Jump to content

Robin Hood

משתמש/ת רשום/ה
  • Content Count

    118
  • Joined

  • Last visited

1 Follower

About Robin Hood

  • Rank
    חבר/ת מערכת הפורומים

Profile Information

  • פנו אלי ב
    לשון נקבה

Recent Profile Visitors

2,739 profile views
  1. Robin Hood

    גיטרות

    אם המחיר זה פחות קריטי ומדברים נטו על מה מתאים לך לסגנון שכתבת אז אקוסטית. לגבי הלחנה, סוג הגיטרה לא משנה, גיטרה זו גיטרה. וכן יש קלאסיות סבירות להתחלה ב300 שקל ואפילו פחות, אבל גיטרה טובה זה דבר יקר יותר מן הסתם, וכמו שיש קלאסיות זולות תוכלי למצוא גם אקוסטיות זולות אם תחפשי (הקלאסיות הזולות יותר נפוצות אבל יש הכל, בייחוד אם את לוקחת בחשבון לקנות מיד שנייה או משהו) אז זה ממש תלוי במה את מחפשת. אני אישית גם יותר אוהבת את הסאונד של האקוסטית והעובי של הצוואר יותר נוח לי אבל זה דברים שמשתנים בין אדם לאדם.
  2. היי היי, הכל בסדר, תנשמי. אין שום בעיה אם זה שאת בת 13 ואת כאן, גם אני התחלתי להכיר את המצב הזה באיזור הגיל הזה וזה בסדר גמור. את לא היחידה בעולם. אני מבינה על מה את מדברת, גם לי הייתה תקופה שהגדרתי את עצמי כבי ביני לבין עצמי והרגשתי לבד. פחדתי פחד מוות רק לדבר על הנושא, שחס וחלילה לא יעשו את הקישור. ולא הבנתי מה עובר עליי. אז רק שתדעי את לא לבד. אם את רוצה את מוזמנת להרשם לפורומים. אני אישית גם ממליצה לך לחפש את הקבוצה של איגי באיזור שבו את גרה. (יש את הרשימה קבוצות באתר) וללכת לנסות, באמת שזה יכול לעזור. אבל היי, בלי פאניקה. את לא לבד, את לא הראשונה שעברה את זה ובטח לא האחרונה. יש פה אנשים שיוכלו לעזור. אל תפחדי, וגם את מפחדת, אל תתני לפחד להוביל אותך.
  3. אני ממש מחבבת אותה, ולשם שינוי ממש שלמה עם זה.
  4. את מזהה אותו, נכון? את מסוגלת לראות את הניצוץ המאוהב בעיניים שלי, גם כשהוא מופנה לכיון מישהי אחרת.
  5. תני לי יד תני לי מקום תני לי יד תני לי מקום אצלך בעולם
  6. ישבתי  היום עם עצמי והגעתי למסקנה משעשעת:  אני בן אדם מוזר, וממש לא בגלל שאני בת שאוהבת בנות, זה אחד החלקים ה"נורמליים" ביותר שלי. 

  7. אתמול היינו ביחד מלא זמן, בדרך כלל זה רק שתינו, אבל אתמול גם הוא הצתרף והיה נחמד. 

    הוא דווקא בסדר, זאת אומרת, היינו חברים טובים מאוד פעם והתרחקנו ובזמן האחרון אנחנו מדברים יותר והוא באמת בן אדם שכיף לי איתו. 

    פשוט תהיתי כמה אירוני כואב ומשעשע יהיה אם תהיו זוג. אני מקווה שלעולם לא אצתרך לגלות. אבל איי שם קיים לו מרפי, ובניגוד לתנ"ך, התורה שלו מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש.  

