LS beat

משתמש/ת רשום/ה
  • מספר הודעות

    1,717
  • הצטרפות

  • ביקור אחרון

אודות LS beat

  • דרגה
    הכינוי של 2012
  • יום הולדת 13/08/96

Profile Information

  • מיקום (כוס)עמק הירדן
  • פנו אלי ב לא משנה לי
  • מזל אריה

Contact Methods

  • הקבוצה שלי עפולה
    מנהיגות צפון
  1. חזרתי לנטול, ואני אפילו לא מבינה עד הסוף נטול מה כי הכל נטול לי פתאום הרבה זמן לא הייתי כאן
  2. לכל ההורים היקרים של עם ישראל (חי) היקרים שהחליטו לשכן את ילדיהם בקייטנת סטימצקי צמח שלום רב. ברצוני לידע אתכם שלא אוכל יותר לטפל בילדיכם בזמן שאתם עושים את הוואט-דה-פאק שלא אכפת לי שאתם עושים, אלא אם כן תסכימו לשלם לי על שעות הבייביסיטר עבור ילדיכם. אשמח אם תזדיינו לי מהעמק והפעם תצאו מפה כשהזבל שלכם אתכם ולא על חוף הכנרת. תודה רבה ובבקשה שלא נתראה בשנה הבאה
  3. אנחנו מתאהבות בהשתקפויות של עצמינו וזה בעצם קצת משעשע כי אף אחת לא באמת אוהבת את עצמה
  4. תכלס, נשארה ממך רק החרטה ותחושה מגעילה בפנים של לרצות עדיין לדעת מה איתך כאילו שאפשר להציל ---------------------------- אין טלפון בינתיים דוד שלי נפטר לא דיברתי איתך יום שלם ראיתי את אמא של מרום בשעה הרבה יותר מידי מוקדמת כן, ללא ספק יום מקסים עד כה
  5. האמת שהייתי צריכה את האישורים האלה. פחדתי. מהשנייה שהבנתי שאני הולכת בדרכים קצת אחרות פחדתי. ביום של ה"ועדה הרפואית", כשכבר ידעתי שזה עניין של ימים או שעות עד שאשתחרר פחדתי. בפגישות עם הקבן או הפסיכיאטר פחדתי. בפגישה עם ד"ר אפשטיין פחדתי. בחזרה לעבודה פחדתי. בשבת הראשונה של ארוחת ערב בלעדייך ובלי מדים פחדתי. בשתיקות הארוכות מול אמא, אבא, אח,אחות או אפילו סתם מישהו שזרק שאלה. בדודה שלי יש משהו נורא מרגיע, וגם בדיבור עם הנכדים של הדודה מהצד השני. ובזה שסבתא אומרת שזה "בול בשבילי" הדרכה שכזו. ובזה שהבוסית שלי מתעקשת שאשיג אישור עבודה כדי לעזור לה בלחץ. ובזה שאני שוטפת את הבית ב23:00 כי אני יודעת שזה מרגיע את אמא הקניון הזה (ופייר, זה מתחיל להרגיע גם אותי). ובזה שאני יודעת שמחר נגמרת ומתחילה תקופה. אני אוהבת אותך. אין גאה ממני בך. לא מאמינה שמחר אני עושה שוב את הדרך הזו אבל הפעם את איתי באוטו ואנחנו לא חוזרות, לפחות לא בעתיד הקרוב. וכולם שואלים ומתעניינים לגבייך. רוצים לראות תמונה או שתחזרי כבר הביתה (כפי שאמא מנסחת את זה) או סתם לשאול אם את בסדר כי הם יודעים שאנחנו משפיעות אחת על השניה. אני אוהבת אותך כל כך. אני עוד לא מאושרת, אבל לפחות יודעת שאני איפשהו בדרך. והכי כיף זה לצעוד ולטייל ביחד בשבילים לא מוכרים, אז בואי כבר
  6. לא יודעת אחד גדול קצת מפחיד אותי הפתח הזה, כמו חור שחור עצום והלילה מפחיד אותי אפילו יותר רק תנו לי לישון ולהפסיק לחשוב
  7. והכל מפחיד לי. גם ה19 הזה שמרגיש לי מוזר ויום הולדת שבכלל הוא עניין מורכב. אבל פתאום את באה עם המבט שלך והידיים שלך והריח, והאנשים האלה באים בשיא הפתיחות ונלחמים עליי וגם הבוסית שלי, והכל מתערבב לבליל אחד כי אין לי מושג מה לבחור או מה יבחר אותי או מי מראיין אותי לאן ואיפה ואין לי אף "כן" או "לא" ברור ובטוח שזה בכלל מתכון לאסון. וההתקפים שלי מתחזקים. זה מה שהכי הורג אותי. הם מתחזקים לרמה שאף אחד כבר לא יודע לשלוט או להשקיט אותם ואי אפשר להתעלם מהם. והם מתפרצים פתאום אחרי מתנת היומולדת הכי מדהימה בעולם או שיחה על זה שאת עוברת לכאן, לחיות איתי, להרים "אנחנו" עפ איזה גור קטן שיתרוצץ בין הרגליים וישתין בכל פינה. אני אפילו לא יודעת איך אני מרגישה עכשיו
  8. הכאב הזה בבטן. מין היפוך ודקירות קטנות והן מתרבות לי גם למאחורי הרגליים. לקום 100 פעם בלילה עם גרון יבש ועיניים שעדיין עייפות מצהרי היום שעבר. בחילה נוראית כזו של כל הגוף. אני כל כך עייפה וכל כך מפחדת לישון
