• הכרזות מערכת

    • idoc

      תקלה בנוטיפיקציות ובהודעות - בטיפול   17/02/17

      היי כולם/ן! אני מתנצל על הבאגים שאתם כנראה חווים בימים האחרונים, היתה תקלה בכל האתר מה שגרם גם לפורומים לא לעבוד - ועדיין קיימת תקלה בקריאת ההודעות וההתראות. אני מבטיח לכם שזה בטיפול מול מערכת הפורומים, הם פשוט בחו"ל ולוקח להם זמן לענות ולטפל בזה...  מתנצל על חוסר הנוחות הזמנית!

Either Or

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    312
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

1 עוקב

אודות Either Or

  • דרגה
    חבר/ת פורום מתקדם/ת
  • יום הולדת 13/02/96

Contact Methods

  • Skype פרטי

Profile Information

  • פנו אלי ב לשון נקבה

מבקרים אחרונים

2,607 צפיות בפרופיל
  1. המקום לומר את המילים.

    זה כאילו השרשור הספציפי הזה נועד רק למדוכאות. ובגלל שאני מאוכזבת מעצמי, נפשי וגופי ובעיקר בגלל שאין לי עם מי לדבר כי מי שמכיר אותי באמת יודע שאני חפרנית של החיים ושנמאס לשמוע אותי על אותם הדברים, הנה אני פה. אבל, אני מבטיחה לא לקבל דיכאון מהאתר הזה. סך הכל בחודשיים האחרונים קצת התאפסתי על החיים שלי. קמתי כל יום ב6 בבוקר, החלפתי את התזונה שלי לטבעית ושתיתי הרבה יותר מים. לפני שבועיים נרשמתי למכון כושר ועפתי על עצמי, רוצה גם לרזות אבל בעיקר לא להרגיש מנוונת כל כך. אני בת 22 ומאז שפרשתי מהתיכון כי התעסקתי בלהרוס לעצמי את החיים, לא עשיתי דבר ורק נשאבתי לתוך כלום על מיטה ובהייה מטומטמת בתקרה. ואז קרה הדבר הכי הזוי שיכול לקרות. מצאתי עבודה. עבודת פח. קופאית במגה מול הבית. אבל סך הכל אני טובה בזה וגיליתי על עצמי שאני נורא שירותית ושאני גם יודעת לענות לאנשים. אני לא סתם מניאקית כי הם תלויים בי, אני מניאקית כי אני לא הזונה שלך ואם בא לך שירות כדאי שתכבד ותמתין. נורא חייכנית ונחמדה, גם למי שרע מטבעו, אם כמה שזה מצחיק, היו גם לקוחות קבועים כאלה שבאים רק אליי ואומרים לי בוקר טוב. עבודה קשה סך הכל, עבדתי שבועיים כמו מטורפת, התפטרתי לפני שבוע כי הבוסית ניסתה לסגור חורים ולא התחשבה בי בכלל, הכל היה מבולגן ונורא, באיזו שיחה שלנו היא גם ירדה עליי וזה לא מקובל עליי. כל העסק התפוצץ כי ביום החופשי שלי לא הסכמתי לבוא והיא הענישה אותי ולא נתנה לי באותו השבוע לעבוד בכלל בגלל שלא באתי. יתכן מאוד שאני גם קנאית לא קטנה וממש בא לי צוות צעיר ונחמד שעובד מסודר ולא מחרטט לך את החיים, וגם שמשתמש בוואצאפ. כמו בעבודה של בת הזוג. אבל אולי זו אני, זה מה שעשיתי למעני, עבודות פח של נוער מפגר בחופש הגדול. רק לשם אני מתאימה, לא לשום עבודה מאתגרת, שום משהו מתקדם, חצי משרה עלובה כי כל מה שנשאר לי מהחיים זה ב.ל ואני מרגישה כלום בלעדי זה. אני גם פחדנית, הכל אינטנסיבי לי, אני מפחדת מכישלון כי זה לא קשור לאמונה זה זה שאני יודעת שאני כישלון אז אני לא מנסה כי אני נורא רגישה ולא מתאים לי פדיחות לעצמי. אני חושבת שהקשבתי יותר מידי לאמא הכלבה שלי, היא הכניסה לי לראש שאני מטומטמת וזרקה אותי מכל הכיוונים בכל גיל שהגעתי אליו בחיי. לא יודעת אם אני מאשימה מישהו חוץ מעצמי. תפסתי את החיים שלי בגיל 16 ואמרתי לעצמי שאני לא עושה יותר כלום, שבטח אתאבד עד גיל 25 אבל בגיל 22 קלטתי שאלה לא החיים שאני רוצה, שאני גרה עם בת הזוג שלי ושלא חסכתי שקל. כרגע אני כבר שבוע בבית קמה מאוחר ועצובה, משועממת ומפחדת מהכל בערך. הייתי מרוצה כשעבדתי עד שניסו לנצל אותי וזה השאיר לי טעם רע בפה, הגוף שלי חלש וכל המוטיבציה הטובה הזו שנכנסה בי נעלמה כלא הייתה. אני לא מרגישה שאני רוצה משהו עכשיו, אני ממש מאוכזבת מעצמי.. זה לא כיף לשמוע את חוסר התמיכה הזו שאני מקבלת בשבוע הזה, שזה היה ברור שלא אחזיק מעמד, שעשיתי טעות ושאני בכלל לא מחפשת עבודה ושאני רק נשאבת לחרא. זה מעמיס עליי וגם עושה לי נקיפות מצפון. לא שאני מתחרטת על שהתפטרתי ממקום עבודה זבל, אני מתחרטת על זה שנתתי לזה להרוס לי הכל ולהיות שבוע על קוצים, כל כך עצבנית ותוקפנית שאי אפשר לדבר איתי.
  2. המקום לומר את המילים.

