרות :)

    1. Amber Madison

      Amber Madison

      מעולה , בהצלחה!

  9. יציאה בפני בית הספר

    אוקיי, אז לא ממש יצאתי בפני כולם - רק בפני חלק מהחברים שלי - ובינתיים, קיבלתי תגובות חיוביות. החברים שלי התחילו יותר לכבד אותי ואת מצבי הרוח שיש לי לפעמים, ושואלים אם משהו קרה כשאני אומר שבא לי למות במקום להגיד "את כל שנייה אומרת את זה". בסך הכול, לא ממש התייחסו אלי שונה מלבד זה ופנייה בלשון זכר
  10. מפחד

    אני אשמח לשלוח לך, ואני שמח מאוד שאני עוזר לך, יקירי :) סורי, אני פשוט מכור ללהגיד דארלינג וסוויטהארט, ופשוט העברתי את זה לעברית וזה נשמע נורא תודה שאתה שם בשבילי בדיוק כמו שאני כאן בשבילך, אני אוהב שיש לי מישהו נהדר כמוך לדבר אתו. אתה מקסים ונהדר, ואני תמיד אוהב לדבר אתך כי תמיד יש לי על מה לדבר אתך! אני בשלבי יציאה מהדיכאון (ואולי גם על דרך המלך לכניסה אליו שוב פעם), והכול בזכות כל מי שכל כך תמך בי! AKA אתה והחברים שלי כאן, באתר שאני כותב בו ובמציאות. לא נשמע צבוע, אבל תיקח את העצה שלך. אני גם במעמקיה של תסבוכת משלי, כי אני ממש מתלבט בנוגע לניתוח (אם תרצה, אני אשמח להסביר לך), אבל כרגע מתעסקים בך. בכל אופן, כן - זה לא מוכרח להיות נורא אם כולם יידעו. זה יכול להיות גם טוב. מה שכן, אני מאה אחוז בטוח שמלא בנות ירצו להיות חברות טובות שלך, כי לפי המצב הזה של העולם, כל בת צריכה חבר גיי. למעשה, אני משמש החבר הזה לכל החברות שלי שיודעות. תודה רבה, אני אשתדל להיות אופטימי! חזק ואמץ, דארלינג, חזק ואמץ (אני לומד למבחן בתנ"ך).
  11. וכשאתה נושם עוד קצת

  12. מפחד

    וואו, אני מכיר את זה כל כך. פעם אחת לא רציתי ללכת לטיול שנתי, וחטפתי וירוס בול בזמן :) אני יודע שיש לך עמוד שדרה, בניגוד להמון אנשים, אז סביר להניח שתצליח לעמוד בזה בהתחלה. או שלא, אני לא יודע לגמרי, אבל אני כן יכול להגיד לך בהצלחה - ושתהיה חזק במקרה וזה קורה. יופי, יופי, זה חשוב מאוד שלא תעשה את הטעות הזאת של "הו, אף אחד לא בא לכאן אז אני יכול להשתמש במחשבים". זה מטומטם לגמרי. אני אנסה לעזור לך עד כמה שאני יכול, אני מבטיח. אני לא יודע עד כמה אני יכול לעשות עבורך, אבל אני אנסה. כדאי שתתחיל לעבוד על היציאה לאבא שלך - כדאי שהוא יידע על זה לפני כולם, ולא אחרי כל הדרמה... לפי מה שאתה מספר, היציאה מהארון אכן דוהרת לעברך. בזה אנחנו ביחד, ידידי (רק שאצלי זה לא בגלל שאני מוקף באנשים מטומטמים, אלא בגלל שאני מטומטם וכל הזמן מדבר בזכר). כן, הדילמה הזאת אכן קיימת - שאם תעזוב המצב יהפוך יותר גרוע. האנשים שאני הכרתי שעברו בית ספר תמיד שגשגו אחר כך (טוב, חוץ משתי בנות, אבל הן ממש מזעזעות), אז אני לא יודע מה להגיד לך. בבקשה. אני יודע שחיים קלים זה משעמם, ותמיד רציתי להיות מיוחד. אם כי אני חייב להודות, שמעולם לא רציתי להיות מיוחד באופן שבו אני אסבול כל הזמן ורק ארצה למות, ואז בגלל שזה אני, אני עוד אתבדח על זה (ראה ערך: הבדיחות שלי על הגיהנום מההודעה הקודמת (למה אני כל כך בודד?)). אני משתדל שלא לוותר, אבל אתה בטח מכיר את ההרגשה - יש לך אפס מוטיבציה לעשות כל דבר שיש. אתה פשוט לא רוצה לגרד את עצמך מהמיטה, כי אין לך סיבה. אתה לא רוצה להתעורר, כי אין לך סיבה. כתבתי על זה איזה משהו, אולי ראית את זה. אני יכול לשלוח לך, אם לא. אני הייתי טיי, ואתה היית מדהים!
  13. מפחד

