• הכרזות מערכת

    • idoc

      תקלה בנוטיפיקציות ובהודעות - בטיפול   17/02/17

      היי כולם/ן! אני מתנצל על הבאגים שאתם כנראה חווים בימים האחרונים, היתה תקלה בכל האתר מה שגרם גם לפורומים לא לעבוד - ועדיין קיימת תקלה בקריאת ההודעות וההתראות. אני מבטיח לכם שזה בטיפול מול מערכת הפורומים, הם פשוט בחו"ל ולוקח להם זמן לענות ולטפל בזה...  מתנצל על חוסר הנוחות הזמנית!
    • Harrys

      שימו לב עדכון - הקליפ שהיה אמור להצטלם עם הראל סקעת נדחה ליום ראשון 27.8 בין 9:00-18:00 בגן מאיר בתל אביב   15/08/17

      אנחנו עדיין מחפשים בני/ות נוער מאיגי וחברים/ות שיבואו להצטלם. 
      חובה חובה חובה למלא את הטופס הבא >> https://goo.gl/forms/EDV8MmXaEJljnQy92 מתחת לגיל 18? חובה חובה חובה קודם להחתים את ההורים על האישור הזה >>http://igy.org.il/download.php?attachment&fid=122 , לשלוח את האישור למייל ido@igy.org.il ורק אז למלא את הטופס. בלי אישור הורים ומילוי הטופס אי אפשר להשתתף.

BlueMushroom

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    238
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

3 עוקבים

אודות BlueMushroom

  • דרגה
    חבר/ת פורום מתקדם/ת
  • יום הולדת 10/01/02

Profile Information

  • מיקום עמוק למעלה
  • תחביבים לא למות
  • פנו אלי ב לשון זכר
  • מזל גדי

Contact Methods

  • הקבוצה שלי בת-ים

מבקרים אחרונים

6,444 צפיות בפרופיל
  1. להלחם באבק (שיר- כניראה?)

    זה לא שנמאס לי לשמוע דברים טובים, אני פשוט חושב שאני היחיד שיכול לתת לי מחמאה אמיתית (אני מכיר את עצמי הכי טוב). הייתי עלוב ופתטי, ומותר לך לחשוב את זה ומותר לך להגיד את זה. להגיד מחמאה רק בשביל שהצד השני ירגיש טוב עם עצמו זה מעייף (לפחות אותי). לא לדעת אם באמת מתכוונים לזה או אומרים את זה רק כדי לטפוח לך על האגו. אז לפעמים בא לי לשמוע כמה חרא אני. הנרקיסיזם שלי גם ככה פורח בזמן האחרון. מה גם, אם היית מכירה אותי אז כניראה שהיית חושבת שאני עלוב. זאת הייתה תקופה ממש הזויה.
  2. להלחם באבק (שיר- כניראה?)

    הייתי עלוב (וגם פתטי) ואף אחד לא צריך להגיד לי את זה כדי שאני אדע את זה. למזלי המודעות העצמית שלי עדיין חייה (למרות שלא הייתי סומך עליה רוב הזמן). סתם, לפעמים בא לי לשמוע עד כמה אני חרא. נמאס מיזה שכולם אומרים שאתה 'טוב' ו'מגניב' רק כי הם חושבים שאתה רוצה לשמוע את זה.
  3. להלחם באבק (שיר- כניראה?)

    אז לפני שנתיים (ניראה לי) כשחשתי ת'צמי אומן מיוסר ומשורר עמוק כתבתי את הקטע הזה. במבט לאחור לקחתי הכל טיפה קשה מידי. אבל אם לא הייתי אז דרמה קווין לא היה לנו 10 שירי דיכאון שלמים! קדימה, אני רוצה לשמוע עד כמה אני עלוב! להלחם באבק. להלחם בעוד תא שנירקב. להלחם בכל אות חשמלי שעובר במוחי שגורם לי להעמיק עוד לאשליה שיש לי חיים וסיבה לחיות. אם אני אתעורר מהסיוט שהוא חיי מבלי שאלך לאיבוד בתוך הזיותי. אני ארק בפרצוף לאותם אנשים שהתעקשו שאני בסדר.
  4. הרבה הזה שאתה מוצא שיר ישן שלך
    (ועוד כזה מהתקופה שזה ניראה כאילו הייתה מסומם רוב הזמן)
    והוא,
    די טוב.

    1. BlueMushroom

      BlueMushroom

      ברצינות
      לקרוא בבלוג הישן שלי והרגיש איך בה לי לחבק את היצור הקטן והשברירי שהייתי

  5. NEVER / אפעם

    אני בסדר איתה בתור בת אדם. אף פעם לא הרגשתי אהבה נורמלית (כזאת שהיא לא אובססיה מטורפת שגורמת לך לפגוע בעצמך ובאחרים) למישהו.י לא מהמשפחה שלי.
  6. NEVER / אפעם

    ראיתי די הרבה סרטי אימה. אף פעם לא הייתי במסיבה שהיא לא יום הולדת
  7. המקום לומר את המילים.

