• הכרזות מערכת

    • idoc

      תקלה בנוטיפיקציות ובהודעות - בטיפול   17/02/17

      היי כולם/ן! אני מתנצל על הבאגים שאתם כנראה חווים בימים האחרונים, היתה תקלה בכל האתר מה שגרם גם לפורומים לא לעבוד - ועדיין קיימת תקלה בקריאת ההודעות וההתראות. אני מבטיח לכם שזה בטיפול מול מערכת הפורומים, הם פשוט בחו"ל ולוקח להם זמן לענות ולטפל בזה...  מתנצל על חוסר הנוחות הזמנית!
    • Harrys

      שימו לב עדכון - הקליפ שהיה אמור להצטלם עם הראל סקעת נדחה ליום ראשון 27.8 בין 9:00-18:00 בגן מאיר בתל אביב   15/08/17

      אנחנו עדיין מחפשים בני/ות נוער מאיגי וחברים/ות שיבואו להצטלם. 
      חובה חובה חובה למלא את הטופס הבא >> https://goo.gl/forms/EDV8MmXaEJljnQy92 מתחת לגיל 18? חובה חובה חובה קודם להחתים את ההורים על האישור הזה >>http://igy.org.il/download.php?attachment&fid=122 , לשלוח את האישור למייל ido@igy.org.il ורק אז למלא את הטופס. בלי אישור הורים ומילוי הטופס אי אפשר להשתתף.

Adidas זה החיים

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    4,930
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

אודות Adidas זה החיים

  • דרגה
    חבר/ת פורום ותיק/ה ומוביל/ה

Profile Information

  • פנו אלי ב לשון נקבה
  • מזל שור

מבקרים אחרונים

35,386 צפיות בפרופיל
  1. המקום לומר את המילים.

    כשאני עם אחרות, אני לא יכולה שלא להשוות בינן לבינה. אני חושבת רק על מה היה קורה אם היא זו שהיתה כאן איתי, אני רק חושבת על האש שלי. על הרצון הבלתי פוסק לגעת. מה שאין לי עם אף אחת. אני מתחילה לחשוב שלא יהיה לי שוב את מה. שהיה לנו... הכל בחיים כזה חד פעמי?
  2. המקום לומר את המילים.

    הבחורה שלי בכלל לא שלי. לא שלי ולא הייתה, ומי יודע אם יום אחד תהיה. ואני עדין אומרת שהיא שלי כדי שאולי לא אשים לב שאני לא מזיזה לה. אני רק רוצה לדעת מה חסר לי/בי, אני אפילו אעשה מאמץ ואשתנה. Fuckin unreachable...
  3. המקום לומר את המילים.

    הסתובבת אל הצד שלי, נשכבתי על הגב והתקרבתי אלייך. שכבתי בסמיכות אליך, לקחתי את היד שלך, שהייתה כמו אלכסון חד, ושמתי אותה עלי, ככה שהיא חצתה אותי מהצלעות התחתונות ועד עצם האגן. והתחלתי ללטף לך את היד עד ששמענו בום, שמשהו נפל לרצפה. אמרתי "אופסי... מה עשיתי?" ואת אמרת "לא נורא. אני חושבת שזה רק השלט" ואז הייתה שתיקה שארכה כמה שניות, עד שסיננתי "למי אכפת.. כולה שלט של YES החארות האלה. גם עם השלט אין מה לראות" ואז התחלת לצחוק. דיברנו באותו לילה על כל כך הרבה דברים שהפתיעו אותי. כמו העובדה שאת חושבת שאני יודעת "להעניק אהבה" כשבעצם מעולם לא שמעתי משפט בסגנון שמתייחס אלי.. אמרת שאני יודעת לחבק (אבל את זה כולן אמרו) ושאני יודעת גם איך להתייחס (שזו דווקא בסהכ הטענה העיקרית כלפי. שאני לא יודעת איך להתייחס. אני פשוט חושבת שאת כל כך משוגעת... שאת לא תופסת את המציאות כמו שצריך, ובטח שגם לא אותי. אולי אני מעדיפה משוגעות כי לידן אני יכולה להרגיש שפויה יותר.
  4. המקום לומר את המילים.

    בסהכ את בת זונה. אבל הכל בסדר, נכון? :)
  5. המקום לומר את המילים.

    כל הזמן כואב לי בלב, אז נתתי לך ללכת.
  6. המקום לומר את המילים.

    אני פאקינג מפתחת אליך דברים מחדש. אתמול חשבתי עליך עד השניה שנרדמתי. היום גם. רק שיהיה בסדר, אין לי זין לשגעונות שלך. Treat me right please.
  7. המקום לומר את המילים.

    בסך ההכל רציתי לראות אותך שוב - ותראי מה קרה. לפני כמה ימים דיברתי על הפחד שלי מחשיפה רגשית. סיפרתי שבאופן גורף, התגובות לרגשות שלי הן שליליות. אמרתי שאני כלב שבכל פעם שברח לו פיפי, נתנו לו מכה על האף. ודוגרי, אני מפחדת שידעו מה עובר לי בלב. וזה הופך אותי לטיפוס סגור. בעיקרלטיפוס מורכב. אני כבר לא רוצה לומר כלום, אפילו כשיש לי מה. זה די קשה להרגיש כעס ואכזבה כלפיך, כשבסך הכל זה מה שאתה מרגיש. ומה אתה אשם שזו התחושה? מוצדקת או לא.. זה המרגש. והסביבה לא מבינה שבאופן פרדוקסלי, אין תחושה נכונה או לא נכונה. תחושה היא סוג של עובדה. ודי קשה כשמבטלים עובדות. במיוחד כשאלו העובדות הפרטיות שלך. כי מי יכול לומר איך אתה מרגיש אם לא אתה? לא חושבת שאצליח לבנות אמון עם העולם. תמיד זה יהיה "אף אחד גם ככה לא יבין". קשה לי גם ככה, עם הכל ועם כלום. קשה לי לשתוק, וקשה להוציא. כולם מפגרים כשזה נוגע לאינטיליגנציה ריגשית.
  8. המקום לומר את המילים.

