• הכרזות מערכת

    • idoc

      תקלה בנוטיפיקציות ובהודעות - בטיפול   17/02/17

      היי כולם/ן! אני מתנצל על הבאגים שאתם כנראה חווים בימים האחרונים, היתה תקלה בכל האתר מה שגרם גם לפורומים לא לעבוד - ועדיין קיימת תקלה בקריאת ההודעות וההתראות. אני מבטיח לכם שזה בטיפול מול מערכת הפורומים, הם פשוט בחו"ל ולוקח להם זמן לענות ולטפל בזה...  מתנצל על חוסר הנוחות הזמנית!

Adidas זה החיים

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    4,944
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

1 עוקב

אודות Adidas זה החיים

  • דרגה
    חבר/ת פורום ותיק/ה ומוביל/ה

Profile Information

  • פנו אלי ב לשון נקבה
  • מזל שור

מבקרים אחרונים

39,192 צפיות בפרופיל
  1. המקום לומר את המילים.

    איך הרסתי כמעט כל דבר שהיה לי בחיים? פשוט החרבתי במו ידיי את עצמי. ולא מתוך מקום הרסני, זה מה שהורג אותי. אני נשבעת שניסיתי לסדר דברים, לתקן, רציתי לטפל בכל מה שהיה נראה לי עקום בעין. פשוט הכל נשמט לי מהידיים. ואני מתחילה להרגיש רע על זה בשביל הסביבה שלי שסובלת כתוצאה מכך. הלוואי שכולם ידעו שזה בכלל לא בכוונה.
  2. המקום לומר את המילים.

    אני יודעת שקיימות נורמות, גם אם אני לא אוהבת אותן. אני מבינה שהן קיימות וכנראה נצחיות. אני גם מבינה שיש אנשים שלא כל נורמה בדיוק מתאימה להם. יש אנשים שנדמה לי שהם הצליחו לנתב את האישיו שלהם עם נורמה חברתית מסוימת, למשהו באמת גדול. אפשר להסתכל על הרבה זמרים ויוצרים, שמה לעשות, אבל לא היה בזין שלהם לשבת וללמוד או ללכת לעבוד. והם עשו בסופו של דבר משהו שהוא גדול בהרבה מנורמה פתטית. לאף אחד בעצם לא אכפת שהם לא עובדים 5 ימים בשבוע מ8 עד 17, ושהם לא סיימו קולג׳, או שמלכתחילה הם לא הלכו לקולג׳. ואני תוהה האם גם אני אצליח. אז לי יש זין לשבת ללמוד, ויש לי זין לעבוד. אבל יש לי בעיה עם נורמה שונה. אני באמת חושבת שיש לי בעיה עם אהבה. שפשוט אהבה זה לא בשבילי. לא מתאים לי. לא ילך. אין לי זין גם. יש לי בכלל לאן לנתב את המגבלה שלי? יש לאן למנף? אני יודעת שזה משהו שאני אמורה לעבוד עליו. אבל מה אם זה באמת לא בשבילי? אולי עוד יצא ממני משהו גדול דווקא כי אני לא מבינה את המושג "אהבה".
  3. המקום לומר את המילים.

    איכשהו אני כל הזמן מוצאת את עצמי מתחננת (אל עצמי) "בבקשה תפסיקי לעשות לעצמך בושות". לפעמים אני שומעת אלבומים שלמים של סיה. סתם כשאני נהפכת אמוציונלית ואני מנסה להפסיק לחשוב. לפני כמה ימים הרגשתי שאני לא מצליחה להפסיק לחשוב (עליך), נשארתי ערה עד 2 וצבעתי בחוברת צביעה (של מבוגרים) ולא היו לי כוחות לחפש צבעים או טושים, ורק טוש אחד היה נראה לי נגיש מכולם, כחול, ואת יודעת למה כחול זה את. ואומרים שכחול זה מרגיע, וכנראה שהייתי צריכה הרבה כחול מול הפרצוף שלי באותו לילה. זה עזר, ומה שצבעתי לא יפה, בכל זאת, הכל בכחול. ועוד בגוון אחד. ניסיתי לתכנן איפה ישארו חלקים ריקים, כלומר לבנים. לא הגיוני הרי להשתדל לא לצאת מהקווים ולצבוע הכל באותו טוש, נכון? אחרת למה לא לקשקש על הכל? אני מרגישה עכשיו צורך להמשיך את חוברת הצביעה. גם כן, בכחול. באותו טוש. אני רוצה להרגיש צורך לחפש עוד צבעים. אבל בסדר, פיקאסו בעצמו ידוע כאחד שנתקע בתקופות כחולות. הלוואי שדי.
  4. המקום לומר את המילים.

    ראיתי חתול מתוק יושב על המדרכה - ממש בסמיכות לתחנת האוטובוס. הוא הסתכל על אנשים עולים ויורדים, כמעט בלי למצמץ. פשוט ישב שם, ליקק את השפם מידי פעם מרוב שעמום, והיה מרוחק ואדיש. חשבתי אפילו ללטף אותו. אבל בשביל מה? הוא היה היצור הכי אפתי שקיים. כאילו שליטוף ישמח אותו... אני מאמינה לפעמים שדברים קורים מסיבה מסוימת, שיש כל מיני משמעויות לתרחישים. ואני חושבת שיש סיבה שראיתי את החתול הזה. המפגש הזה כנראה הראה לי איך אני נראית מהצד. אני בטוחה שבסהכ אני חמודה לא פחות מהחתול. חמודה ולא נגישה.
  5. המקום לומר את המילים.

