Jump to content

Tom Hen

משתמש/ת רשום/ה
  • Content Count

    67
  • Joined

  • Last visited

3 Followers

About Tom Hen

  • Rank
    חבר/ת מערכת הפורומים
  • Birthday 11/10/2002

Profile Information

  • מיקום
    ירושלים
  • תחביבים
    לקרוא, לצייר, לכתוב, לנגן.
  • פנו אלי ב
    לשון זכר
  • מזל
    עקרב

Recent Profile Visitors

835 profile views
  1. אני אשמח אם זה עדיין רלוונטי
  2. קיבלתי צו ראשון!! א. כשאני אומר בצו שאני טרנס, הם מסדרים את הכל כך שאני לא צריך לעשות את יום המאה? ב. אני אמות ולא אעשה את יום המאה, אני אצטרך לעשות את יום המאה? ג. בבקשה תגידו לי שאני לא אצטרך לעשות את יום המאה ד. איך אומרים להם שאני לא יכול לעשות את יום המאה?
  3. טרנס, בן 16, כבר מעל שנתיים מחוץ לארון. הורים מקבלים, לא תומכים. בצפר מקבל, חברים מקבלים. כולם מקבלים. סוגשל. לאחרונה ניסיתי לחשוב ולהבין איך לשכנע את ההורים שלי שאפילו עוד לא פונים אלי נכון להתחיל הורמונים. אתמול כשהייתי בבית ספר שלחתי לאמא שלי קישור להסבר על המרפאה באיכילוב לא קיבלתי תגובה (אם להיות כנה לא ציפית לאחת כזו) בבית היא אמרה לי במילים אחרות שנשמעו הרבה יותר טוב מהפה שלה אבל כאבו באותה מידה אם לא יותר, שעד גיל 18 היא לא תסכים לי לעשות שום דבר. ומגיל 18 הטעויות שלי הן שלי ואני היחיד שאצטרך להתמודד איתן. אני לקראת צו ראשון, עוד שנתיים מתגייס. הבנתי מסיפורים של חברים אחרים שלהתגייס לפני שאתה על הורמונים זה לא כיף. בכלל להתגייס בתור טרנס זה לא כיף אבל כשאתה לפני הורמונים זה בכללי סיוט. אבל עזבו צבא, נשכח לרגע מדברים פרקטיים ומשלוש שנים שאני אצטרך לעבור בקושי רב- אני בן 16. עד גיל 18 יש לי שנתיים. אני בקושי שורד יום אחד בגוף המזדיין הזה. אז שנתיים? אני צריך לשרוד עוד שנתיים? אם הייתה לי תקווה שאני הולך להתחיל הורמונים לפני צבא, לקום כל בוקר ולא לרצות שתדרוס אותי משאית בדרך לבצפר, לא להתקלח בחושך או להסתכל למטה, לא להרגיש לא שייך עם חברים שלי כי כולם גברים מגודלים עם זקן ורק אני נראה כמו פאקינג ילד מזדיין בן 3, אז היא התנפצה לרסיסים אחרי השיחה עם אמא שלי. גם ככה הייתי אובדני לפני זה, מה שהיא אמרה לא תרם ורק החמיר אני אשכרה שונא להיות טרנס אני שונא להיות אני ואני יודע שיכל להיות יותר גרוע, ואני יודע שיש אנשים שבשבילם זה באמת יותר גרוע, ובאסה להם אבל הי גם באסה לי
  4. Tom Hen