  9. ואז הדי ג'יי אומר "את לא רוצה להשאר לראות את האישה המושלמת?" ואני חושבת לעצמי "אני לוקחת אותה היום לחגוג יומולדת" יאללה. ממש קצת קצת קצת זמן. תכלס אני כבר כאן
  10. מחר אהובה שלי מחר קטנטנה שלי זה כבר ממש לא עוד הרבה זמן וזה מצחיק שזה יוצא אחד על השני
  11. מתחילה להרקם בראשי תכנית דיי מקסימה וזו היחידה בינתיים, מה שהופך את המצב לקצת מוזר ומורכב. קצת רוצה להאיץ את הזמן לשישי בצהריים. לא לראות את הפרצוף המזדיין שלך או לשמוע את ההערות שלך (אלה שאת אומרת רק כי את יכולה, כי מישהו במקום עבודה הזה חשב שנכון לתת לבהמה שכמוך כוח). הרבה יותר חשוב מזה- לראות ולהרגיש אותך. להתרגש איתך ולהביא אותך למיטה שלנו. שם אין דאגות כאבים או צעקות. שם הכל מחבק ואוהב ושלנו. את שלי ואני שלך ומלא מלא שלנו קטנים באמצע.
  12. כל כך בא לי להתכרבל בך עכשיו שנהיה חולות וכואבות ביחד ונאכל את המרק של אמא ונרדם מלא כי זה מה שחולים עייפים עושים או שפשוט תהיי בידיים שלי, נתחיל לחגוג לך יומולדת ונמלא את כל החלקים הריקים. כי אנחנו יכולות. כי אנחנו אנחנו. יפה שלי, יש לי המון הצעות מפתות. בינתיים תקשיבי להצעות של העולם החיצון, זה יעזור לנו לבחור שביל גישה חדש
  13. לפי מה שידוע לי מחברים שהתגייסו במרץ עוברים שרשרת חיול ונוסעים ישר לסיורים. גם לי זה היה ככה (הגענו לסיירים בערך ב23 כי זו נסיעה ארוכה מאוד) אבל אני התגייסתי לתפקיד אחר בחייל. עקרונית תוך זמן מאוד קצר אתה אמור לדעת לאיזה אחד מחמשת הגדודים אתה משתייך. כל גדוד יושב בגזרה שונה וביחד הם מכסים כמעט כל גבול במדינת ישראל. מסע כומתה אתה עושה אחרי בערך שלושה חודשים בהכשרה ובאמת שמכינים אותך לזה, אתה גם עושה מסעות לפניי ככה שזה לא שוק או משהו שאי אפשר לעמוד בו. עקרונית אני מכירה טיפה את החיל הזה ואם תרצה לשאול עוד דברים אוכל לנסות לעזור, יש לי גם כמה חברים שעלו לקווים או עוברים הכשרה עכשיו בתור לוחמי איסוף. תרגיש חופשי לפנות בפרטי או לשאול כאן ובהצלחה כמובן
  14. והאמת שאני גם קצת מעריצה שלך כאילו להרים ידיים זו לא אופציה, אף פעם. כאילו נפילות הן באמת מה שהן אמורות להיות- אפיזודה זמנית, ממש לא אבדון אבסולוטי. כאילו הפחד הוא משהו שאפשר לחיות לצידו. את מראה לי אמת שראיתי תמיד מרחוק, אבל את כל כך קרובה לא משנה איפה תהיי בעולם. את מסמנת מטרה ומסתערת עליה, מחשבת מסלולים מחדש בצואה הכי מדהימה שראיתי מוח אנושי עובד. אני חושבת שיש בך סוג אינטיליגנציה שאף פעם לא ראיתי. בא לי קצת להידמות לך לפעמים. ובנוסף להכל את גם יפה ונעים לי כל כך המגע שלך. חיבור מושלם קצת
  15. את מדהימה בעיני וזה לא רק כמה שאת יפה או חכמה, כמה שהכישרון שלך הוא משהו שרואים עוד לפני שאת פותחת את הפה או הדרך שבה את רואה דברים. את מבינה? זה כבר מעבר לדברים הגדולים. זה בדרך בה את מדברת על הפחדים שלך, גם אם אלא פחדים שלנו. הצורה בה את מתכרבלת בי גם כשאת גמורה מעייפות. זה המאבק הזה שלך בשיניים שחושף כל הזמן איזו אישיות מדהימה עיצבת לעצמך, בעשר אצבעות דם ידע ודמעות. זה לדעת שאת גמורה מעייפות ולראות אותך נלחמת בעפעפיים שלך בשביל עוד רגע אחד קטן. זה בביקורת שאת מעבירה, גם על העולם וגם עלי. באחריות ובאשמה. זה בלחשוב על ספטמבר ולא לראות תמונה ברורה אבל לראות את החיוך שלך. זה ולשבת לארוחת צהריים ולהזכיר שאולי חשבתי שסיימתי את המתנה שלך אבל בעצם לא. זה לשבת לארוחת שישי ולרצות לערוך גם לך מקום ליידי ושנלך להביא את סבתא ביחד ואת תנהגי הפעם. אני אוהבת אותך בזכות מי שאת ומה שאת בשבילי, האימייג' המשתנה הזה שתמיד מלווה בטון וחצי של אהבה שאני בטוחה שמוקדש לי (ואת יודעת כמה זה לא מובן מעליו בעיני). אני אוהבת אותך ברגעים הקטנים והגדולים וגם אלה שבאמצע ואני גאה בך. גאה בכל צעד שאת עושה. יודעת כמה לפעמים ללכת על שתי רגליים זו משימה מורכבת, במיוחד כשהשביל לא מסומן. את יקרה לי ומדהימה בעיני. ועכשיו קסם שלי- צאי לכבוש את העולם. אבל תחזרי גם לכנרת. אולי נכבוש אותו ביחד?