    יום דוחה. כל היום אני רק בוכה, לא אכלתי ואני רועדת, סטרס אטומי, יש לי ג'וק בחדר שאני לא מוצאת וגזרתי את האשראי מעצבים. היה אמור להיות יום סבבה, כרגיל הרסתי הכל עם השטויות שלי
  3. המקום לומר את המילים.

    אם אבא שלך עושה ביטוח חיים ואת מקבלת את זה למייל מבלי שיודע כי הוא אידיוט, זה אומר שהוא הורה כי תקבלי כסף בגיל 50? איך אדם שלא עבד מעולם בצורה שגרתית יכול פתאום לקום ולעבוד? יהיה בסדר. אמרתי לשרון שתחום הקולנוע יכול לעניין אותי, גם משחק. היא אומרת שאני נראית לה אדם יצירתי ושאני אעשה משהו גדול וביקשה שאזכור אותה. שאלתי אם זה בגלל ששיתפתי על הכיוון והיא בכלל חשבה על זה מהפגישות הראשונות, זה הרושם, מסתבר. סיפרתי שאני בסטרס והגוף עושה בעיות, מבולבלת ומותשת, לא עייפה, בעיניי יש את ההבדל. שהשתגעתי כשלא נפגשנו והאכלתי את עצמי ברוע ושבכלל לא רציתי לבוא אבל זה עושה את שלו. ביום העצמאות עדן שלח הודעה שלא קיבלתי כי אני ללא מכשיר, לא שהייתי עונה. הוא בלחץ כי אני לא עונה מה22.4 ושאר זיוני שכל עלאק חרדתים ודאגת יתר. אז הוא הלך הצידה ושלח בחוצפתו הודעה לבת הזוג. כמה זעמתי וכעסתי והיא מסכנה, מנחמת אותי שתשובה אחת לטעמה תספיק, הוא יבין ולא, אני מתעקשת שזה אומר שאני נותנת לזבל הזה דין וחשבון למרות שזה נוגד את כל העקרונות שלי ודי, רבאק, אתה מעל לחצי שנה שולח הודעות כדי לדבר ואני מסננת אז תבין את המסר. לא שאני כלבה, גם אמרתי לך שאני לא מעוניינת אז מה העניין? הוריד מתנפח לשווא. שמתי לב שכל מה שמעצבן הוא כלום בעצם, שטות, חרא. בסוף שלחה הודעה והוא שחרר אבל בטוח מעדכן את חדר הבקרה הראשית, שזה הכי לא מובן לי. מה לא לקחת ממני, גם את התחושות שלי את רוצה? אולי האופטימיות שלי לגבי העתיד המזהיר שלי מגיעה מהעובדה שהתרחקתי מכל מה שזבל סביבי. הייתי סמרטוטה בתחושה, הכל נפל לי.
  4. המקום לומר את המילים.

    מאוכזבת מעצמי
  5. המקום לומר את המילים.

    שוקלת לעשות מנוי בפיס אחרי האובר מזל הזה. למרות שלע' יש שנים והוא לא זכה בכלום עדיין. מערער, שונאת כסף אבל לא אתנגד לנוחות לעולם. פעם חשבתי למכור את עצמי כי חשבתי שאני לא אסתדר לעולם, היום אני בטוחה שלכל מקום שאלך, אמצא דרך להסתדר. זה עדיין אומר לאכול חרא ולחשוב שפספסתי את הזהות שלי, אבל, בסדר, פעם קבעו לי שקינמון זה דוחה ושמנת הייתה עושה לי בחילה, הייתי רומנטית וטיפשה, תמימים הם טיפשים הרי, לא אני חשבתי. יש משהו ממש מעצבן בקהילות ושטיפות מוח. מה את מתווכחת עם דעות מיותרות וחוסר הסכמה? שתשריש מסורת שלא מאמינה בה, מי שישמע, הילד גם ככה אטום. גורמים לי להרגיש רע שאני מתחברת יותר לקטנה. לא סובלת ילדים, הם כל כך טיפשים, צריכים טון של תשומת לב. הם שחקנים ערמומיים, מניפולטיבים. ילד בן 10 מדבר איתי על הכלכלה והממשלה. זה לא קסום בעיניי שהילדות נכחדה. ושהוא מתנשא. פעם דמיינו שאנחנו קוסמים בעולם פנטזיה יפני, היום ילד מטומטם בן 10 חושב שהוא מלמד אותי על החיים. על כל מתנה שמביאים לו שואל כמה זה עלה כדי לתת תוקף. שום תודה, שום הערכה. כל השישי קרצפתי את הבית, רחצתי כלים מעל עשרות פעם, הידיים נשחקו לי. כולם מייבשים אותי אז אני אדישה. גם לאחרונה אני לא מצליחה להבין מתי אני רעבה ואז כשאני רעבה כואב לי כאבי תופת. התחלתי האלופה מההתחלה, משעמם לי עד כדי כך. ישנו בעירום יומיים רצוף. סחרחורת בבוקר, 2 קפה, 1 תה ואני ממש הבטחתי בלי סוכר אבל זה חזק ממני ובא לי חורים בשיניים. יש לי צרבת מיום שלישי בגלל פיצה ורציתי להזמין היום שוב פיצה. מזל שהמדינה מעריכה מדים! אני צריכה ללמוד להכין סופלה
  6. יש בי צער, המחשבה על מה שיכל להיות ממני ועל כמה שאני מבזבזת את הגיל שלי בהתנהגות זקנה. 

