BANANA

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    291
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

אודות BANANA

  • דרגה
    חבר/ת פורום מתקדם/ת
  • יום הולדת 15/07/96

Profile Information

  • פנו אלי ב לשון נקבה
  • מזל סרטן

מבקרים אחרונים

2,253 צפיות בפרופיל
  1. פתאום חשבתי.. שזה קצת חשש היום שיבוא ואקבל את מה שאני רוצה. זה יהיה שלי, בידיים שלי. למנת חלקי, ההווה שלי. אקבל את הדבר הנחשק לו אני כה משתוקקת. וברגע הזה.. אולי כמה רגעים אחר כך. אגלה שזה לא די עבורי.. זה פשוט לא מספיק. ולפתע אמצא עצמי במקום שאינני יודעת מה אני רוצה הלאה.. כי זה מפחיד לא לרצות. כן, רוצים. זה טבע האדם בסהכ. אנחנו רוצים דברים כל הזמן. אנחנו אף פעם לא שבעים. תמיד נרצה עוד משהו ואחריו עוד משהו וכך הלאה. אבל מפחיד אותי דווקא שלא אהיה כאחד האדם ובעצם אפסיק לרצות.. תמיד האמנתי שיש דבר אחד בחיים שהוא המפתח לעוד הרבה דברים אחרים והוא בעצם הכל. מה ירגש אותי לאחר מכן? האם אהיה אי פעם מסופקת? האם יהיה לי פשוט טוב היכן שאני? האם ארצה שוב משהו שיראה לי כהגדול מכל? ואולי בעצם ככה הוא האדם.. וזה פשוט פוגם בהשקפת עולמי הרומנטית אז מחשבתי מתקוממת אולי עדיף לי בלעדי זה ושבעצם ההשתוקקות לדבר תמשיך לתפוס מקום.. אבל איזה מן חיים אלה? כמה שטויות אני סתם מבלבלת את השכל.. זה לא באמת הגיוני. ותאכלס אני בן אדם ששבע די מהר והמעט הוא להכל עבורו. מי אמר מעט? זה בכלל לא מעט. מילים מילים.. תהיות ובלבולים
  2. אני כמהה לתחושת הביטחון הזו שוב שבמערכת יחסים.. להיעדר הספק הקל ביותר כלפי הצד השני. לשיחות הטלפון המובנות מאליהן.. וגם כשלא, למי אכפת. להודעות אינסטנט נטולות הרהורים וגמגומים. אני יותר לא רוצה לחשוב פעמיים לפני כל פעולה הנוגעת באהוב שלי..
  3. לעיתים אני מרגישה כל כך חלשה.. שלא אופייני לי. דאמט. הם כולם יכולים לבוא אלי כשנוח להם, ורק לקחת ולקחת. מבלי לתת בחזרה. באנוכיות מופלאה. ואני.. אני. נכנעת להם. כל פעם מחדש אני לא צריכה את זה בחיים שלי.. מספיק עכשיו
  4. היום כשקיפלתי ערימות של בגדים שהצטברו לי מהיומיום, בינהם גם כביסה נקייה שנערמה על הספה בחדר, הסנפתי חזק את אחד הסריגים. ואני לא יודעת למה ואיך.. אבל היה לו כל כך הריח שלך. ריח כמו של בגד ישן שלא כובס זמן מה, מהול בבושם שלך. שוב חשבתי עלייך
  5. You can not save people. You can only love them.
  6. מצאתי חלק מהשיחה שלנו במייל.. כנראה שהיה לי יותר מדי זמן פנוי בחופש הזה שלי. מאז, בפעם ההיא שביקשת שאעביר אלייך למייל. כי השיחה בינינו כבר הייתה לך כבדה מידי על המכשיר.. או כי פשוט לא רצית אותה מול העיניים. הכל נכון זה מדהים.. אמנם מדובר בתוכן שמור רק של כחודשיים. אבל כחודשיים ששמורים היטב, עם כל המדיה הנלווית. בטעות גם האזנתי להקלטה שלך. אולי ליותר מאחת. אשכרה הכל מגובה. כמה זמן לא שמעתי את הקול הזה.. לחלוטין האיץ את פעימות הלב. האמת שמלכתחילה ניגשתי לחפש את אותו המייל.. בהנחה שאולי אמצא את מספר הטלפון שלך שם. אחרי שנמחק לי מהמכשיר ולהפתעתי לא הצלחתי לשחזר אותו מהראש. לא שבכלל יש לי צורך בו.. אבל סתם.. לא יודעת.. רציתי לבדוק. נו את מכירה את זה. ושוב, כבר אמרתי, יותר מדי זמן פנוי. וול! זה בוודאי רק לטובה. אני שמחה שלא מצאתי אותו. אני לא רוצה אותו חזרה, לא באמת
  7. יש לי כל כך הרבה לומר כמעט תמיד אבל מה הטעם?