  8. אין בררה אלא ללחוש לעצמך: בלי פאניקה! ולהמשיך כרגיל.
  9. א. תודה :-) ב. הוא יגיע, גם אני חשבתי שהוא לא יגיע לעולם אבל הוא מגיע בסוף. ובכללי, תודה. אני לא יודעת אם המכתב עזר לך איכשהו, אני מקווה שכן. ואל תדאגי, אני יודעת שזה נראה כאילו הרגע שתתגברי לא יגיע לעולם, ושתאהבי אותה לנצח, אבל נצח היא מילה גדולה. ואפשר להתפלסף ולחפור על העניין הזה עוד הרבה זמן אבל באמת שאין צורך. אחרי הכל, טונה ניסח את זה יפה: "גם זה יעבור". ולכי תדעי, אולי במקרה שלך זה הדדי... (אין לי מושג באמת, אני פשוט לא רוצה להיות חסרת תקווה)
  10. אני צריכה ללכת, למצוא אומץ, לפגוש אנשים שהם כמוני.
  11. אוקיי, שלום :-) לגבי העניין של לספר לו שאתה אוהב אותו אני לא ממש יכולה לעזור. זאת אומרת, הייתי בסרט הז הכבר פעמיים (הוא לא הופך לטוב יותר בצפייה שנייה ;-) ובשתיהן בחרתי לשתוק, אבל זה כי ראיתי אותן כל יום ולא רציתי להכניס אותן לדילמה הזו. אני לא יכולה להגיד שזה עזר אבל אני בספק ששאם הייתי מספרת זה היה עושה טוב. בכל מקרה, רשמת שהבעיה היא לצאת מהארון. ובזה אולי יהיה לי איך לעזור לך. אמרת שהוא לא הומופוב, אז לדעתי כדאי לך לצאת בפניו מהארון. פשוט אתה לא חייב לספר לו שאתה אוהב אותו. (למרות שבפעם הראשונה שסיפרתי לחברה טובה אמרתי לעצמי שאני לא אספר לה הכל אבל זה פשוט יצא... היה כל כל משחרר להגיד הכל, למרות שחשבתי שזה לא כזה יעזור לי) החברות בינכם נשמעת לי חזקה ואני לא חושבת שזה שהוא יידע (במידה וזה לא הדדי) מוכרח להרוס לכם את הקשר. לך תדע, אולי זה כן הדדי ואולי זה רק יחזק את הקשר בינכם, באמת שאין לי מושג. אז מה שתעשה, אל תעשה מתוך פחד. אני מאמינה שכדאי לך לצאת בפניו אבל זה עניין מאוד אישי שלך ומה שנראה לך נכון. בהצלחה! :-)
  12. זה מורכב ומעצבן 
    בעצם זה פשוט. 
    שוב נפלתי למקום ההוא,
    וקשה לצאת ממנו, בייחוד כשהוא משכנע אותך שאת לא רוצה לצאת. 
    שוב פעם להריץ מחשבות על מישהי אחת בשתיים בלילה ולבקש מהג׳יני שלוש משאלות. 
    ואם כולם יקפצו מהגג, גם את תקפצי?
    כן, אני אקפוץ ואחטיא את הרצפה. 
    ואם היא תלך ותתעלם ממך, תדעי לוותר? 
    על מי את עובדת?
    כשהיא תלך, תתעלם ממך ותמצא לה חבר שיאהב אותה. 
    את עדיין תישארי תקועה באיפה שעכשיו? 
    ואיך הרעיון של לשחרר כשאת אוהבת מסתדר עם הרעיון של להילחם על מה שחשוב לך? 
    יש בכלל מקום להילחם כשזה באהבה? 
    הייתי מוכנה להילחם בדרקון בידיים חשופות, אם זה היה בשבילה. 
    אבל בכנות, מה זה היה משנה? 
    אני לא אביר אמיץ והיא לא נסיכה שתקועה במגדל. המודל הזה כבר ננטש ממזמן. אפילו אם היינו חיות במציאות הזו אני בטח הייתי הדמות הצדדית שאיש לא כתב עליה סיפור, זו שהתאהבה בנסיכה שמחלצת את עצמה ולא צריכה דבר, זו שמתעקשת לעזור לה בכל זאת, החברה הטובה שנשארת בסוף שבורת לב.
    ואם הייתי אומרת לה בשקט בשקט, כל כך חלש ככה שאפילו אני בקושי אשמע: אני אוהבת אותך. 
    היה קורה משהו טוב?
    מי אמר שאהבה תמיד מנצחת? 
    שצריך להילחם על מה שאוהבים?
    שצריך לשחרר כשאוהבים באמת? 
    שצריך להקשיב ללב?
    מתי לתפוס את המציאות בתמימות ילדותית ומתי בציניות מגוננת? 
    ואם אני אצרח שאני אוהבת אותה, בלי בושה, בלי כאב, רק אמת פשוטה. 
    יקרה משהו טוב? 
    שונאת את המציאות ואוהבת אותה. למרות שאסור, למרות שכואב, ולמרות שאין לזה סיכוי. 
    מה חדש?

  13. אתמול היה לי יום טוב. ישבנו באוטובוס אחת ליד השנייה. דיברנו, אבל לא ממש הייתה שיחה רציפה. חשבתי להזמין אותך אליי הביתה, או סתם להפגש, אבל אז חשבתי שעל מה בעצם נדבר ומה נעשה וכל השטויות הרגילות. ומה אם לא תרצי ולא יהיה נעים לך להגיד לא? אבל התחושת בטן אמרה שכן לשאול. תהיתי במשך כמה דקות איך לנסח את זה ולאן בדיוק אני יכולה להזמין אותך ואיפה יהיה הכי מעניין. להתחיל בלשאול אם את פנויה אחר הצהריים? אבל אז את שאלת אותי אם אני רוצה לצאת איתך ועם הכלבה לטיול. עניתי שכן. קבענו שעה ופשוט הלכנו לטיול. נהנתי כמו שלא נהנתי הרבה זמן. זה מצחיק כי כבר חודש שאני מתה לצאת לטיול ולא היה לי איך כי אמא לא מרשה לי לבד, זה עוד יותר מצחיק כי זה היה כל כך ספונטני. אחרי זה הלכנו אלייך הבייתה, המשכנו משהו שהתחלנו לפני שבוע או שבועיים ואפילו קבענו להיפגש שוב. כשאני איתך זה מושלם. אני לא צריכה יותר כלום, רק להישאר ככה כמה שיותר זמן. נחמד להרגיש משהו שיכול להיות הדדי לשם שינוי :-)
×