    שנייה, אני רק רוצה להבין משהו אחד - מה זה אומר "לסחוט"? מה הם יכולים לבקש ממך שתעשה? אוקיי, אם אתה משתמש במחשבים של הספרייה או משהו בסגנון, אני רוצה לתת לך עצה בנושא זה: תשתמש בגלישה בסתר! אם הם יראו שהיית במחשבים, הם יכולים לבדוק את ההיסטוריה ולדעת מה חיפשת, ואז... טוב, זה יהיה קצת בעייתי. אולי כדאי שתספר לאבא שלך לפני שהוא יגלה על זה בעצמו. עדיף לשמוע על זה שהבן שלך מעדיף בנים ממנו, ולא מאף אחד אחר, לא? ואם תלך על זה, תגיד לי. אני אנסה לייעץ לך עד כמה שאוכל מניסיוני שלי. במובן הזה אנחנו אותו הדבר. גם לי הולכת להיות שנה גיהנום - במיוחד אם אני לא אצא מהדיכאון שלי בזמן הקרוב. כי אז אני באמת אגיע לגיהנום. לא במקום? שמח לעזור :) אוקיי, אם יש לך התקף חרדה בגלל הילדים האלה, וסליחה שאני משתמש במילים האלה: תגיד לאבא שלך או למנהלת שאתה פאקינג רוצה לעבור בית ספר. לאף אחד אין פאקינג זכות להכניס אותך להתקף חרדה, סתם כי הם ילדים זבל שלא מבינים מהחיים שלהם. אם אתה לא רוצה ללכת לבית ספר, אל תלך. תאמין לי, במקרים אחרים אולי הייתי אומר: "לא, תלך, תלך" אבל אני לא מסוגל להיות צבוע. הילדים האלה הם פשוט מזעזעים. אם זאת הייתה השכבה שלי, הייתי בגיהנום כבר ממזמן. עדיין לא במקום? בכל אופן, כדי לעבור בית ספר אתה לא חייב לצאת מהארון. אתה יכול פשוט להגיד לאבא שלך שיש ילדים שמציקים לך, ושאתה לא מרגיש בנוח בבית הספר. אתה לא מוכרח להגיד לו: "היי, אבא, ילדים מהשכבה עומדים לגלות שאני מעדיף בנים, ואם זה יקרה החיים שלי ייהרסו. אפשר לעבור לבית ספר בו אוכל להסתיר את זה טוב יותר?" סליחה אם זה היה חסר טאקט. טאקט הוא לא הצד החזק ביותר שלי, במיוחד לא עכשיו, כששום דבר הוא לא הצד החזק שלי. בכל אופן, מקווה שעזרתי. טיילור ;-;
  14. דיכאון