    להסתפר לבד

    שמע אחי קח איזה שני חברים, לך לספר, תסביר לו מה אתה רוצה, תחפש תמונה של אישה די גברית עם שיער כמו שאתה רוצה והספר יהיה מוכן הרי כסף זה כסף, לא משנה מה התספורת. רק קח איתך איזה חבר או חברה שלא תרגיש לבד ושיהיה לך אומץ וזהו, אין מה לדאוג. בנוגע לזה אם זה יהיה לך יפה... א. לא תדע עד שלא תנסה. וב. תגיד לספר שינסה להתאים את זה לשיער שלל ולצורת פנים שלך, הוא מקצוען הוא יודע מה הוא עושה
  5. מצטער, לא מצאתי לזה שם אחר. אני מכיר את המילה רק באנגלית. Burst. אני חושב שזה מה שקרה לצלעות שלי. תראו, אני לובש את אותו הביינדר, הלבן עם הסוגרים בצד, ממעברים, כמעט שנתיים. החלפתי אותו רק פעם אחת במהלך השנתיים האלה, לביינדר זהה לחלוטין. כרגע אני מחכה שיגיע הביינדר שחבר טוב שלי הואיל בטובו להזמין לי מgc2b, מפני שלי עצמי אין את האפשרות להרשות זאת. אבל בינתיים חוששני שהנזק לצלע שלי כבר נעשה. אני לא יודע מה הסימפטומים, אני רק יודע שהכאב בצלע שלי מאוד חד. כשאני עם הביינדר, או בלעדיו. ללכת לקבל טיפול רפואי לא מתאפשר לי כרגע מפני שאני תחת חסותם של אנשים הנוהגים לקרוא לעצמם "ההורים שלי". הם יודעים שאני טרנס כמובן ושאני לובש ביינדרים בלי כל צל של ספק. אך לבקש מהם טיפול רפואי בגלל החשד שיש לי בנוגע לכאב בצלע, הוא לא ממש אפשרי מפני שישנן שלוש אפשרויות קיימות לתגובה שלהם. האחת היא שהם יגידו שאין לי כלום והכל בסדר, למרות הכאב שאני חש. השנייה היא שהם יגידו לי להפסיק ללבוש את הביינדרים, וכתוצאה מזאת הכאב יעבור. (דבר שאיני יכול לעשות מפני שהכאב הנפשי שאני מרגיש ללא הביינדר גדול בהרבה מהכאב בצלע. ובינינו, שנינו יודעים שאם באמת הזקתי לצלע שלי איכשהו, להפסיק ללבוש את הביינדר לא יעלים את הנזק, רק ימנע ממנו לגדול.) השלישית היא שהם יקחו אותי לטיפול רפואי אך ימנעו ממני להמשיך ללבוש ביינדרים ובין היתר יאשימו אותי בכך שאני לא יודע דבר מהחיים שלי ושהייתי צריך להקשיב להם ו'לחכות' עם 'זה' עד גיל 18. האפשרות השלישית לא באה בחשבון כלל א. בגלל האגו העצום שלי אני לא אתן שירדו עלי ויטיפו לי שהכל הוא באשמתי כמובן וב. אני לא מוכן להפסיק ללבוש את הביינדר כי כמו שכבר אמרתי, הכאב הנפשי יהיה הרבה יותר גדול. אשמח לשמוע הצעות בנוגע לאיך לטפל בכאב מבלי ללכת לקבל טיפול רפואי. תודה מראש.
  6. תודה רבה, אין לך מושג עד כמה עזרת לי. הרבה פחדים שהיו לי לגביי הצבא התמוססו בזכותך. תודה! :))
  7. Tom Hen

    איך אתם מרגישים?

