• הכרזות מערכת

    • idoc

      תקלה בנוטיפיקציות ובהודעות - בטיפול   17/02/17

      היי כולם/ן! אני מתנצל על הבאגים שאתם כנראה חווים בימים האחרונים, היתה תקלה בכל האתר מה שגרם גם לפורומים לא לעבוד - ועדיין קיימת תקלה בקריאת ההודעות וההתראות. אני מבטיח לכם שזה בטיפול מול מערכת הפורומים, הם פשוט בחו"ל ולוקח להם זמן לענות ולטפל בזה...  מתנצל על חוסר הנוחות הזמנית!

Adidas זה החיים

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    4,894
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

אודות Adidas זה החיים

  • דרגה
    חבר/ת פורום ותיק/ה ומוביל/ה

Profile Information

  • פנו אלי ב לשון נקבה
  • מזל שור

מבקרים אחרונים

29,543 צפיות בפרופיל
  1. האהבה שלי ל judge Judy היא ראיה לכך שבנפשי אני בעצם בת 70.

  2. המקום לומר את המילים.

    אני לא יודעת איך לאכול מקרים סתמיים, אנשים סתמיים. קשה לי התחושה ה"אקראית" הזאת. מה הטעם בסיפור עם כל כך הרבה דמויות שנכתבה עליהן שורה אחת לכל היותר?
  3. המקום לומר את המילים.

    אני כבר מזמן לא טורחת לשמור מספרים, כי אני יודעת שגם ככה אני לא מפתחת קשרים עמוקים.
  4. המקום לומר את המילים.

    אחרי הערב הנורא הזה אני הולכת להגיד שעברתי דירה, שלא יחפשו אותי. באמת די.
  5. המקום לומר את המילים.

    כשהלכתי ממך, לא שמתי לב לשום דבר חריג, תיארתי לעצמי שלא הכנסתי את החולצה למכנסיים בדיוק מוקפד- שסביבי אותה כמות של בד תחובה לה, מלפנים, מאחור ובצדדים וכמובן בלי שהחולצה תתקמט לי יתר על המידה. בכל זאת לא היה לי מי יודע מה זמן להתלבש. וחוץ מזה שהתביישתי להגיד ששכחתי איפה שמת את המראה בדירה שלך. רק כשישבתי על ספסל לצד תחנת האוטובוס, השפלתי מבט וחשבתי על היום ושלמדתי שהפועל שנגזר מ"הונאה" בזמן הווה הוא מונה, ופתאום ראיתי שהמכנסיים שלי לא מקופלים למטה. ששכחתי. ולא מתאים לי לשכוח דברים כאלה (כי המראה שלך ולא שלי, ואני לא אמורה לזכור איפה תלית אותה) ולא שאני אוהבת לקפל את השוליים של המכנסיים. זה פשוט שקניתי מכנסיים שקצת קצרים לי והעדפתי לקפלפ. ובכלל אמרת שהם לא יפים. אבל מה אכפת לי. אני לא מנסה להרשים אף אחד.
  6. ציטוטים

    "נשים שמסתכלות לאחור בזעם אמורות להפוך לנציבות מלח כמו אשת לוט, משום שמסוכן לחברה כשנשים מתעקשות לזכור את מה שמצופה מהן לשכוח, ומסוכן לחברה כשנשים עומדות על דעתן וקובעות עבור עצמן אם מה שקורה בחייהן תואם את רצונותיהן וצורכיהן. יאמרו מי שיאמרו שאני מבקשת לדבר על קיומה של חרטה על אמהות בשם נסיונות להצדיק את היעדר רצוני האישי להיות אמא. יאמרו, ויטעו..." "....ליותר ויותר מאיתנו יהיה מרחב תנועה גדול ככל שניתן, להכריע עבור עצמו האם מלכתחילה אנחנו רוצות או לא רוצות להיות אימהות, וכדי שמכמה שיותר מאיתנו יימנע סבל שכרוך בהכחשה של רגשות ותובנות שאנחנו הן הבעלות היחידות שלהם."
  7. המקום לומר את המילים.

    לפעמים אני מתגעגעת להסנפה הזאת של השיער שלי, ואז למשפט "יש לך ריח טוב בשיער" אפילו שלא חפפתי. לפני כמה ימים עברה לידי מישהי עם הריח המגעיל הזה של הספריי של ויקטוריה סיקרט. ולפני כמה ימים גם הרחתי ממישהו את הניחוח המעצבן של המסטיקים עם העטיפה הסגולה. ואז הרגשתי ממש רע.
  8. המקום לומר את המילים.