    ועדיין לא משנה כמה שאני לא אחפור על זה שאני סקפטי ורציונלי, זה גורם לי להרגיש טוב יותר. זה כניראה פלסבו, אבל לא אכפת לי.
  8. הרגע המרגש הזה שאתה מצליח לעשות את הדמות שלך בסימס ל(סוג של)טרנס.
     

  9. NEVER / אפעם

    ברוקולי זה ממש טעים חח אף פעם לא הרגתי דמות בסימס
  10. משחק :) -כותבים סיפור

    פעם היה אדם שמן שאהב לרקוד ואז הוא החליט שהוא חד קרן
  11. הסתכלתי על בחור והייתי כזה 'אוו הוא ניראה טוב', ואז הסתכלתי על בחורה והייתי כזה ' פאק גם היא ניראת טוב'. ואז הבנתי שבכללי בני אדם עושים לי את זה. ועכשיו ברצינות בכיתה ז' התאהבתי במישהו. בכיתה ח' התאהבתי במישהי. אבל כשחושבים על זה עוד לפני זה לא הייתי עושה את ההבדלה הזאת בין בנים לבנות כמו שעושים אנשים אחרים בסביבה שלי. אז כשהבנתי לא הייתי מופתע כי כולם גם ככה ניראו לי אותו דבר.
  12. פרולוג לסיפור שהתחלתי לכתוב

    תיאורים; הדמויות האלה טכנית כבר קיימות, ככה שמי שקורא את הסיפור אמור לדעת איך הן ניראות ולהכיר את האופי שלהן. אז לא הרגשתי צורך לתאר את הדמיות עצמם ואת המקום (כי הוא לא חשוב כרגע). זה רק הפרולוג ככה שהתיאורים עצמם אמורים להתחיל רק בפרק הראשון (תיאור של ה'עיר' כי זאת עיר חדשה ביקום הזה וכד'). תודה =) שוב בעיקרון אני יותר שירה פחות ממש סיפורים (כתבתי כמה סיפורים קצרים וגם זה היה בלי עלילה) ככה שאני לא יודע עד כמה 'סופר' מתאים כאן, אבל תודה חח. (כדי לפגוע בי צריך קצת יותר מיזה XD)
  13. אז המטוטלת אמרה שאני צריך לעלות את הקטע הזה היום (אל תשאלו איך ולמה). אז הקשבתי לה (אחרת היא תעלב ואנחנו לא רוצים שזה יקרה). זה בעצם ההתחלה לסיפור שאני כותב במסגרת אתגר 30 ימי כתיבה (כי אם לא יכריחו אותי לכתוב, אני לא כתוב XD). תתחשבו בעובדה שלפני זה כתבתי רק שירה. החיוך שלו תמיד היה מתוק מידי. המבט בעיניו היה גורם לך להרגיש כמו פרפר הנלכד בתוך צוף. לפעמים, הרגשתי את הצורך הזה, הצורך להשאב עמוק לתוכו. לפול עמוק כמו שנפלו עשרות לפני. רציתי להרגיש חלק ממנו, מהדבר הזה. רציתי להרגיש שלם, מושלם ולא ניתן להכנעה. הרגשה שרק הוא היה יכול לתת לך. הוא היה מגיעה לעיר לבקר את אימו. אלה היו ההזדמניות היחידות שלי לראות אותו. כשאימו הלכה לעולמה הוא המעיט להגיעה וביקוריו הפכו לנדירים יותר ויותר. הוא לא אהב את העיר, אבל יותר מעיר הוא לא אהב את אנשים שבה. ועדיין זה לא משנה כמה הוא שנא את העיר ואנשיה, הוא תמיד היה חוזר. *** זה היה באחד מהביקורים שלו בעיר. הוא כרגיל שהה אצל אן שהייתה בת דודתו מצד האם. אני החלטתי שהפעם אני אלך לבקר אותו. התגעגתי אליו גם אם ניסיתי להתעלם מהמחשבה הזאת. התקרבתי לביתה של אן, בית קרקע בעל קומה אחת, גג מקש ודלת אדומה. זה היה המראה השכיח לבתים באחזור הזה של פרייאן. דפקתי על הדלת הקידמית של הבית, שום רעש לא נשמע. דפקתי שוב. "מי זה?" נשמע קול צרוד בצד השני, זהיתי אותו ישר. "אליאוס." אמרתי. הדלת נפתחה. הוא עמד בפתח והחיוך המפורסם שלו היה מרוח לו על הפנים. "היי, אייד." אמרתי.

  14. I'm never the same
    I'm never enough
    There's something dead inside me
    I fell all alone
    And couldn't get up
    With no one there to guide me