    גוש דיספוריה אחד גדול, ואת/ה?
  8. היי, אני עוד מעט בן 16 ועוד כמה חודשים אני אמור לקבל צו ראשון. אני מחוץ לארון מול המשפחה המצומצמת והבית ספר וחברים... חוץ מהמשפחה המורחבת מאוד, כולם יודעים שאני טרנס. וכולם פונים אלי נכון, חוץ מהמשפחה שלי. ניסיתי כבר הכל, הם פשוט אומרים שקשה להם לפנות נכון ושזה כנראה לא יקרה בזמן הקרוב. אני מכבד את זה ונותן להם את הזמן שהם צריכים. אבל עם זאת, הדיספוריה משתוללת בתוכי ואני מרגיש שאין לי ממש סיכוי לגרום להם לתת לי להתחיל טיפול הורמונלי לפני גיל 18. (אני אומר לפני גיל 18 כי עד אז צריך אישור הורים, ברור לי שבגיל 18 אני יכול להתחיל תהליך בלי אישור.) בכל מקרה, שמעתי מחברים טרנסים אחרים שהצבא יכול לממן הורמונים. אני רוצה להבין מה צריך לעשות. להגיד בצו ראשון שאני טרנס? יגייסו אותי לפני שאני אתחיל הורמונים? אם לא, אז יתנו לי להתחיל הורמונים אחרי הצו ראשון אבל לפני הגיוס, בלי אישור הורים? אם אני אגיד שאני טרנס יגייסו אותי בתור גבר? (ז"א מדים של גברים, חדר עם גברים וכו') במידה וההורים גם לא יסכימו לשנות את השם בת.ז. לפני הגיוס, אני אוכל לשנות את השם בלי אישור הורים לפני הגיוס, למרות שאני עוד לא אהיה בן 18? ואם לא, אם אני אצא מהארון בצו ראשון יפנו אלי נכון שם? ז"א בזכר ועם השם הנכון? וכל זה יוכל להימנע אם תתנו לי עצות איך להתחיל לדבר עם ההורים על טיפול הורמונלי, או לפחות שינוי השם בת.ז.? אני בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית מודעת להכל ומקבלת ומבינה, אבל אני לא בטוח עד כמה היא תוכל בעצמה לדבר איתם. עם הפסיכולוג הקודם שדיבר איתם הם הפסיקו, ככל הנראה בגלל שהוא דיבר איתם. הם לא אוהבים להיות מעורבים בזה. ואפילו מעדיפים להתעלם מזה לגמרי. בכל מקרה סליחה על החפירה, אבל אשמח אם תוכלו לענות על השאלות שלי כי זה מעסיק אותי מאוד מכיוון שצו ראשון הולך וקרב... (ואני מאוד מתרגש לקראתו, אם יגייסו אותי בתור בת זה יוריד בהרבה את הרגש, זה למה אני מקווה למצוא כאן תשובות.)
  9. היי, אני עוד מעט בן 16 ועוד כמה חודשים אני אמור לקבל צו ראשון. אני מחוץ לארון מול המשפחה המצומצמת והבית ספר וחברים... חוץ מהמשפחה המורחבת מאוד, כולם יודעים שאני טרנס. וכולם פונים אלי נכון, חוץ מהמשפחה שלי. ניסיתי כבר הכל, הם פשוט אומרים שקשה להם לפנות נכון ושזה כנראה לא יקרה בזמן הקרוב. אני מכבד את זה ונותן להם את הזמן שהם צריכים. אבל עם זאת, הדיספוריה משתוללת בתוכי ואני מרגיש שאין לי ממש סיכוי לגרום להם לתת לי להתחיל טיפול הורמונלי לפני גיל 18. (אני אומר לפני גיל 18 כי עד אז צריך אישור הורים, ברור לי שבגיל 18 אני יכול להתחיל תהליך בלי אישור.) בכל מקרה, שמעתי מחברים טרנסים אחרים שהצבא יכול לממן הורמונים. אני רוצה להבין מה צריך לעשות. להגיד בצו ראשון שאני טרנס? יגייסו אותי לפני שאני אתחיל הורמונים? אם לא, אז יתנו לי להתחיל הורמונים אחרי הצו ראשון אבל לפני הגיוס, בלי אישור הורים? אם אני אגיד שאני טרנס יגייסו אותי בתור גבר? (ז"א מדים של גברים, חדר עם גברים וכו') במידה וההורים גם לא יסכימו לשנות את השם בת.