  7. המקום לומר את המילים.

    קשה לי להשתחרר מתחושות שליליות לגבי עצמי, די שכנעתי את עצמי שאני מעפנה, אבל ממש. קשה לי עם העובדה שאני לא בקשר עם אנשים, חברים - הטלפון שלי ריק משאלות על שלומי ופגישות ספונטניות מכילות, נדמה לי שנמאסתי על זוגתי, אפילו היא לא שולחת לי הודעה כשאני לא בסביבה. תמיד שמה לעצמי רגל. מכרתי טלפון סבבה כדי לקנות טלפון חדש שאני לא צריכה ושוב להישאר בלי כלום כי תמיד אבזבז על אוויר. מנסה להינות מהחיים אבל רק לחוצה ומעיקה. אם כמה שזה מתאים לי להיות נוודה, זה די מעציב אותי ואני מנסה להסתדר לבד כמה שאפשר. מבואסת..
  8. המקום לומר את המילים.

    שונאת שאין לי אוויר ואפילו המים לא מספיק קרים כדי להתרענן. לא בנויה למזג אוויר קיצי, הגוף לא עומד במבחן השנה. נראה לי שבכל פעם שהתהלכתי לי לתומי ברחוב השבוע, ילדים קטנים היפראקטיביים ומכוערים שאלו את ההורים שלהם בפרצוף שלי אם אני בן או בת. יש לך ציצים ענקיים, שיער קצר יפיוף וכולם מאבדים את זה. מה אכפת לילד בן 4 מהפות שלי? מעוות.
  9. המקום לומר את המילים.

    כשאני מנסה לעזור לעתיד הכושל שלי ולחסוך כסף בצד אבל לא, אני דווקא ארכש הרחבה בסימס 4. לפחות נעים לי, זה מקל על תחושת הכישלון החוזרת
  10. המקום לומר את המילים.

    כמה אני אוהבת. איזה מזל שיש אותך
  11. המקום לומר את המילים.

    אין לי כוח. הכל נופל, כל האנרגיות והתחושות המקלות. שוב אפשרויות נכבו. בא לי למות ששילמתי את הדוח אבל נושמת, לא חייבת כלום לאף אחד. בכיתי על החוב העצום של חברה, שונאת את המדינה הזאת. היא סך הכל ילדה. נפלו לי הפאקינג סתימות, לפחות החזיקו איזה 6 שנה. שלא נדבר על העקירה ומאיפה להביא כסף עכשיו. אני לא נרגעת בלי בשר, זה תמיד חייב להיות קיצוני. לפני שניה לא יכלתי להריח בשר ועכשיו זה ממש הכרחי, הגוף מגיב בהתאם. סיימתי 2 שישיות מים והקיץ מגיע ככה שזה אומר שהולך להיות מבול של ג'וקים ושוב חצי שנה אני הולכת לבכות בגלל חרק שמחליט לי על השקט הנפשי שלי. אחרי שניקיתי שעתיים והתקלחתי ראיתי סדרה ונרדמתי אבל שמעתי רעשים כל הזמן, צעקות, הלב שלי דפק כל כך מהר שזה הכאיב לי ולא ממש נשמתי, זה נמשך שעה וחצי
  12. המקום לומר את המילים.

    אני חוזרת מיום כיף, איך שיורדת מהאוטובס, זירת רצח, אלף ניידות וסמויים, נמרץ, סגרו את האיזור. לא יכולה לשמוע יותר על רציחות. דיי כבר, פסיכופטים. איך מגיעים למסוגלות כזו? הכל סובב סביב שנאה ואלימות. לא מפתיע אותי ששוב נרצחה אישה. :(
  13. אחרי שנתיים שלמות שלא נגעתי בבשר, אכלתי היום שניצל. נעה בין רתיעה לגן עדן

    1. Oari

      Oari

      גן עדן

  14. המקום לומר את המילים.

    בא לי לרקוד בעיניים עצומות