    אולי דווקא בגלל שקשה להכנס לי ללב, קשה גם לצאת ממנו? חשבתי שמהרגע שאלך, הכל ישכח ממני. אני באמת חשבתי שאני בשליטה, שאם ככה החלטתי - אני יודעת מה אני עושה. טוב תמיד הייתי טיפוס הרסני...
  6. המקום לומר את המילים.

    מי שלא יודע לאהוב, שלא יאמר שהוא רוצה אהבה.
  7. המקום לומר את המילים.

    על מי אני עובדת... אני נשארת תקועה עם ההתקשרות הנמנעת שלי.. כשהייתי בת 17 בערך, היה לי בעבודה בחור רוסי שהיה שוטף כלים. הוא בקושי ידע עברית, תמיד היה שובר שיניים כשהיה מנסה לנהל איתי שיחה. הוא אמר לי פעם שהוא קורא בכף היד, כלומר לקח לי את כף היד והצביע עליה ואמר שהוא יודע. בכל אופן, הוא אמר שהוא לא יודע איך זה הגיוני, כי אני בחורה צעירה, אבל שיש לי חור בלב. הסתכלתי עליו ולא הייתי בטוחה על מה הוא מדבר. אבל בדיעבד אני מבינה. משהו תמיד היה פעור שם, ולא בגלל שברון לב כזה או אחר, אלא כי העולם כולו תמיד יראה לי כמו הסכנה הכי גדולה. כמו המקום הכי פחות בטוח שיש. ומה לעשות שלכאן נולדתי בעצם? ולתת אמון בסביבה, זו משימה כזו קשה. לחשוף טפח ממני זה קשה. לא יודעת עד כמה טוב לי ככה. אבל לפחות אני מרגישה בטוחה.
  8. המקום לומר את המילים.

    הייתה איתי בבית הספר איזו בחורה אחת שקראו לה טלי. למדנו אנגלית ביחד. והיא הייתה מוזרה. כלומר, כולם חשבו שהיא מוזרה, אבל אני לא. אני דווקא זוכרת שהיינו מיודדות. הייתי שומעת עליה שמועות כל הזמן. שהיא אוהבת למצוץ ושהיא זונה ושהיא בי. התעניינתי בעיקר בזה שהיא בי. היא תמיד הייתה מסתכלת עלי מוזר כשישבנו יחד. זה תמיד היה מביך אותי. אני זוכרת שהיא עישנה, והיא התעקשה שהיא לא מאלה שלא לוקחים לריאות - "אני לא רוצה לקבל סרטן הפה, עדיף סרטן בריאות" אני חושבת שהסיגריות לא עשו לה טוב. היא תמיד הייתה יורקת ליחה מגעילה אחרי סיגריה. והנה טלי יושבת לידי בתחנת האוטובוס, והיא לא זוכרת אותי כמו שאני זוכרת אותה. אני חושבת שהיא לא זוכרת אותי בכלל. אני מקסימום מוכרת לה והיא לא יודעת מאיפה.
  9. המקום לומר את המילים.

    ברגע שהן חוזרות לחבר שלהן, הן זורקות אותך לעזאזל. נו מה אני אגיד.. אני אפילו לא מופתעת.
  10. המקום לומר את המילים.

    חשבתי לשלוח הודעה. אבל דוגרי (מלבד משחקי אגו ופסיביות שלמדתי מהמין הנשי) אני ממש מפחדת שהשתנת. יהיה יותר גרוע לחזור לדבר ולהבין שאת לא אותה אחת, מאשר שבכלל לא תעני לי להודעה. אם יש ספק אין ספק?
  11. המקום לומר את המילים.

    אני לא בשלה לפאקינג כלום.
  12. המקום לומר את המילים.

    And I tried to buy your pretty heart, but the price too high
  13. המקום לומר את המילים.

    חשבתי שזה מה שאני רוצה. אבל היי, אני רוצה הכל. מי תתן לי הכל?
  14. המקום לומר את המילים.

    האמת? לא חושבת שיהיה לי אכפת אם תלכי (לי). את נחמדה והכל, אבל אני רגילה לחרא. כאילו.. איפה הדרמות? איפה ההאשמות? פתאום לא זורקים עלי חרא? זה די תמוה. למה את כזו נחמדה? אני לא אוהבת את זה...
  15. המקום לומר את המילים.

    כשאני עם אחרות, אני לא יכולה שלא להשוות בינן לבינה. אני חושבת רק על מה היה קורה אם היא זו שהיתה כאן איתי, אני רק חושבת על האש שלי. על הרצון הבלתי פוסק לגעת. מה שאין לי עם אף אחת. אני מתחילה לחשוב שלא יהיה לי שוב את מה. שהיה לנו... הכל בחיים כזה חד פעמי?