ז. לפני הגיוס, אני אוכל לשנות את השם בלי אישור הורים לפני הגיוס, למרות שאני עוד לא אהיה בן 18? ואם לא, אם אני אצא מהארון בצו ראשון יפנו אלי נכון שם? ז"א בזכר ועם השם הנכון? וכל זה יוכל להימנע אם תתנו לי עצות איך להתחיל לדבר עם ההורים על טיפול הורמונלי, או לפחות שינוי השם בת.ז.? אני בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית מודעת להכל ומקבלת ומבינה, אבל אני לא בטוח עד כמה היא תוכל בעצמה לדבר איתם. עם הפסיכולוג הקודם שדיבר איתם הם הפסיקו, ככל הנראה בגלל שהוא דיבר איתם. הם לא אוהבים להיות מעורבים בזה. ואפילו מעדיפים להתעלם מזה לגמרי. בכל מקרה סליחה על החפירה, אבל אשמח אם תוכלו לענות על השאלות שלי כי זה מעסיק אותי מאוד מכיוון שצו ראשון הולך וקרב... (ואני מאוד מתרגש לקראתו, אם יגייסו אותי בתור בת זה יוריד בהרבה את הרגש, זה למה אני מקווה למצוא כאן תשובות.)
  10. כבר כמה זמן שאני יודע ומודע לזה שחברה שלי חותכת את הרגליים שלה. לא סיפרתי לאף אחד ולא אמרתי כלום, כי אני נהגתי לעשות את זה לעצמי בידיים עד לא מזמן. קרה משהו אצלי, ובמשפחה, ואני הפסקתי. היא כמובן שלא. היא ממשיכה לפגוע בעצמה וככ כואב לי לראות אותה ככה. וכשאני מדבר איתה על זה היא פשוט מתעלמת ואומרת לי לא לספר לאף אחד. אבל אני כבר לא יודע מה לעשות. זה מגיע למצב שהיא בקושי מסוגלת ללכת, עוד מילימטר אחד עמוק יותר והיא יכולה לעשות לעצמה נזק בלתי הפיך. אבל היא לא מקשיבה לי. אל תגידו לי פשוט "לך לספר ואל תקשיב לה" כי זה לא עובד ככה. אם אני אספר אני יכול לאבד אותה. אני צריך עזרה.
  11. כבר כמה זמן שאני יודע ומודע לזה שחברה שלי חותכת את הרגליים שלה. לא סיפרתי לאף אחד ולא אמרתי כלום, כי אני נהגתי לעשות את זה לעצמי בידיים עד לא מזמן. קרה משהו אצלי, ובמשפחה, ואני הפסקתי. היא כמובן שלא. היא ממשיכה לפגוע בעצמה וככ כואב לי לראות אותה ככה. וכשאני מדבר איתה על זה היא פשוט מתעלמת ואומרת לי לא לספר לאף אחד. אבל אני כבר לא יודע מה לעשות. זה מגיע למצב שהיא בקושי מסוגלת ללכת, עוד מילימטר אחד עמוק יותר והיא יכולה לעשות לעצמה נזק בלתי הפיך. אבל היא לא מקשיבה לי. אל תגידו לי פשוט "לך לספר ואל תקשיב לה" כי זה לא עובד ככה. אם אני אספר אני יכול לאבד אותה. אני צריך עזרה.
  12. הצלחתי לשכנע את אמא שלי להחליף את הסוודר...בהתחלה היא רצתה שאני אלך לבד כי כמובן שלה כבר נמאס מכל ה"בגדי בנים", אבל אני כן רוצה שהיא תבוא איתי. מצד שני, עכשיו כשאני חושב על זה, זה לגרום לה שוב סבל. כי היא תראה את הבת הקטנה והמושלמת שלה לובשת בגדים מהמחלקה של הבנים ונראת כמו בן, אז אני כנראה פשוט אלך לבד. מצד שלישי, חרדה חברתית. אני בקושי מסוגל לבקש מהמוכר/ת עזרה מבלי לגמגם או לפחד או להרגיש כאילו אני עוד שנייה מתעלף. אבל אני אעשה את זה, כי אין לי ברירה. ובקשר לתהל"ה...אין סיכוי. הם בחיים לא יסכימו. זה פשוט לא יקרה. אבל, ב26 לחודש ישלי פגישה ראשונה *עם ההורים* אצל פסיכולוג למגדר. אני לא רוצה שזה יהיה עם ההורים, אז אני מקווה שרק בפגישה הראשונה זה יהיה ככה, כי אם זה תמיד יהיה עם ההורים אני לא מעוניין בזה. כי אז אני פשוט לא אדבר. אני לא מסוגל להוציא מילה על מה שאני עובר לאדם זר שהרגע פגשתי, כשההורים שלי בחדר. אבל קשה לי. כלכך קשה לי ובאמת שנמאס לי כבר.