    לא היה לי שמץ של מושג איפה לפרסם את זה, אז אני מצטער אם זה לא במקום. בכל אופן, אני פשוט - נמצא בדיכאון במשך שבועיים. אולי יותר. אני לא נמצא בטיפול פסיכולוגי או משהו כזה. למעשה, זה התחיל מהערה מסוימת. אני כבר אפילו לא זוכר איזו. ואז נכנסתי לדיכאון במשך שבוע וקצת, ואז היו כמה הפסקות קצרות ושוב זה חזר. בדרך כלל, אני מתחיל תקופה של דיכאון באמצע החודש לשבוע או כמה ימים, ואז חוזר לנורמה עד התקופה הבאה. בדרך כלל, זה גם בא קצת אחרי המחזור (נולדתי בגוף נקבי). לא ידעתי שזה נחשב דיכאון, אז קראתי לזה "התקופה השחורה". ואז קראתי קצת פסיכולוגיה, והבנתי שאני נכנס באופן כלשהו בהגדרה הזאת של "דיכאון". העירו לי את ההערה שאני אפילו לא זוכר מהי, ומאז נכנסתי לדיכאון. אני לא ממש מרגיש כלום. יותר נכון להגיד שאני מרגיש שנתקעתי בחדר אפור, קטן וחנוק, ושאני לא מצליח לצאת. מדי פעם נותנים לי לצאת ולנשום קצת, ואז אני נגרר בחזרה פנימה. אני נע ונד בין קיצוניות - או שאני אוכל המון או שאני לא מסוגל לחשוב על אוכל מבלי לחטוף בחילה. הכי גרוע, זה שהייתי אמור ללכת לפסיכולוג - ואז ההורים שלי חזרו בם מהחלטתם. הם לא יודעים על זה שאני נמצא בתקופת דיכאון. אין לי מוטיבציה לעשות כלום, לא משנה במה מדובר, גם אם אלו הדברים שאני הכי אוהב. אני לא רוצה לקום מהמיטה. הכול נראה אפור וחסר משמעות או טעם, ואני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב על מוות. ברצינות. לפני כמה ימים פשוט חשבתי בסלון ותהיתי איך זה מרגיש למות תוך כדי שאני בוהה במגירת הסכינים במטבח. אני יודע שזה אמור לעבור, אבל אני מרגיש ממש כלוא בתוך עצמי בלי שום יכולת לעשות שום דבר מלבד לצרוח לעזרה, ובלי שאף אחד ישמע. אני לא רוצה להתחיל לקחת כדורים, אלא פשוט להשתחרר מהחדר הקטנטן הזה עם הדלת הנעולה. עצות? בבקשה?
  15. מפחד

    וואו. פשוט וואו. אני לא ממש יודע איך להגיב. הדבר הראשון שעלה לי בראש כשקראתי את זה היה "וואיי, איזה ילדים חארות." אני חושב שתסכים אתי. בכל אופן, למרות היותי בדיכאון אני גורר את עצמי החוצה כי אני אוהב לעזור. תודה רבה שגררת אותי החוצה מהדיכאון לכמה דקות, זה דבר ראשון. דבר שני, אני מעולם לא התמודדתי עם סיטואציה כזו - הכי קרוב שהיה לי זה מה שסיפרתי לך, וגם העובדה שכל השכבה שלי דיברה על זה שהייתי דלוק על איזה מישהו ואני ידעתי על זה חודש אחרי. בכל אופן, מה שאני מנסה להגיד הוא שאני מעריץ אותך על שאתה מתמודד עם זה, ושאני אעשה את הטוב ביותר שלי כדי לעזור לך. אוקיי, אז לדעתי, בינתיים, כדאי שתישאר עם קור הרוח הזה. זה יכול לעזור לבינתיים. נסה לברר לגבי הילד שאתה חושש מפניו - הוא חושד, או שהוא יודע ובטוח? בדרך כלל, אין הרבה הבדל בין השניים. בגיל ההתבגרות, מפיצים שמועות גם בלי להיות בטוחים בנכונותם. אלוהים, נראה לי שאני אכניס אותך לאפילו יותר לחץ. בכל אופן, אולי כדאי שפשוט... אני לא מוצא מילים לנסח את זה מלבד ניסוח מזעזע לחלוטין, אז סלח לי על כך. אולי כדאי שפשוט תעמיד פנים שאין לך שום קשר אל הקהילה. כן, כן, גם אם זה אומר להעמיד פנים שאתה אוהב ספורט. ותשמור על הטלפון שלך. שלא ימצאו שם הוכחות מחשידות. אם אני הצלחתי להתרחק מהחברה הכי טובה שלי למשך שבועיים כדי שלא יחשבו שאני דלוק עליה ועשיתי מחקר מעמיק על איפור כדי שלא יזהו אותי עם אייקונים של הומוסקסואליות אצל נשים, כל אחד יכול. או שלא. אני כבר לא יודע אם אני עוזר לך או הופך את המצב לגרוע יותר. אם אני הופך את המצב לגרוע יותר, בבקשה אל תשנא אותי! על החתום ובתקווה שעזרתי, טיילור :) (אתה כבר יודע שיש לי את הקטע הזה)