    אני לא מבינה כבר כלום. אני מנסה לצאת מהפרספקטיבה הזאת, לראות הכל ממבט על. אם אני לא מבינה, זה אומר שאני אטומה? זה אומר שהסביבה אטומה? איך אפשר לדעת מי הניח מסך שחור שמפריד בין שני אנשים? מישהו היה צריך לשים אותו שם. הוא לא יכול להיווצר בעצמו. דלתות לא נטרקות מעצמן. אני תוהה איך אדם שאומר שהוא לא רוצה אותך בחיים שלו יכול לומר אחר כך שאני מחפשת תירוצים לניתוק הקשר. אני לא יודעת.. אולי זו מניפולציה ריגשית ממש גרועה? אולי אנשים מצפים שכשהם אומרים "אתה לא רצוי בחיים שלי" שהאדם שנאמר לו את זה יתחנן וינסה לשנות משהו. אני מצטערת מאוד, אבל כשאומרים לי שאני לא רצויה, אני מפנימה, מרכינה ראש, ולא פונה אל הבנאדם. מכבדת את הבקשה תוך זריקת ניפוח קטנה לאגו, סטייל "מי שלא רוצה - לא צריך". לא ברור לי איך אדם שירק לי בפנים (מטאפורית) וטרק לי דלת על הפרצוף, יכול לטעון שאני "מחפשת תירוצים". אני מרגישה שאני הופכת להיות משוגעת. לא מבינה את האנשים שחיים על פני כדור הארץ. לא ברור לי מה רקוב פה במוח של כולם. די אני לא יודעת כבר. יכול להיות שהם טועים? יכול להיות שכולם טועים? מה לא בסדר עם כולם? או שאיתי? אני די בטוחה שזו לא אני.
  9. המקום לומר את המילים.

    "היא אומרת תסתכל לי בעיניים, אני מסתכל לה בעיניים ומרגיש רמאי, למרות שלא רימיתי אותה מעולם, וצולל לתוך הצוואר שלה להתחבא, להסתתר, והיא נרעדת קלות, מצטמררת, אבל מתעקשת.."
  10. המקום לומר את המילים.

    אני זוכרת שפעם הסברתי לך על עמילנים ויכולתי להרגיש, רק לפי המבט שלך, כמה זה עשה לך את זה. כשאני זזורקת עובדות סטייל "הידעת" לבנות אחרות, הן פשוט חושבות שאני מוזרה. אוף.
  11. המקום לומר את המילים.

    חשבתי עלייך היום (דברים לא כל כך טובים). חשבתי גם על עוד שתיים, שמה לעשות, אבל יש לכן רשימה של מאפיינים משותפים. אני מתגעגעת לאחת מתוך שלוש. אבל למעשה, זה בעצם אחת מתוך 4. מה זה אומר עלי אם הרוב לא חסר(ות)? לא ככה. לא. אני בכלל לא מתכוונת לזה. רגע, מההתחלה. אני לא יודעת מה חסר לי עם אנשים קרובים. זה באמת משפט תמציתי ששם כמה בעיות יחד. מעולה. אני דואגת. אני כמעט תמיד סתם ככה דואגת, וזה בטח דופק לי הרבה איברים פנימיים. מי יודע בכלל כמה זמן אשרוד, כי סטרס כבר הפך לאחד הגורמים העיקריים למוות. בכל אופן.. אני ממש מודאגת מהעובדה שיכול להיות שיהיה לי סטוץ. איך סומכים על אדם שלא מכירים כל כך? אני באמת לא יודעת למה אני חייבת לחשוב על כל זה. תמיד כל הקונפליקטים הפנימיים יוצרים בי שבר. לפעמים נפער תהום בין הגיון אחד לאחר, בין רגש כזה או אחר. לפעמים כשאני נזכרת בדברים, זה נראה בראש שלי כמו GIF. לפעמים אני גם רואה את עצמי מהצד בזכרונות. אני חושבת שזה מיוחד.
  12. המקום לומר את המילים.

    לפעמים מרגיש לי "חשוד" שאנשים מחבבים אותי. לא מטעם רגשי נחיתות של "מה יש לאהוב בי?". זה בא מחוסר אמון. הסביבה מוכיחה לי תמיד שהיא רעה, שקרנית, נצלנית. אני יודעת שזה נשמע רע ומכליל. אבל זו בסהכ חוויה אישית. והיא כמעט אובייקטיבית. ממש כמעט. כמה שיקול דעת שאפעיל - אף פעם לא אדע מה קורה אצל הצד השני. זו הנקודה היחידה שהופכת דברים לסובייקטיבים: אי-הידיעה. לפעמים אני נזכרת בהבטחות שווא, וכמעט כואב לי. כואב לשניה ונעלם. לכן זה לא נחשב כואב, כמו פירסינג. לפעמים אני שוכחת המון דברים רעים באנשים מסוימים, ואז אני מתגעגעת לקמצוץ של טוב. אני לא שוכחת ממש. אני חושבת שאני פשוט לא שומרת טינה. אני חושבת שיש לי כיסופים אין סופיים לרגעים מסוימים. לתחושות מסוימות וחד פעמיות. יש דברים. שאני מאוד רוצה להאמין שהם לא חד פעמיים.
  13. גירוי וגינאלי

    הממ לפי מה שידוע לי בהתחלה חלה החמרה, ואז שיפור. ככה שאם בהתחלה יראה לך שמשהו רע קרה - אל תדאגי.
  14. גירוי וגינאלי

    כנראה שזו פטריה. את יכולה ללכת לבית מרקחת ולקנות משחה או נרות ואגינלים ללא מרשם רופא :).
  15. המקום לומר את המילים.

    תודה :)