  13. כבר 4+ שנים שאני שונא את היום הולדת שלי. פשוט לא מבין את הרעיון. בשביל מה צריך יום, כדי לחגוג את העובדה שאני, הבן אדם המטומטם והאידיוט והמכוער והדביל שרק פוגע בכולם ותמיד מאכזב ולא חכם ועושה הכל הפוך ממה שצריך, נולדתי? הרי העולם היה מקום הרבה יותר טוב אם לא הייתי קיים בו. להורים שלי היה כלכל הרבה יותר שקט, שאני מופתע שהם עוד לא שלפו אקדח וירו בי. למורים שלי הייתה כלכך הרבה פחות עבודה. פשוט עימותים אחד עם השני, עם ההורים, ואיתי. פחות בעיות. פחות ילד אחד "לדאוג" לו. אחיות שלי היו יכולות להיות מרכז צומת הלב. כי אני לא הייתי, הם לא היו צריכות להתמודד עם כל החרא שאני עושה, הם לא היו צריכות לשמוע את ההורים שלי רבים בגללי, היה יכול להיות יותר כסף להורים שלי והם היו מקבלות כל מה שהם רק אי פעם רצו. לחברים שלי היה יותר פשוט. בלי כל הצומי שני דורש באופן יום יומי, בלי הניסיונות שלי להיות חברותי ולהיכשל ברגע שאומרים לי ללכת להיות עם אנשים אחרים. בלי להיכנס לשיחה עם הרכז והמחנך שאומר להם שהם חייבים להתחבר אלי ולבלות איתי בהפסקות כדי שאני ארגיש שיש לי חברים. לי לא היה את עצמי. לא הייתי צריך להתמודד עם בלבול, כעס, עצב, סבל, פגיעה עצמית, ניסיונות כושלים להסתיר את הפגיעה העצמית, בקשה לצומת לב, התאכזבות, להיכשל בכל דבר, רגשות אשמה. בשביל מה אני צריך את זה? אז היה טיול שנתי לפני כמה ימים. דיברתי עם המדריך, מפה לשם נפתחנו אחד לשני, (למרות שהרגשתי שהוא לא באמת רוצה לדבר איתי, ומעדיף להיות עם הילדים שהוא אוהב ומכיר.) והסברתי לו שעוד מעט יש לי יום הולדת. הסברתי לו למה אני חושב שאת היום הולדת שלי, לא צריך לחגוג. ואפילו לעשות יום אבל במקום. הוא הסביר לי שמה שחשוב באמת, זה המתנות. כמובן, הוא וודאי צודק. יום ההולדת הגיע, חברים מעטים ידעו מה לתת. הורים קנו דברים שהם לא באמת רצו לקנות (מה שהוביל אותי לעוד רגשי אשמה על כך שאני הבן הנוראי בהיסטוריה), ודודים שקנו דברים ממחלקת הנשים. כי הרי, איך אפשר להתעלם מהעובדה שנולדתי בגוף הלא נכון? והגוף הזה הולך להגדיר אותי למשך כל חיי? והסוודר המכוער שעושה לי גוף כלכך נשי, שהולך להישאר אצלי בארון, ואני הולך לראות אותו כל בוקר, ולבכות. למה? כי אני אכזבה. אכזבה בשביל כולם. בשביל ההורים שלי, המורים שלי, חברים שלי, דודים שלי, ועצמי. אני אכזבה בשביל עצמי. שאפילו להגיד תודה על מתנות אני לא יכול.
  14. Tom Hen

    שירותים

    אני אישית עובר בתור בן בבית ספר, אז אני נכנס לשירותי גברים ולא באמת אכפת לי. יצאתי מהארון מול המחנך הרכז היועצת והמנהל שלי, אבל הם בלית ברירה על פי בקשה של ההורים שלי עדיין פונים אלי בלשון נקבה. (חוץ מהמחנך המדהים שלי, שיודע כמה כואב זה לשמוע את השם והלשון פנייה הלא נכונים, אז הוא פונה אלי נכון כי לא באמת אכפת לו. הוא רק רוצה שאני ארגיש טוב.) בכל מקרה, אני מציע לך לצאת מהארון. זה יהיה תהליך מאוד מ א ו ד לא פשוט, אבל בסופו של דבר אף אחד לא ישפוט אותך אם תיכנס לשירותי גברים. חוץ מזה, לא ירביצו לך. אתה יכול להיכנס לאילו שירותים שאתה רוצה. מקסימום אתה יכול להגיד שבטעות "התבלבלת", ותאמין לי, לאף אחד לא באמת יהיה אכפת.
×