    לפעמים כשאני מנסה להזכר אני מרגישה איך הראש שלי כואב מכמה שהוא כושל בלזכור. נזכרתי שראית חלק מהרישומים שלי. התבוננת בדפים, ואז הרמת מבט והסתכלת עלי בלי לומר כלום. הסתכלת עלי כאילו אני מעניינת יותר מהרישומים. ואני חושבת שאיבדתי את המומנט הזה. כמו עוד אחרים ורבים. אני חושבת שרצית להכיר אותי באמת. ונדמה לי שפחדתי. אולי זו הסיבה שכל כך קשה לי, כי אני לא חושבת שאי פעם רצו להכיר אותי, אולי זה גם מה שהיה כל כך מבעית. לא ידעתי מה עושים כשרוצים שמשהו ישתנה, אבל בכל זאת מפחדים.
  9. המקום לומר את המילים.

    זה מעולה שלא טרחתי לשמור את המספר שלך. זה כבר הופך להיות קשה למצוא את ארבעת האנשים שאתה מדבר איתם באמת מתוך 500+. ועוד מה שמצחיק זה כשהחלפתי פלאפון בחורף, במכשיר החדש לא נשמרו לי אנשי הקשר. ואשכרה טרחתי לשבת מול המחשב ולהעתיק את התיקייה של "אנשי הקשר" (מרכאות כפולות בבקשה) ולהעביר אותה למכשיר החדש. כזה בולשיט.
  10. המקום לומר את המילים.

    רציתי לכתוב כאן כל כך הרבה מילים. על כל כך הרבה דברים שאני מרגישה או חווה. אבל במקום מילים נוצרו לי כאבים בבטן. וראיתי כאן את הסמן מהבהב, כאילו שהוא מאיץ בי, הוא חסר סבלנות ולא מבין שאני צריכה זמן. וגם כשאני כותבת אות או מילה, מיד אחר כך הוא ממשיך להדהד - חוזר ובא וחוזר ובא. אני כבר לא יודעת מה לומר.
  11. המקום לומר את המילים.

    כשאני יוצאת אל העולם שם בחוץ, תמיד משהו כואב לי.. באיזה מקום... תמיד יוצא לי לי לחשוב מה השתבש אצלי בדרך. אולי בכלל נולדתי ככה? מי יודע. אתגר קרת אומר שלא כולם נועדו לעולם הזה. שיש אנשים שבאמת לא יכולים להסתדר פה. אתגר יודע על מה הוא מדבר? כשהוא כתב את "צינורות" כשהיה חייל, ככה הוא הרגיש? ואם כן.. זה עבר לו מאז? כי אם כן, זה יכול לעבור גם לי? אולי זה עניין של גיל.
  12. המקום לומר את המילים.

    היום חלמתי שאנחנו שוכבות באמבטיה שלך (ואני אפילו לא יודעת אם יש לך אמבטיה) ואז אבא שלך נכנס באמצע, והסתבר שאבא שלך הוא אבא שלי, שאנחנו אחיות למחצה. בדרך כלל יש לי חלומות לא קונבנציונליים. זה הרגיש כל כך אמיתי אבל.. לא זה שאנחנו "חולקות" אבא, אלא זה שאנחנו עושות את זה באמבטיה. ...... אני חושבת שאתחרט על כל זה - מיד אחרי שזה יקרה, את מבינה? לפעמים אני מרגישה צורך לתקן את העולם, לתקן אנשים. לפעמים אני כל כך כועסת שאני חושבת שאם בן אדם יפגע, הוא ילמד מזה משהו. ואני לא חושבת שאני באמת עושה דברים כאלה נכון. בדרך כלל אני בורחת אחרי המפגע שאני מבצעת. אני בכלל לא מסבירה לאנשים שהגיע להם לקבל סטירה מצלצלת. אני יודעת שאני יוצאת ב97% מהפעמים אדם לא כל כך טוב, ובאמת יכול להיות שאני אדם רע, כי לא מתפקידי לחנך אף אחד, ובטח אם אני לא באמת יודעת לעשות את זה. אבל... אין באמת אבל, לפעמים אני באמת רוצה להרוס כי בא לי להרוס. לפעמים זו הדרך שלי להוכיח שאני לא פראיירית. אני יודעת שאתחרט בסוף, אין יותר מידי מה לחשוב על זה. אני פשוט מרגישה שזה בלתי נמנע, את איתי? פשוט ש... זה מגיע לך באיזשהו מקום. את לא יכולה לחשוב שאת יותר טובה מכולם. אני גם ככה אפגע בך בסופו של דבר. בזדון או בשגגה. זה פשוט יקרה. זין.
  13. המקום לומר את המילים.

    "נכון ההיא מהסדרה ׳מטומטמת׳? אז שמעתי שהיא עכשיו עם אורנה בנאי" "אויש נו.. הדברים האלה מגעילים אותי" זה כאילו שהעולם לא יתקדם אף פעם.
  14. המקום לומר את המילים.

    מה עושים כששום דבר כבר לא אמיתי?
  15. המקום לומר את המילים.

    אני לא ערוכה לעוד תקופה רעה בחיים שלי.